הממשלה מבקשת להגביל בחקיקה חנינת מחבלים. (צילום: AFP)

ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את הצעת החוק הקובעת כי בית משפט יהיה רשאי לקבוע שנשיא המדינה לא יורשה לחון אדם שנידון למאסר עולם או להקל את עונשו. את הצעת החוק יזמה איילת שקד מ"הבית היהודי" ושותפים לה גם חברי כנסת מסיעות אחרות. בדברי ההסבר לחוק נאמר כי הוא נועד למנוע מצב שבו יוחלט על מתן חנינה למחבלים רוצחים במסגרת מחוות מדיניות או בעסקות חילופי שבויים. ההצעה גם נועדה לאפשר לבית המשפט לקבוע כי במעשי רצח חמורים במיוחד, ובכלל זה רצח ילדים, לא יהיה אפשר לקצוב את עונשו של הרוצח.

השרים של הליכוד-ביתנו ו"הבית היהודי" תמכו בהצעת החוק, והשרה לבני מ"התנועה" ושרי "יש עתיד" התנגדו.

ועדת השרים אישרה גם את הצעת החוק של ח"כ יעקב ליצמן מיהדות התורה, המציעה לאסור על נשיא המדינה לחון מחבל שהורשע בעברה על רקע לאומני – אלא אם כן שילם פיצוי לנפגעי העברה. עם זה, הוחלט להעניק את תמיכת הממשלה להצעה בתנאי שהיא תצומצם ותכלול רק אסירים שעשו עברות על רקע לאומני ואמורים להשתחרר בהחלטה מדינית.

חברי הוועדה שרי "יש עתיד" התנגדו ל-2 ההצעות בנימוק שאין לפגוע בשיקול דעתו של נשיא המדינה ואין לצמצם את יכולת הממשלה לקבל החלטות.

השרה לימור לבנת אומרת כי הצעת החוק מוסרית וצודקת ואפילו מינורית. לדבריה, במדינת ישראל אין גזר דין מוות, וראוי שמי שעשו מעשי רצח אכזריים במיוחד לא יוכלו להשתחרר ונשיא המדינה לא יוכל לחון אותם.

השר נפתלי בנט מ"הבית היהודי" אומר כי מדינת ישראל פתחה היום דף חדש בכל הקשור למלחמה בטרור ובמחויבותה המוסרית למשפחות השכולות. בעמוד "פייסבוק" שלו כתב בנט כי רוצחים צריכים למות בכלא ולא לחגוג בבית. "לפנינו עוד תהליך לאישור הסופי בכנסת, נתעקש שיהיה מהיר", דברי בנט.

ח"כ אורית סטרוק , מיוזמי הצעת החוק, אמרה כי חוק שימנע שחרור מחבלים יחזיר לישראל את המוסריות, האחריות והשפיות.

יושבת ראש מרצ זהבה גלאון אומרת כי הצעת החוק דמגוגית, מפלה בין דם לדם ועושה מדרג של פשעים. גלאון מוסיפה שאפשר להבין ללבן של משפחות נפגעי הטרור ואולם צריך להשאיר לממשלה מרחב תמרון מדיני שיאפשר לשחרר אסירים לא במחווה הומניטרית אלא במהלך פוליטי שיהיה צעד בונה אמון למטרות פיוס ולסלילת הדרך להסכם שלום.

יושב ראש ארגון נפגעי הטרור "אלמגור", מאיר אינדור, אמר כי הצעת החוק עושה חסד עם המשפחות השכולות שמצפות למימוש ההבטחות על צדק וענישה. לדבריו, אם תאושר הצעת החוק, תפחת המוטיבציה ללחוץ על ישראל לשחרר רוצחים – במהלכים מדיניים או בחטיפות.

ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה היום (ראשון) את הצעת החוק שתאסור מתן חנינה למחבלים רוצחים. ההצעה עברה ברוב של שבעה מול שלושה. התומכים היו אורי אריאל, אורי אורבך, גדעון סער, גלעד ארדן, לימור לבנת, יאיר שמיר וסופה לנדבר. להצעה התנגדו ציפי לבני, יעקב פרי ויעל גרמן.

לדברי השר ארדן, יש צורך להוסיף לחוק תנאים בהם השופט יהיה חייב למנוע חנינה או שחרור עתידי. השר אריאל אמר בדיון כי "הרוצחים והמחבלים צריכים לדעת שהם לא ישוחררו, וזאת הרתעה משמעותית מול הטרור". הוא הוסיף ש"ברוב מדינות העולם לא מנהלים מו"מ עם רוצחים וחוטפים, וזה הרבה יותר טוב ממה שקורה במדינת ישראל בשנים האחרונות".

שר הכלכלה, נפתלי בנט, אמר כי "רוצחים צריכים למות בכלא ולא לחגוג בבית". הוא הוסיף כי "מדינת ישראל פתחה דף חדש ביחס למלחמה בטרור ובמחוייבותה המוסרית למשפחות השכולות". לדבריו, שנים של סחיטה ושל שחרורי מחבלים סיטונאיים ייעצרו עם העברתו של החוק הזה בכנסת. "אני מברך את השרים על תמיכתם בחוק, והבית היהודי יפעל במושב הקרוב להעביר את החוק ללא עיכובים ובמהירות", הוסיף בנט.

שרת התרבות והספורט, לימור לבנת, תמכה בהצעת החוק ואמרה, כי הצעת החוק היא מוסרית וצודקת ואפילו ניתן לומר שהיא מינורית. במדינת ישראל אין גזר דין מוות, ראוי איפה לפחות, שרוצחים אשר ביצעו מקרי רצח אכזריים במיוחד, כפי שיקבע שופט, לא יוכלו להשתחרר, ונשיא המדינה לא יוכל לחון אותם.

ממפלגת יש עתיד נמסר כי "אין ספק שמקומם של רוצחים מתועבים אלה הוא להינמק בכלא עד יומם האחרון. יחד עם זאת, מדובר בשינוי סדרי שלטון לא סבירים, שיקעקעו את מרחב התמרון של הממשלה לקבל החלטות בתחום המדיני".

על פי הצעת החוק שנוגעת באחת הנקודות הרגישות ביותר בחברה הישראלית – שחרור מחבלים, כאשר נגזר עונש מאסר עולם על רוצח, בית המשפט יוכל לאסור על נשיא המדינה להקל בעונשו או לחון אותו. את ההצעה ניסחה חברת הכנסת איילת שקד ממפלגת הבית היהודי.

הצעת החוק שניסחה שקד תאפשר גם למנוע קציבת עונש או חנינה של מורשעים במקרי רצח חריגים, למשל רצח ילדים. על פי ההערכות, חלק משרי הליכוד וישראל ביתנו יתמכו בה, ושרי יש עתיד צפויים להתנגד לה.

בארגון נפגעי הטרור אלמגור מברכים על החוק החדש. יושב ראש הארגון, מאיר אינדור, אמר כי "החוק החדש עושה חסד עם המשפחות השכולות שמצפות שההבטחות על צדק וענישה יעשה לקורבנות. החוק החדש גם תואם את רוח מסקנות ועדת שמגר". לדבריו, החוק יוריד את המוטיבציה ללחוץ על ישראל לשחרר רוצחים, אם במהלכים מדיניים, או בחטיפות. "אנו מזכירים ש-180 ישראלים נרצחו על ידי מחבלים ששוחררו, לכן גם הכניעה לאורך זמן לא משתלמת ומגדילה את מספר הקורבנות", הוסיף אינדור, "החוק החדש תואם ערכי צדק ומוסר ותואם מדיניות דומה שקיימת בארה"ב, שלאחרונה כל כך לחצה עלינו לשחרר רוצחים. בפעם הבאה יוכל ראש ממשלה לומר ללוחצים: 'שחרור רוצחים לא בסמכותי ואני כבול על ידי החוק'".

תגובות מעורבות לאישור החוק למניעת שחרור מחבלים. חבר הכנסת אלעזר שטרן (התנועה) מתח היום (ראשון) ביקורת על אישור הצעת החוק שנועדה למנוע מתן חנינה למחבלים שהורשעו ברצח. שטרן אמר כי הצעת החוק משמשת כניסיון של הממשלה להסתיר את כישלונה.

"אישור החוק היום נועד לכסות על המבוכה הגדולה של מפלגת הבית היהודי והממשל כולה בהחלטתם לשחרר מחבלים ורוצחים במקום להפסיק לפרק זמן מוגבל את הבנייה ביהודה ושומרון", אמר חבר הכנסת שטרן בתגובה לאישור ההצעה.

שחרור אסירים פלסטינים. "החוק מכסה על מבוכה גדולה". (צילום: Getty Images)

שטרן הוסיף כי גם אם החוק יעבור בהמשך, "אין לו כל משמעות מעשית בעתיד הנראה לעין". בעקבות אישור ההצעה קרא חבר הכנסת ליושבת ראש מפלגתו, ציפי לבני, ולשר האוצר יאיר לפיד, להקים מערך "על מנת להציל את אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית".

גם יושבת ראש מרצ, חברת הכנסת זהבה גלאון, מתחה ביקורת על ההחלטה ואמרה כי יש להשאיר לממשלה מרחב תמרון מדיני, שיאפשר בעתיד לבצע שחרור אסירים כחלק ממהלך שיהיה חלק משמעותי בדרך להסכם שלום.

"אפשר להבין לליבן של משפחות נפגעי הטרור כשמדינת ישראל משחררת אסירים במהלך הסכם מדיני, אך יחד עם זאת צריך להשאיר לממשלה מרחב תמרון מדיני שיאפשר שחרור אסירים לא כמחווה הומניטרית, או כ"סוכרייה" שניתנת לפלסטינים", אמרה גלאון.

חברי הבית היהודי. "החוק מסתיר את ההחלטה לשחרר אסירים במקום להקפיא בנייה" (צילום: ארטיום דגל)

המשפחות השכולות בירכו: "חוק שיעשה חסד"

מנגד, נציג המשפחות השכולות בירכו על החלטת ועדת השרים. "הודיתי לה חברת הכנסת שקד בשם המשפחות הרבות על קידום החוק שאין לי ספק כי ימגר את הטרור", אמר נציג המשפחות השכולות אבי ברומברג.

יושב ראש ארגון אלמגור, מאיר אינדור, בירך גם הוא על החוק החדש ואמר כי הוא עושה חסד עם המשפחות השכולות. "החוק החדש יוריד את המוטיבציה ללחוץ על ישראל לשחרר רוצחים אם במהלכים מדיניים או בחטיפות", אמר אינדור.

הוא הוסיף כי לאורך זמן הוכח כי הכניעה אינה משתלמת ורק מגדילה את מספר הקורבנות. "החוק החדש תואם את ערכי צדק ומוסר ותואם מדיניות דומה שקיימת בארצות הברית – זו שכל כך לחצה עלינו לשחרר רוצחים", אמר יושב ראש ארגון אלמגור.

אסירים משתחררים. ארכיון (צילום׃ רויטרס)

האם הגיע הסוף לשחרור אסירים עם דם על הידיים? ועדת השרים לחקיקה אישרה הבוקר את הצעתה של ח"כ איילת שקד (הבית היהודי) וח"כ דוד צור (התנועה) שקוראת למנוע מתן חנינה לרוצחים. הצעת החוק, נועדה בעיקר על מנת למנוע את שחרור האסירים שרצחו במסגרת עסקאות לשחרור אסירים. כשתגיע ההצעה לכנסת, צפויים להתנגד לה חלק מסיעות האופוזיציה ואין ספק כי גם בית המשפט העליון ייאלץ לדון בה.

בהצעה תמכו השרים ארדן, סער, לבנת, לנדבר, שמיר, אורבך ואריאל. יוזמת ההצעה, ח"כ שקד, עקצה את המתנגדים בעמוד הפייסבוק שלה: "מוזר בעיניי מדוע השרים לבני, גרמן ופרי התנגדו. הם הרי נגד שחרור רוצחים, מוזר מאוד". יו"ר הבית היהודי שר הכלכלה בנט טען כי ההחלטה משנה את מדיניות המלחמה בטרור מבחינת מדינת ישראל: "פתחנו דף חדש ביחס למלחמה בטרור ובמחויבותה המוסרית למשפחות השכולות. שנים של סחיטה ושל שחרורי מחבלים סיטונאיים ייעצרו עם העברתו של החוק הזה בכנסת. אני מברך את השרים על תמיכתם בחוק, הבית היהודי יפעל במושב הקרוב להעביר את החוק ללא עיכובים ובמהירות", אמר בנט.

למרות האישור הראשוני בוועדה, ישנה עוד דרך ארוכה עד שהוא ייכנס לספר החוקים: ההצעה צריכה לעבור במליאת הכנסת בקריאה ראשונה, שם צפויה התנגדות של חלק מחברי האופוזיציה וייתכן גם של חברים מסיעות בקואליציה. לאחר מכן יתקיים דיון בוועדת חוק, חוקה ומשפט, שם ייתכן וההצעה תשונה בידי חברי הוועדה כך שהיא לא תהיה זהה להצעה שאושרה היום. הגרסה שהוועדה תאשר, תגיע למליאת הכנסת לקריאה שנייה ושלישית כך שבסופו של דבר חברי הכנסת יחליטו אם לאמץ את ההצעה.

"המחבלים צריכים לדעת שהם לא ישוחררו"

שר השיכון אריאל, שתמך בהצעה, אמר בדיון: "הרוצחים והמחבלים צריכים לדעת שהם לא ישוחררו, וזאת הרתעה משמעותית מול הטרור. ברוב מדינות העולם לא מנהלים מו"מ עם רוצחים וחוטפים, וזה הרבה יותר טוב ממה שקורה במדינת ישראל בשנים האחרונות".

גם שרת התרבות והספורט לימור לבנת תמכה בהצעת החוק ואמרה: "הצעת החוק היא מוסרית וצודקת ואפילו ניתן לומר שהיא מינורית. במדינת ישראל אין גזר דין מוות, ראוי איפה לפחות, שרוצחים אשר ביצעו מקרי רצח אכזריים במיוחד, כפי שיקבע שופט, לא יוכלו להשתחרר, ונשיא המדינה לא יוכל לחון אותם".

הצעת החוק דורשת לתקן את חוק יסוד: נשיא המדינה, ולאפשר לשופטי בית המשפט לשלול את האפשרות למתן חנינה עתידית לרוצחים בזמן מתן גזר הדין. על הצעת החוק חתמו ח"כים מהבית היהודי, התנועה, הליכוד, ישראל ביתנו וקדימה, וח"כ שקד הסבירה כי "ההצעה מתייחסת למקרי רצח קשים: רציחות על רקע לאומני, פעילויות טרור או כל רצח יוצא דופן".

ח"כ אלהרר: "הכעס ויצר הנקם לא יכול לנהל את המדינה"

"נעביר החוק במושב הזה". השר בנט (צילום׃ חן גלילי)

גם יו"ר סיעת העבודה, ח"כ איתן כבל, הביע תמיכה בהצעת החוק בפוסט שפרסם בדף הפייסבוק שלו כתב כבל: "אילו הייתי חבר בוועדת השרים לחקיקה הייתי מצביע בעד הצעת החוק. תמיד התנגדתי לשחרור מחבלים מרצחים עם דם על הידיים והעובדה ששיניתי את דעתי בעסקת החייל החטוף גלעד שליט, איננה נותנת לי מנוח".

ח"כ קארין אלהרר, חברת יש עתיד שנמצאת בקואליציה, דווקא מתנגדת לתיקון: "כמובן שכל אחד ואחת מאיתנו היו רוצים לראות את הרוצחים הנתעבים נמקים בכלא עד יומם האחרון, אולם אסור לתת לכעס וליצר הנקם לנהל את המדינה. יש להשאיר לממשלת ישראל את מרחב התמרון לבצע גם בעתיד את שיקול הדעת ואסור לקשור את ידיה במסגרת תהליכי המו"מ המדיני".

בארגון נפגעי הטרור אלמגור בירכו על המהלך. "החוק החדש עושה חסד עם המשפחות השכולות שמצפות שההבטחות על צדק וענישה יעשה לקורבנות", אמר מאיר אינדור, יו"ר הארגון. "החוק החדש גם תואם את רוח מסקנות ועדת שמגר.הוא יוריד את המוטיבציה ללחוץ על ישראל לשחרר רוצחים אם במהלכים מדיניים או בחטיפות. אנו מזכירים ש-180 ישראלים נרצחו על ידי מחבלים ששוחררו.

"לכן גם הכניעה לאורך זמן לא משתלמת ומגדילה את מספר הקורבנות. החוק החדש תואם ערכי צדק ומוסר ותואם מדיניות דומה שקיימת בארה"ב – זו שלאחרונה כל כך לחצה עלינו לשחרר רוצחים. בפעם הבאה יוכל ראש ממשלה לומר ללוחצים, שחרור רוצחים לא בסמכותי ואני כבול על ידי החוק".

אלפים הפגינו אמש נגד חנינה למחבלים

גם אם מליאת הכנסת תאשר את ההצעה, סביר להניח שתתקיים עתירה נגד החוק לבית המשפט העליון מאחר ומדובר בתיקון לחוק יסוד, בחוק המגביל את סמכותו של נשיא המדינה ומאפשר לשופטים לפסוק בצורה שיש שיטענו כי אינה דמוקרטית ואינה הולמת את חוקי היסוד הקיימים של המדינה.

אלפי המפגינים שיצאו אמש לרחובות עפולה, הפגינו בין השאר למען חקיקה שתאסור חנינה לרוצחים. 2,500 בני אדם שיצאו במחאה על מדיניות הממשלה בעקבות רצח שלי דדון ז"ל, טענו כי חייבים להחמיר את החקיקה הקיימת. חלקם טענו כי יש להטיל עונש מוות על רוצחים: "זו הדרך היחידה לייצר הרתעה של ממש", אמרו המפגינים.

אסירים משוחררים במהלך המו"מ. התמונות יחזרו על עצמן? (צילום: אוהד צויגנברג)

במהלך הדיונים במסגרת עסקת גלעד שליט, תמכה רון במהלך. "יש לי ערכים של הצלת אנשים וזה בעיני עולה על יצר הנקם, בלי קשר להקשר הביטחוני של שחרור מחבלים. יכול להיות שהצעת החוק תמנע שחרור של אדם שאפשר יהיה להציל אותו או לחילופין אם המדינה תחליט מסיבה כלשהיא לשחרר מחבלים, לא יכול להיות שתוקעים למדינה מקל בגלגלים".

לדברי כרמית רון, המטרה העליונה לדעתה היא שיהיה שלום. "בהקשר של שחרור מחבלים, נפגעי הטרור יכולים לענות על זה ברמה רגשית, אבל בסופו של דבר מי שמשחרר לא יתחשב בדעתנו. אנחנו מנסים לקבוע או לצעוק כדי לשנות דברים כשבעצם המטרה של המשפחות השכולות היא לראות את רוצח יקירם מאחורי סורג ובריח. גם אני רוצה, אבל בכל זאת אני זוכרת שיש דברים חשובים. אף אחד לא עדכן אותי מה עלה בגורל מבצעי הפיגוע שבו נהרגה משפחתי. לא סיפרו לי ואני גם לא מתעניינת בזה".

"חוק חשוב אבל בגדר התפשרות"

יוסי צור, אביו של אסף ז"ל שנרצח בפיגוע ההתאבדות בקו 37 בחיפה במרס 2003, תומך בחוק ואומר כי עכשיו – עם סיום תשעת חודשי המשא ומתן עפ הפלסטינים – זה הזמן להסדיר מבחינה חוקית את נושא שחרור המחבלים כל עוד המו"מ לא מתקיים.

"ארגון אלמגור והמשפחות השכולות החברות בו נלחמו בשחרור המחבלים עוד לפני עסקת שליט. ביקשנו שיישמו את ועדת שמגר, שהמליצה לא לשחרר מחבלים, ובמקרה של מו"מ וחטיפות חיילים, החלפת השבויים תיעשה באופן הגיוני. הגענו לנקודת זמן שאין מו"מ ואין שחרורי אסירים שעומדים על הפרק וזה הזמן להסדיר את המצב", הסביר צור.

תומך בחוק. יוסי צור (צילום: אבישג שאר-ישוב)

האב השכול מסביר כי צריך לגרום לכך שהמחבלים יידעו שיש חוק שלא מאפשר את שחרורם מהכלא. "היום המצב הוא שמחבלים רוצחים ויודעים שהם ישתחררו מהכלא. בעסקת שליט שוחררו שלושה מחבלים מחולייה שנידונו ל-17 מאסרי עולם והיו אחראיים לרצח 17 בני אדם בהם הבן שלי. יש לנו סרט שבו מצהירים המחבלים שהם לא ירצו את כל עונשם וישתחררו לפני הזמן".

צור טוען כי בדיוק את ההצהרות הללו צריך להוציא מהלקסיקון של המפגעים. "החוק נועד למוסס את המוטיבציה הזאת שהם מקבלים מכך שהם יודעים שהם ישתחררו בעסקאות עתידיות".

צור סיפר גם כי המשפחות העבירו רשימה של 183 ישראלים שנרצחו בשנים האחרונות על ידי מחבלים ששוחררו בעסקאות קודמות. "לאורך השנים שכנענו ודיברנו לא מעט על חוסר הטעם בשחרורים. מה שחשוב הוא ששרת המשפטים ציפי לבני, האחראית על המו"מ, מנסה לעצור הצעת חוק שיש לה רוב בכנסת על ידי כל מיני טריקים משום שהיא יו"ר ועדת השרים לחקיקה. חשוב לקדם את החוק הזה. מבחינתי החוק הזה הוא התפשרות כי מדינת ישראל הייתה צריכה להחיל עונש מוות על מחבלים שרצחו אזרחים, נשים וילדים".

המשפחות השכולות מפגינות נגד שחרור האסירים. ארכיון (צילום: גיל יוחנן)

בהצעת החוק, שהוגשה על-ידי חברי הכנת איילת שקד (הבית היהודי), דוד צור (התנועה), יריב לוין (ליכוד), רוברט אילטוב (ישראל ביתנו), ישראל חסון (קדימה) ואורית סטרוק, שולי מועלם-רפאלי ומוטי יוגב (הבית היהודי), נכתב כי "בשנים האחרונות שיחררה מדינת ישראל מספר רב של מחבלים ונוצר מצב אבסורדי שבו מחבלים שביצעו מעשי רצח, כחלק ממאבקם במדינת ישראל, משתחררים זמן ארוך לפני סיום ריצוי מאסרם".

הצעת החוק לא תהיה תקפה אך ורק לרוצחים על רקע לאומני. נכון להיום נקצב עונשם של רוצחים גם אם ביצעו מקרי רצח חריגים בחומרתם, דוגמת רצח ילדים. אם יתקבל התיקון יהיה רשאי בית המשפט לגזור עליהם עונש מאסר עולם ללא אפשרות של הקלה בעונש או קבלת חנינה מנשיא המדינה.

על-פי ההערכות, חלק משרי הליכוד בוועדה יתמכו בהצעה וכל הנראה גם שרי ישראל ביתנו. עם זאת, עדיין לא ברור כיצד ינהגו שרי מפלגת יש עתיד.

הסופר עמוס עוז השווה בין "נוער הגבעות" לבין ניאו-נאצים – וחולל סערה: שר הבינוי והשיכון, אורי אריאל, גינה את דבריו של עוז – שזכו לקיתונות של ביקורת גם מצד המשפחות השכולות.

כזכור, בשישי האחרון, באירוע שהתקיים בתל אביב לכבודו של עוז, לרגל הגיעו לגיל 75, אמר הסופר: "תג מחיר ונוער הגבעות הם כינויים מתוקים למפלצת שהגיע הזמן לקרוא לה בשמה: קבוצות ניאו נאציות עבריות. אין שום דבר בעולם שהניאו נאצים עושים והקבוצות האלה לא עושות פה למיעוטים".

"נוער הגבעות – ניאו נאצים עבריים". הסופר עמוס עוז (צילום: רענן כהן)

השר אריאל גינה את דבריו של עוז ואמר אמש (שבת) ל-nrg כי "ההשוואה של מעשי תג מחיר לקבוצות ניאו נאצים היא מקוממת וגורמת לזילות חמורה של השואה. אין שום אפשרות להשוות בין הנאציזם, שכל מהותו השמדת עמים אחרים בשם עליונות הגזע לבין ריסוסי גרפיטי וניקובי צמיגים. תג מחיר הינו פשע חמור שהשב“כ והמשטרה חייבים למגר ולהביא את מבצעיהם לדין ועד כה הם נכשלים במשימתם".

דבריו של הסופר עוררו זעם גם בקרב המשפחות השכולות. ציון סויירי, אב שכול שאיבד שלשה מבני משפחתו ופעיל מרכזי ארגון נפגעי הטרור "אלמגור", אמר כי "עוז הוא האחרון שיכול להטיף מוסר בסוגיה לאחר שהלך לבקר את מרואן ברגותי – רוצח יקירי – בכלא ובפעם אחרת שלח לו ספר עם הקדשה חמה. עם כל החומרה של מעשי תג מחיר, אי אפשר להשוותם לנאציזם שרצח שישה מליון מבני עמנו ולהקדיש ספר לרוצח זה הרבה יותר חמור מלצייר ססמא על הקיר".

ב"אלמגור" יצאו נגד הגדרת "תג מחיר" כפעולת טרור. ראש פורום ההורים השכולים בארגון, הד"ר אריה בכרך, אמר כי "הפוליטיקאים הקוראים למעשי תג מחיר ’טרור‘, יוצרים זילות כלפי קרבנות הטרור שרק השבוע עמדנו לזכרם. בכך הם גם משרתים את אויבי ישראל המשווים בין שני הצדדים".

ח"כ יוני שטבון התייחס גם הוא לדברי הסופר עמוס עוז שהשווה את פורעי תג מחיר לנאצים: "עמוס עוז ממשיך בגישתו הצינית לחיים במדינת ישראל. השוואת פורעי חוק לניאו נאצים היא ליקוי מאורות אצל מי שמבקש להיות מנביאי התרבות הישראלית".

שטבון הדגיש כי "הנאצים חתומים על הרצח הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית. עמוס עוז מזנה את ערך השואה וממעיט בחומרת מעשי הנאצים".

מאיר אינדור (ניסים לב)

"עניין אישי" עם מאיר אינדור – 66. תושב גוש עציון. נשוי לבת שבע. אב לשש וסב לנכדים רבים. יו"ר ארגון אלמגור

התחלה: בן ליחיאל ובלה אינדור, ניצולי שואה. "אבי הגיע מעיירה חסידית בפולין ועבר את אושוויץ. אמי הייתה במחנה עבודה שהקימו הנאצים יחד עם עוד אלפי נערות יהודיות שאולצו למיין תחמושת בשביל הגרמנים".

ההורים נשאו את חוויות המלחמה לאורך כל חייהם, אך מיעטו לדבר על כך עם הילדים. "אבי עליו השלום היה מתעורר בלילות שטוף זיעה בעקבות חלומות ביעותים. אמי הייתה בוכה מתוך שינה עד שהיינו מעירים אותה". ההורים נישאו במחנה המעצר של המעפילים בקפריסין וקידש אותם רב צבאי בריטי. בהמשך הגיעו בלה ויחיאל לכפר אתא בצפון, שרבים מתושביו היו גם הם ניצולי שואה. "רוב השכנים שלנו היו חסידים עובדי כפיים שראו בארץ את התחנה הסופית. למרות שהייתה זו קהילה חסידית, זו הייתה קהילה ציונית, קשת יום ואידיאליסטית".

לימודים: בבית הספר של פועלי אגודת ישראל, "כמחצית מהתלמידים השתייכו לזרם המזרחי והשאר היו חרדים". למרות השוני בהשקפת העולם, הייתה אחדות ושמחה פשוטה בין כל הזרמים. "פעם היינו תמימים יותר ובלי אינטרסים אישיים".

צבא: כשביקש להתגייס לצה"ל גילו לו אסתמה, דבר שאילץ אותו לעבור למסלול של הג'ובניקים. "ביום בהיר אחד, ובהפתעה גמורה, אני קולט שיש לי אסתמה וזה לא משחק ילדים. פתאום אני מרגיש איך כל החלומות שלי על שירות קרבי בצבא הולכים ומתרחקים". לאחר חודשים אחדים בתפקידים עורפיים הוא מנסה את מזלו בכתיבת מדורים בעיתון ידיעות אחרונות.

"הייתי החייל הדתי היחיד בכל מערכת העיתון, ונתנו לי לכתוב טור בידיעת הארץ". הכתיבה נתנה לו סיפוק רגעי, אך החלום הגדול להיות מפקד בצבא עדיין דגדג בקצות האצבעות. "החלטתי שאני מתחיל להעלות את הפרופיל הצבאי שלי ויהי מה". המרוץ לקצונה החל בשחייה יומיומית, ריצה ואימוני כושר מפרכים. "לאט ובהדרגה הרגשתי איך אני בונה את הגוף שלי מחדש".

כן, המפקד: במבדקים הבאים הוא הוכתר כחייל עם פרופיל גבוה ונשלח לחטיבה הצפונית כלוחם בגדוד 33, שאיגד את מיטב הלוחמים מכל הסיירות, כולל סיירת מטכ"ל. "עכשיו היה לי ברור שאני חותם קבע בצבא. השאיפה להילחם למען ארץ ישראל הייתה טבועה בדמי עוד מילדות. אולי כי הוריי היו ניצולי שואה ולהם לא היה לאן ללכת".

מסתערבים: בעקבות התחממות הגזרה בדרום רצועת עזה, הוא נשלח יחד עם עוד עשרים ושלושה לוחמים לאזור גוש קטיף כדי לבצע פעילות מבצעית של מעצר מבוקשים. "היינו יחידת המסתערבים הראשונה של צה"ל. מאיר דגן היה המפקד והתמקדנו ביציאה לילית לפעילות מיוחדת כשכולנו לבושים בבגדים של ערבים".

באחת הפעמים הגיעה הקבוצה לבית שבו שהתה אחותו של אחד המחבלים. התנהגותה המוזרה כמו גם כאפייה חדשה שהייתה מושלכת על הרצפה עוררה את חשדו של הגשש הדרוזי והוא החל בחיפושים. "אחרי כמה דקות הוא איתר מחילה תת קרקעית שיצאה מאחד החדרים, והבנו שמסתתרים בפנים אנשים".

הפציעה: לאחר שמפקד הכוח קרא למחבלים לצאת מהמחילה ונענה בשלילה, הוחלט לזרוק פנימה רימון עשן. "אני התנדבתי וגלגלתי את הרימון לתוך העפר, אלא שהוא נתקע שם ולא התפוצץ". מה שכן התפוצץ היה רימון הרסס שזרקו המחבלים לפתח המחילה. כתוצאה מההדף, הוא עף לאחור ונפצע קשה בראש ובמצח. "הייתי בטוח שהתעוורתי כי לא ראיתי כלום. אני זוכר את עצמי צועק לשוטר שטיפל בי שיחזיק לי את הראש למעלה". תוך כדי הציפייה לאמבולנס שיפנה אותו לבית החולים, החל לשיר ניגון של הרבי ממודזיץ'. "השוטר הצטרף אליי עם 'דוד מלך ישראל' בלחן עממי, ואני ליוויתי אותו בניגון של בית אבא". ביומיים שחלפו מהפציעה באו לבשר לו כי המחבלים נמצאו מתים במרחק רחובות ספורים מהבית שבו נפצע. "הם כנראה מתו מהעשן של הרימון שהספיק להתנדף בינתיים".

השיקום: לאחר ששכב שבועות ארוכים בסורוקה ויצא עם נזקים "לא קריטיים", החליט לחזור ולהילחם במלחמת יום כיפור שפרצה בינתיים. "עוד לא התאוששתי לגמרי, אבל הייתי מוכרח לצאת". הוא הצטרף לסיירת מטכ"ל ועסק במארבים נגד חוליות טרור בשטח הסורי. "אבל אז הרגשתי איך בעיית האסתמה שממנה סבלתי הולכת ומחריפה והחלטתי לפרוש".

החתונה: כשנתיים לאחר המלחמה פגש את בת שבע חזן, אחות בבית החולים שערי צדק ובתו של הרב הראשי של שירות בתי הסוהר. "הייתי בן 25 וכולם כבר לחצו עליי להתחתן. במיוחד אמא שלי שדאגה איך אכיר בנות כשאני במסגרת צבאית כל הזמן". החתונה התקיימה בבית הכנסת הספרדי ברובע היהודי בירושלים. הרב עובדיה יוסף חיתן אותם וקיבל את העובדה שהכלה הקיפה את החתן שבע פעמים. "אצל הספרדים זה לא היה נהוג".

ילדים: שש בנות מקסימות. "שרה, אסנת, מרים, תחיה-רויטל, אביגיל ומוריה. כולן נשואות ברוך ה'".

חברון עיר האבות: בהמשך עברה משפחת אינדור להתגורר בקריית ארבע. "הצטרפתי לפעילות למען חברון והקמתי בכנסת לובי שהמגמה שלו הייתה לאפשר ליהודים לגור בעיר". באחד מלילות שבת שמע זעקה של אחד השכנים על יריות של מחבלים בסמוך למערת המכפלה. "רצתי אחריו וראיתי שישה בחורי ישיבה מוטלים מתים על הכביש". הרצח הזה הוביל אותו בהמשך לפעילות ציבורית למען נפגעי טרור ונגד שחרור מחבלים.

אלמגור: בשנת 86' שחררה ישראל כ‑2,000 מחבלים תמורת שלושה חיילים. יחד עם קבוצה של נפגעי טרור הוא החליט לעצור את העסקה. "כשלנו במשימה, אבל הצלחנו לייצר דיון ציבורי בוער בנושא הזה". במשך השנים ההתארגנות הספונטנית נהפכה ל'אלמגור', ארגון שמאגד בתוכו נפגעי טרור, קצינים במילואים "ואנשים שעיניהם בראשם והם מבינים ששחרור מחבלים זה לא רק פצצה או חטיפת חייל, אלא זו רוח גבית לטרור ומסר של כניעה לאומית". הארגון פועל מכספי תרומות ומעלה לסדר היום נושאים ציבוריים הקשורים לשחרור מחבלים. "מדינה שמשחררת רוצחים היא מדינה שמאבדת את עצמה לדעת. כל המחבלים המשוחררים חוזרים לעסוק בטרור ולרצוח יהודים בדיוק כמו בעבר". המסקנה, מבחינתו, היא חיזוק התודעה הלאומית. "הסברה, הסברה ושוב פעם הסברה. אני מכיר משפחות שכולות שאומרות לי חד וחלק: שחרור מחבלים זה כמו לרצוח את הבן שלנו פעם נוספת".

אם זה לא היה המסלול: "לא הייתי יכול להיות מישהו אחר. חונכתי על ידי הוריי לפעילות ציבורית של עשייה ומעולם לא דיברו איתי בבית על 'לעשות כסף'. חייתי בבית עמוס בערכים ובאהבת העם והארץ".

ובמגרש הביתי:

על הבוקר: ממהר לזירה התקשורתית כדי לבדוק איזו תגובה מיידית צריך לשלוח בנוגע לנפגעי הטרור. "בצבא לימדו אותי שלא נוטשים זירת קרב, ובתקשורת אצלנו מתנהל מדי יום קרב אמיתי על התודעה". אחרי שהוציא תגובות לערוצי המדיה השונים והביא מרואיינים טובים, הוא פורש לתפילה. "כך אני מתפלל רגוע יותר".

דיסק ברכב: בהעדר רכב פרטי הוא נוסע באוטובוסים ובטרמפים. "אם צריך אני לוקח מונית. אין לי מכונית צמודה, אולי כי במהותי אני עסקן מהדור הישן".

"משפחתית מאוד, עמוסה בדברי תורה ובניגוני בית אבא". השבת מנוצלת בין היתר לאגירת כוחות לקראת השבוע הבא. "רק בשבת מבינים כמה השבוע היה עמוס ומלא בפעילות".

מאכל חביב: אין פינוקים. מה ששמים לו בצלחת הוא אוכל ואומר תודה. "אני לא מרבה לנבור בסוגי מאכלים שמוצעים לפניי ולא ממש מתעסק בזה". למזלו, אשתו דואגת לפנק אותו באוכל טעים במיוחד.

עתים לתורה: יש הקפדה יומיומית לקרוא מאמרים מפרשת השבוע ואת 'דבר מלכות' של חב"ד. "צריך לתת פרס ישראל למי שהגה את הרעיון של החוברת הזאת". חוץ מזה, הוא משתדל לשוחח רבות עם תלמידי חכמים. "שיחת חולין עם תלמיד חכם זה לימוד תורה בפני עצמו".

אחזקת הבית: מעט מדי ומאוחר מדי. "אני מגיע הביתה בשעות מאוחרות ואשתי פוטרת אותי מהעבודות השוטפות". לפני שבת או חג הוא מפשיל שרוולים ומסייע "במה שמבקשים ממני".

מפחיד: חוסר אחריות של פוליטיקאים. "יש כאלה שכדי לקדם את עצמם מבחינה אישית ימכרו הכול תמורת נזיד עדשים". דבר נוסף שמדיר שינה מעיניו קשור לרוח הכניעה שנושבת כאן באין מפריע. "הטרור הפלשתיני מרים ראש ואנחנו משחררים עוד ועוד מחבלים. מתי יהיה לזה סוף?".

דמות מופת: הרב יהודה חזני ז"ל והרב משה לוינגר. מעליהם הוא מכתיר את הרב קוק כדמות משפיעה במיוחד שהטביעה את חותמה על דרכו הציבורית. "שילוב של ערכים וקדושה שבאים לידי מעשה בכל תחומי החיים".

פנאי: אין כזה דבר. אם בכל זאת יש לו שעה פנויה הוא דואג לכך "שהיא לא תהיה פנויה". המוטו שלו בחיים הוא "איך אפשר לבזבז זמן כשיש כל כך הרבה מה לעשות?".

משאלה: "שנדע לעשות לעצמנו סדרי עדיפויות נכונים. אני עובד לפי הצרות של עם ישראל ומבקש מהקב"ה שייתן לי את הכוח לוותר על משימה אחת בשביל אחרת". למרות שהוא עסוק כל הזמן בכאב ובשכול, העצבות ממנו והלאה."המשאלה הגדולה היא שיבוא המשיח ואז נראה את הטוב מול העיניים".

כשתהיה גדול: "מקווה שאוכל לפעול למען האומה, כל עוד נשמתי באפי". כדי להמשיך בעוז את פעילותו הציבורית הוא מבקש אריכות ימים. "תתפללי עליי שאזכה לכך".

טקס המשפחות השכולות, היום.

בעקבות חילוקי דעות פנימיים בין המשפחות השכולות, ולאחר שלטענתם הוטלה צנזורה על נאום נציגם בטקס הממלכתי לחללי הטרור – קיימו בצהריים (ב') נציגי אלמגור (ארגון נפגעי הטרור) טקס אלטרנטיבי שבו מתחו ביקורת חריפה על הפעימות לשחרור אסירים ביטחוניים במסגרת המגעים המדיניים שקרסו.

"הארגון נטל על עצמו את המשימה להזכיר שלדמם של הקורבנות יש מחיר", אמר מאיר אינדור, יו"ר אלמגור. "לא יעלה על הדעת שביום כמו זה לא נביע את מחאתנו. לדמם של הקורבנות יש מחיר, והמחיר הזה צריך להיות עונש מוות או לפחות מאסר עולם, לא יעלה על הדעת שבגלל עניינים פוליטיים ישחררו רוצחים".

את דבריו כיוון יו"ר הארגון ישירות לאדם אחד. "לחברי ראש הממשלה בנימין נתניהו, חברי לשעבר", פנה אליו. "היינו פועלים יחד באותה סירה, הוא אף כתב ספרים שבהם הוא מוחה נגד שחרור מחבלים. הוא היה צריך להיות פה בעצמו כדי להסביר למה זה אסור. נתניהו ואנשיו שחררו הכי הרבה מחבלים ועל זה אנחנו מוחים".

במהלך הטקס הממלכתי שהתקיים שעה קודם לכן בהר הרצל, התפרצו כמה מבני המשפחות השכולות לדבריו של ראש הממשלה נתניהו כשהם אוחזים בסרטים אדומים. "אתה משחרר את רוצחי ילדינו", זעקו לעברו. אנשי אבטחה שהיו במקום הוציאו אותם במהרה אל מחוץ לרחבת הטקס.

לאחר שנרגעו הרוחות, החל ראש הממשלה נתניהו בנאומו, שבמהלכו אמר: "ידעתי שאפגוש אתכם כאן. ההחלטה שהתקבלה קשה. היא מתנגשת עם ערך הצדק. המציאות המורכבת באזורנו הביאה לכך שבארבעת העשורים האחרונים מאז 1970, קיבלו ממשלות ישראל החלטות אלה שהן קשות מנשוא".

מחאת המשפחות השכולות (צילום׃ חדשות 2)

"ידעתי שאפגוש אתכם, אבל ראיתי זאת כאחריות שלי כראש ממשלת ישראל שנושא באחריות העליונה. באתי לכאן כדי לעמוד יחד עמכם ביום הזיכרון, ליקיריכם ויקירנו שנפלו. אני מצדיע לגבורתכם ועמידתכם, מאחל החלמה לפצועים, בבניין ציון וירושלים ננוחם. יהי זכרם של חללי פעולות האיבה ברוך לעד".

בהתייחסות להתפרצות בטקס הממלכתי אמר יו"ר ארגון אלמגור כי, "פנו אלינו הורים שכולים בעניין הזה שניקח חסות על כמה צעדי מחאה, אבל אמרנו שאנו לא מתערבים. אני מבין ללבו של המוחה, זה דבר טבעי. ידענו שיהיו פרובוקציות וביקשנו שלא יהיו. אבל זאת ממש לא פרובוקציה אלא בנאדם שמוחה מלבו. מה אנחנו משטר טוטליטרי? הוא דיבר מכאבו. זה הרבה פחות חמור מאשר מה שבני משפחת שליט עשו בטקס הממלכתי לפני שנה".

בהר הרצל נערך בצהריים (ב') טקס האזכרה הממלכתי לחללי פעולות האיבה, בארץ ומחוצה לה. עם עלייתו של ראש הממשלה נתניהו לבמה, התפרצו כמה הורים שכולים לרחבה כשהם אוחזים בסרטים אדומים. אחד מהמוחים, שנפגע בפיגוע בשנת 2000, צעק: "אתה משחרר את רוצחי ילדינו". אנשי האבטחה הוציאו אותם אל מחוץ לרחבת הטקס.

לאחר שנרגעו הרוחות, החל ראש הממשלה נתניהו בנאומו, שבמהלכו אמר: "ההחלטה שהתקבלה קשה. היא מתנגשת עם ערך הצדק. המציאות המורכבת באזורנו הביאה לכך שבארבעת העשורים האחרונים מאז 1970, קיבלו ממשלות ישראל החלטות אלה שהן קשות מנשוא".

"מצדיע לגבורתכם ועמידתכם". נתניהו (צילום׃ חדשות 2)

"ידעתי שאפגוש אתכם", המשיך נתניהו. "אבל ראיתי זאת כאחריות שלי כראש ממשלת ישראל שנושא באחריות העליונה. באתי לכאן כדי לעמוד יחד עמכם ביום הזיכרון, ליקיריכם ויקירנו שנפלו. אני מצדיע לגבורתכם ועמידתכם, מאחל החלמה לפצועים, בבניין ציון וירושלים ננוחם. יהי זכרם של חללי פעולות האיבה ברוך לעד".

הבולט בין המוחים בטקס היה רמי כהן, נהג מונית שנפצע בפיגוע לפני 14 שנים, כשאדם ביקש ממנו לנסוע לכיוון המושב שורש שבהרי יהודה. בטרם הגיעו אל היעד, השתלט עליו הנוסע שהתברר כמחבל ודקר אותו קשות בכל חלקי גופו. כשחשב המחבל שכהן מת מפצעיו, הוא גנב את רכבו ונמלט. בכוחותיו האחרונים הצליח נהג המונית לזחול אל היישוב הקרוב ולהזעיק עזרה – וכך ניצלו חייו. המחבל ברח לירדן ונלכד כעבור שלוש שנים על ידי שירות הביטחון הכללי. הוא נשפט ל-22 שנים בכלא.

יו"ר ארגון אלמגור מאיר אינדור, אמר לחדשות 2 Online בתגובה על אקט המחאה, כי הוא "מבין ללבו, זה דבר טבעי. ידענו שיהיו פרובוקציות וביקשנו שלא יהיו. אבל זאת ממש לא פרובוקציה, אלא בנאדם שמוחה מלבו. מה אנחנו, משטר טוטליטרי? הוא דיבר מכאבו".

אחד מנפגעי פעולות האיבה (צילום׃ חדשות 2)

המשפחות השכולות: להקים היכל הנצחה מכובד לחללי התקפות הטרור

אחריו עלה לשאת דברים נציג המשפחות השכולות, אייבי מוזס, ששכל את אשתו עופרה, שהייתה בהיריון מתקדם ובנו טל בפיגוע בשנת 1987. הוא מתח ביקורת על כך שלנפגעי פעולות האיבה "אין אזכור רשמי, היכל הנצחה מכובד שיסמל את הכאב וההזדהות עם חללי התקפות הטרור, תינוקות, ילדים, אמהות, אבות, סבים וסבתות.

"אני תקווה שבשנה הבאה יוכל עם ישראל להתייחד עם חללי הטרור בהיכל הנצחה ראוי לזכרם. ואולי, באמת אולי, אוכל גם אני לעמוד שם ולומר לעופרה שהייתה אמורה להיות היום בת 61 ולטל בן החמש, שהיה אמור להיות היום בן 33 – עם ישראל זוכר אתכם".

מוקדם יותר, בשעה 11:00, נשמעה ברחבי הארץ צפירה בת שתי דקות לזכר הנופלים, שלאחריה נפתח טקס האזכרה לחללי מערכות ישראל בהר הרצל. ראש הממשלה נתניהו נשא דברים והתייחס לכאב המשפחות השכולות, וסיפר על כאבה האישי של משפחתו שלו בעקבות מותו של אחיו הבכור, יוני נתניהו ז"ל.

במערכת הביטחון מעריכים שיותר ממיליון וחצי בני אדם יפקדו את בתי העלמין הצבאיים ויתייחדו עם זכרם של 23,169 חללי מערכות ישראל ו-2,495 נפגעי פעולות האיבה. לשם כך, ובעקבות מזג האוויר השרבי, יחולקו לבאי החלקות הצבאיות בקבוקי מים וכן תתוגבר ההיערכות מד"א, שאנשיה נפרסו עם עשרות ניידות לרגל אירועי הזיכרון.

על רקע המאבק סביב סוגית גיוס בני ישיבות, המגזר החרדי מבקש להוכיח כי הוא שותף לזיכרון לחללי מערכות ישראל: אמש (ראשון) בשעת הצפירה, קיימו פעילים חרדים מפרויקט "דוסים" אזכרה בגן סאקר בירושלים תחת הכותרת "זוכרים אחרת". פרויקט "דוסים" שם לו למטרה לקדם את ההסברה החרדית בציבור הישראלי.

בעקבות ההאשמות החוזרות ונשנות כי חרדים לא נמנעים מלערוך מנגל ביום זה, הציגו הפעילים מיצג אומנותי שנראה כמנגל, אך למעשה היה נרות זיכרון לחללים. האירוע ביקש לתת מענה לתמונות הקבועות המתפרסמות בתקשורת, בהם "נתפסים" חרדים כשהם עורכים מנגל ביום הזיכרון.

פלייר שחולק בעצרת החרדית, אמש (צילום: בועז בן-ארי)

לצד עמידה בצפירה, הפעילים קראו פרקי תהילים. האירוע התקיים בשיתוף עם עמותת "אלמגור". מנכ"ל העמותה , מאיר אינדור, כתב: "אנו מבקשים למחות נגד העובדה שביום עצוב שבו רבבות אזרחים אבלים על מות יקיריהן, עסוקים כלי התקשורת במנותק מרחשי הציבור, בזריית מלח על הפצעים. זהו סבב הסתה נוסף והפעם על גבם של המשפחות השכולות. תוקפים מגזר שלם שכביכול לא אכפת לו מהם, ולצבות להם את הלב השבור בלאו הכי. לצערנו רבות המשפחות החרדיות השכולות. כאבן הוא כאב כולם, הטרור והרג חפים מפשע לא הבדיל בין מגזרים יהודים, ערבים, חרדים, חילונים, כיפות סרוגות, כיפות שקופות. במיוחד ובמיוחד ביום רגיש וקשה זה, התמקדו במאחד ולא במפלג. הרבו אהבה ולא שנאה".

בשונה מיום השואה, בו הציבור החרדי שותף לטרגדיה, ולפיכך לא חש צורך מיוחד להוכיח כי הוא מהווה חלק מיום הציון הממלכתי, ביום הזיכרון הרגישות גבוהה יותר – דווקא בשל העובדה שאחוזי הגיוס בו נמוכים. במאמר מערכת קרא עיתון "המודיע", מהעיתונים הוותיקים במגזר החרדי, "לכבד ולהנציח את זכרם של הנופלים לעודד ולייקר את מי שעולמם חרב עליהם ולכן מי שמבקשים להקפיד על הרחקה אפילו מסרך של חיקוי מנהג הגויים יכבדו ויישארו בשעת הצפירה בבתיהם ומי שמצויים בעת הצפירה מחוץ לבית, ברחובה של עיר, שלא ימשיכו ללכת".

בעיר החרדית אלעד התקיים טקס האזכרה הממלכתי, בהשתתפות רב שירות חרדים בצה"ל, רס"ן הרב שמעון קליין. ראש העיר, ישראל פרוש, אמר: "לא רבים הם הימים המאחדים ומלכדים חלקים כה גדולים של עם ישראל כמו היום הזה. יום בו מתכנס עם ישראל אל עצמו, זוכר את חלליו ומתפלל לימים טובים יותר, של שלום, של אחדות ושל שקט. כמה עשרות משפחות מאלעד נמצאות בתוך משפחת השכול הישראלית, משפחות שהקריבו מדמם וחלבם על קידוש השם. ואנחנו רק חלק אחד קטן בפאזל ענק, פאזל שמאחד את כל עם ישראל, פאזל ששומר על קיומנו ומסמן עבורנו את המטרה החשובה: השמירה על היותנו עם".

במגוון ערים ברחבי הארץ, התקיימו מפגשים בערב יום הזיכרון שכללו חרדים וחילונים שביקשו לערוך שיח סביב היום ומשמעותו. האירועים, שהתקיימו ביוזמת ארגון "פלוגתא", לא כללו את טקסי הזיכרון השגרתיים, אלא ביקשו להוות פלטפורמה לדיון כנה והוגן בין המשתתפים. בצעד תקדימי, אירח בית חיל האוויר בהרצליה את המפגש, למרות שמדובר באירוע בעל אופי שונה: הדעות שנשמעות בו חורגות לעיתים מהקו הממלכתי המוכר ולא כל המשתתפים בו מעניקים את אותה משמעות ליום הזיכרון.

דניאל קנדלר, ממייסדי ארגון "פלוגתא", מסביר כי המפגשים הללו מזמינים את כולם להשתתף בהם. עם זאת, הוא אומר כי "למרות שאין כאן כותרת ומסקנה, אלא המטרה היא לדון וללבן את הדברים – עצם העובדה שאנשים באים לכאן בערב יום הזיכרון, ובתוכם גם חרדים, מוכיחה שהם לא אדישים לאירועים ומבקשים לקחת אחריות משותפת על ההוויה כאן במדינה. זהו המכנה המשותף של כולם".

אירוע אזכרה מסוג שונה התקיים במירון: ישיבות המקובלים "אור הרשב"י", הממוקמת סמוך לקברו של רבי שמעון בר יוחאי, ערכה "יזכור" לעילוי נשמתם של חללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע. בני המשפחות השכולות, שאין להם קבר לפקוד ביום הזה, השתתפו באזכרה הייחודית. נדיה כהן, אלמנתו של המרגל הישראלי בסוריה אלי כהן ז"ל, אמרה לקראת האירוע כי "כי מחזק מאוד שגם כשאין קבר לפקוד אותו ולבכות עליו, יש מי שזוכר אותה ביום קשה זה".