בימין טוענים כי כתנאי לחידוש המו"מ, דורשים הפלשתינים מישראל לשחרר 120 מחבלים, רבים מהם רוצחים עם דם על הידיים המרצים מאסרי עולם רבים, שביצעו את פשעיהם קודם שנחתמו הסכמי אוסלו.

ח"כ אורית סטרוק (הבית היהודי) הגישה שאילתה, שבה טענה כי הממשל האמריקני מפעיל לחצים כבדים על הממשלה לשחרור האסירים. אתמול פירסם "אלמגור", ארגון נפגעי הטרור, בראשות מאיר אינדור, את רשימת המחבלים, ובהם המחבל שזרק בקבוק תבערה על אוטובוס ליד יריחו וגרם למותה של רחל וייס ושלושת ילדיה ולמותו של חייל שניסה להצילם, והמחבל שהניח מטען בקו 18 בבירה בשנת 1986, פיגוע שבו נהרגו שישה אנשים.

אינדור אמר אתמול ל"ישראל היום" כי העובדה שאצל הפלשתינים תהליך השלום מותנה בשחרור רוצחים, מלמדת על כוונותיהם האמיתיות. הוא הזכיר שמחבלים רבים ששוחררו בעבר שבו לדרך הטרור, והביע חשש שכך יקרה גם הפעם, אם מחבלים ישוחררו.

כנת חטיפה (צילום: פלאש 90)

בעקבות לכידתה בשבוע שעבר בידי כוחות הביטחון של חוליית מחבלים שתכננו פיגוע חטיפה תוהה יו"ר 'אלמגור' מי העלים את דו"ח ועדת שמגר הקובע נהלים מגבילים למו"מ מול חוטפי חיילים ואזרחים.

בראיון ליומן ערוץ 7 מתייחס יו"ר 'אלמגור', סא"ל במיל מאיר אינדור, להיעלמותו של הדו"ח והסתרת מסקנותיו מעין הציבור.

בראשית הדברים מזכיר אינדור את המניעים שהובילו להכנתו של הדו"ח בידי השופט בדימוס שמגר, האלוף ירון ופרופ' אסא כשר. היה זה במהלך הדיונים על עסקת שליט ובעקבות המלצת ועדת וינוגרד לקבוע מדיניות מוגדרת לעסקאות עתידיות ובכך לבלום את מחול השדים, כהגדרתו, הפורץ לאחר חטיפת חייל.

אינדור מציין כי משמעות הדברים היא שועדת שמגר היא קומה נוספת לועדת וינוגרד, למעשה ועדה משפטית לכל דבר. בעקבותיה החליט שר הביטחון דאז ברק לבצע "מחטף" בלשונו של אינדור, ובמקום להביא להקמתה של ועדה ממשלתית הקים ועדה בעצמו. זאת להערכת אינדור כדי לאפשר לו שליטה בוועדה ובמסקנותיה. אינדור מציין שחברי הועדה ראויים, אך לטעמו המניע להקמתה באופן הזה לא היה ראוי.

"נאמר לציבור שהועדה לא תפרסם את מסקנותיה עד שעניין שליט ייפתר ואכן המסקנות לא פורסמו. זו הייתה איוולת כי אם נחכה לחטוף הבא תבוא משפחתו של החטוף הבא ותשאל למה עוצרים דווקא אצלנו, שנתחיל בחטוף שאריו וכן הלאה", אומר אינדור ומספר כי במהלך עדותו בפני ועדת שמגר הציג את עמדת 'אלמגור' ובסוף הדיון ניגש אליו האלוף במיל ירון, שלף פנקס המחאות ותרם תרומה אישית לארגון ופעילותו.

בשיחה בלתי פורמאלית עם חברי הועדה שאל אינדור אם אכן נכונים הדיווחים התקשורתיים לפיהם מסקנת הוועדה היא שמעתה ואילך יוחלף חטוף תמורת כלוא אחד ולא מעבר לכך, והמענה היה שהדברים אינם נכונים. כששאל אם מדבור בעשרה תמורת אחד נאמר לו שעשרה הוא מספר גבוה מדי לטעמה של הועדה, כלומר "המלצת הוועדה מדברת על בין אחד לעשרה".

עוד הוא מספר כי כבר במהלך הופעתו בדיוני הועדה ביקש שהיא עצמה תדאג לפרסם את מסקנותיה, ושלא יישארו הוא ואנשי 'אלמגור' לבדם במערכה על פרסום המסקנות, אך נענה בתשובה מתחמקת.

אינדור מוסיף ומספר כי לאחר תום עבודת הוועדה שאל שרים מדוע לא מתקיים דיון במסקנות והמענה שקיבל היה שהמסקנות לא הובאו לידיעתם. להערכתו גם חברי הקבינט לא קיבלו את הנתונים ובפועל נגנזו מסקנותיה של ועדה שעמלה עליהן במשך שנתיים באחת ממגירותיו של שר הביטחון. "אם הדברים לא יפורסמו ולא יהיה דיון ציבורי המסקנות יתאיידו", הוא אומר.

לדבריו במידה ונמתין עד לחטיפה הבאה הרי שהתקשורת תפעיל שוב לחץ כה גדול עד שלא ניתן יהיה להציג כל עמדה אחרת למעט ויתורים נוספים. כיוון שכך דרוש דיון ציבורי כעת, כאשר אין חטוף ישראלי על הפרק.

אינדור חושש שגם חילופי הגברי במשרד הביטחון לא יביאו את המענה המיוחל כל עוד לא יהיה לחץ ציבורי ותקשורתי סביב העניין. הוא מזכיר את הקמפיין הצה"לי המיועד לחיילי צה"ל ודורש מהם להיזהר מחטיפות, כך גם את איום הטרמפיאדות לאזרחים תושבי יו"ש, כמו גם את הצהרותיהם של בכירי הטרור לפיהן חטיפות חשובות להם יותר מפיגועים. מכל אלה עולה חשש משמעותי ומיידי לחטיפה קרובה, ומשום כך יש להקדים ולקיים את הדיון כבר כעת.

במפלגת הבית היהודי כבר נערכים לקראת המו"מ המתגבש בימים אלה עם הפלסטינים ומבהירים כי יתנגדו לשחרור מחבלים כמחווה לרשות הפלסטינית, ללא הבדל בין אסירים עם או בלי דם על הידיים.

נפתלי בנט. כוונת כל מחבל להרוג (ראובן קסטרו)

בטקס שנערך על ידי ארגון נפגעי פעולות טרור "אלמגור" אמר סגן שר הדתות, אלי בן דהן, כי אסור למדינת ישראל לשחרר מחבלים. "חיילי צה"ל מסכנים את נפשם כדי לא לפגוע בזקן או בילד חף מפשע בעוד שמנגד המחבלים פראי האדם מוכנים לפגוע בילדים, נשים וזקנים ללא רחם", אמר.

הוא הזכיר את הפעוטה אדל ביטון, שנפצעה אנושות מיידוי אבנים על הרכב בו נסעה יחד עם אימה ושלושת אחיותיה, וקרא לראש הממשלה בנימין נתניהו "לעמוד בגאון ולא לשחרר מחבלים, בין אם מחבלים עם דם על היד או ללא דם על הידיים".

"גם אלה שהם כביכול בלי דם על הידיים, כוונתם הייתה להרוג", אמר . "אנשי הבית היהודי יתנגדו באופן חדמשמעי למחוות. נגמרה התקופה של מתן ומתן. יש משא ומתן".

אבל לא רק הכרזה זו של הבית היהודי, כשותפה בכירה בקואליציה, יכולה להוות מכשול במשא ומתן. ראש הממשלה בנימין נתניהו דחה פעם נוספת בפגישותיו עם שר החוץ ג'ון קרי את תוכנית וושינגטון להצבת כוח בינלאומי בחסות אמריקאית בשטחי המדינה הפלסטינית העתידית. החשש הישראלי העיקרי הוא שכוח בינלאומי שיוצב על נהר הירדן לא יהיה מסוגל לעצור הברחות של נשק מירדן לשטחי המדינה הפלסטינית.

נתניהו מתעקש על כך שבמהלך תקופת מעבר ארוכה של לפחות 40 שנה צה"ל יישאר לאורך נהר הירדן. "אי אפשר לתת לכוח בינלאומי לפקח על הגבול", אמר בכיר ישראלי המעורה בשיחות. "הדרישה אולי פוגעת בפלסטינים אך זה לטובתם. נשק של חמאס, שיוברח לשטחי יהודה ושומרון, יכוון גם לעבר ההנהגה הנוכחית של הפלסטינים".

הדרישה להציב כוח ישראלי על נהר הירדן לזמן מוגבל נובעת מההבנה שעם החתימה על הסדר קבע יידרשו הפלסטינים להוכיח את אחריותם למלא את חובתם הביטחונית. אלא שלפי עמדת נתניהו, נוכחות זו, לאורך זמן כה ארוך, שתכלול גם שימוש בבסיסי צבא וכבישים שיישארו בשליטה ישראלית בין הנהר לגב ההר, אינה מקובלת על הפלסטינים, הטוענים כי נוכחות ישראלית כזו בשטחי מדינתם תפגע בריבונותם.

הפלסטינים מציעים תקופה של מספר שנים בלבד. גם האמריקאים דוחים את עמדתה של ישראל. לטענתם, מדובר ב"עמדת מיקוח" של נתניהו שנועדה לסכל כל אפשרות להגעה להסדר קבע. עם זאת, ישראל וארה"ב דנות על המעטפת הביטחונית שיספק הממשל האמריקאי לישראל ביום שאחרי הקמת המדינה הפלסטינית.

סידורי הביטחון לצד הכרה של הפלסטינים במדינה יהודית הם שתי הסוגיות המרכזיות בעיני נתניהו שיש לדון בהן במהלך המו"מ לקראת הסדר.

בטקס יום הזיכרון שנערך היום (שני) על ידי ארגון נפגעי פעולות טרור "אלמגור" אמר שר הדתות בפועל אלי בן דהן כי אסור למדינת ישראל לשחרר מחבלים.

אלי בן דהן. "נגמר המתן ומתן" (עיבוד תמונה: דב כריש)

במהלך דבריו אמר בן דהן כי "חיילי צה"ל מסכנים את נפשם כדי לא לפגוע בזקן או בילד חף מפשע, עד כדי חירוף נפשם, בעוד שמנגד המחבלים פראי האדם מוכנים לפגוע בילדים, נשים וזקנים ללא רחם". בן דהן מתח ביקורת מרומזת ואמר כי בצה"ל מסתכנים לעיתים יתר על המידה "גם בניגוד להלכה".

סגן השר הזכיר את סיפורה של אדל ביטון, שנפצעה אנושות מיידוי אבנים על הרכב בו נסעה יחד עם אימה ושלושת אחיותיה וקרא לראש הממשלה, בנימין נתניהו "לעמוד בגאון ולא לשחרר מחבלים, בין אם מחבלים עם דם על היד או ללא דם על הידיים. גם אלה שהם כביכול בלי דם על הידיים, כוונתם הייתה להרוג, אך בסיעתא דשמיא לא הצליחו." בן דהן הוסיף כי: "אנשי הבית היהודי יתנגדו באופן חד משמעי למחוות. נגמרה התקופה של מתן ומתן. יש משא ומתן".

סגן השר גם ציין את מקרה הפריצה לישיבת "נתיבות יוסף" שבמצפה יריחו, שאירע לפני מספר שבועות ואמר כי "נכנסו מחבלים לישיבת נתיבות יוסף, היו שם תלמידים "מתמידים" שבאו ללמוד גם בזמן חופשת "בין הזמנים". אחד הבחורים רצה לישון בבית המדרש אך לא עשה זאת בסוף וזה היה נס גדול. המחבלים נכנסו עם גרזנים ומספרי תיל ורצו לפגוע בערש תרבותנו, בספרי הקודש, ביסודות האמונה והביטחון של העם היהודי." בן דהן קרא לנשיא המדינה ולרבנים הראשיים לגנות את המעשה: "לצערי, עד היום לא שמענו את נשיא המדינה ואת הרבנים הראשיים מגנים את המעשים הללו ואני שוב קורא להם לעשות זאת".

בסיום דבריו, חיזק את המשפחות ואיחל להן כי "בעז"ה בעוד כמה שעות תזכו לראות שלא לחינם היה קרבננו. הקמנו ואנו חיים במדינה לתפארת, אנו עדים להתגשמות חזון הנביאים".

הרב בן דהן בטקס. היום (יח"צ)

סגן השר לשירותי דת, הרב אלי בן דהן, נשא היום (שני) דברים בטקס יום הזיכרון של ארגון נפגעי הטרור "אלמגור".

סגן השר בן דהן אמר בטקס, כי "בעוד שחיילי צה"ל מסכנים את נפשם, גם בניגוד להלכה, כדי לא לפגוע בזקן או בילד חף מפשע , עד כדי חירוף נפשם, מנגד, המחבלים פראי האדם מוכנים לפגוע בילדים, נשים וזקנים ללא רחם".

סגן השר הזכיר את סיפורה של אדל ביטון, שנפצעה אנושות מיידוי אבנים על הרכב בו נסעה יחד עם אימה ושלושת אחיותיה וקרא לראש הממשלה, בנימין נתניהו, "ראש ממשלתנו צריך לעמוד בגאון ולא לשחרר מחבלים, בין אם מחבלים עם דם על הידיים או ללא דם על הידיים. גם אלה שהם כביכול בלי דם על הידיים, כוונתם הייתה להרוג, אך בסיעתא דשמיא לא הצליחו".

"אנשי הבית היהודי יתנגדו באופן חד משמעי למחוות. נגמרה התקופה של מתן ומתן. יש משא ומתן", אמר סגן השר.

סגן השר הזכיר את מקרה הפריצה לישיבת "נתיבות יוסף" שבמצפה יריחו, שאירע לפני מספר שבועות ואמר כי "נכנסו מחבלים לישיבת נתיבות יוסף, היו שם תלמידים "מתמידים" שבאו ללמוד גם בזמן חופשת בין הזמנים. אחד הבחורים רצה לישון בבית המדרש אך לא עשה זאת בסוף וזה היה נס גדול. המחבלים נכנסו עם גרזנים ומספרי תיל ורצו לפגוע בערש תרבותנו, בספרי הקודש,ביסודות האמונה והביטחון של העם היהודי".

הרב בן דהן אף קרא לנשיא המדינה ולרבנים הראשיים לגנות את המעשה, "לצערי, עד היום לא שמענו את נשיא המדינה ואת הרבנים הראשיים מגנים את המעשים הללו ואני שוב קורא להם לעשות זאת".

בסיום דבריו חיזק הרב בן דהן את המשפחות ואיחל להן, כי "בעז"ה בעוד כמה שעות תזכו לראות שלא לחינם היה קרבנכנו. הקמנו ואנו חיים במדינה לתפארת, אנו עדים להתגשמות חזון הנביאים".

את הטקס הנחתה שרה בק והשתתף בו גם שר הרווחה, מאיר כהן, ויו"ר ארגון נפגעי הטרור "אלמגור", מאיר אינדור.

מחאה מול הפרובוקציה (יוני קליין)

ארגון השמאל הקיצוני "לוחמים לשלום" קיים גם השנה טקס זיכרון משותף לחללי צה"ל ולמחבלים שנהרגו תוך כדי העימותים עם כוחות הביטחון.

אל מול הטקס הפרובוקטיבי התכנסו פעילים הרואים באירוע ביזוי ורמיסת כבודם וזכרם של חללי מערכות ישראל ונרצחי פעולות האיבה. אחד המשתתפים, אליהו ניסים, איש תנועת 'ציונות משפטית' ובן למשפחה שכולה בעצמו, מספר על האירוע שהחל כיוזמה של בני משפחות שכולות ובמהלכו הצטרפו אליו כמה עשרות מוחים:

"באנו למקום כדי להביע כאב לנוכח השימוש הציני ביום הזיכרון בו אנו מתייחדים עם זיכרונם של יקירנו במטרה לקדם אג'נדה פוליטית קיצונית. לתדהמתנו, בעת שעמדנו מחוץ לאירוע שמענו שוב ושוב מהרמקולים מתוך האולם את הביטוי "נכבה" המסמל עבור אויבי ישראל את אסונם – הקמת מדינת ישראל. לאחר שערכנו טקס זיכרון, קריאת תפילת "יזכור" ומספר פרקי תהילים עמדנו וקראנו בקול: 'לא ניתן לבזות את זיכרון הנופלים!'".

עוד מספר ניסים כי טרם האירוע ניסו למנוע את קיומו של האירוע, אך ללא הועיל. "בימים האחרונים, בשעה שהתבשרנו כי גם השנה זו הארגון הקיצוני מתכנן לערוך טקס דומה, פנינו בכתב לשרים, לחברי הכנסת, לראש עריית ת"א ולחברי מועצת העיר, להנהלת גני התערוכה וליו"ר הארגונים "אלמגור" ו"יד לבנים" וביקשנו מהם להבין איך הדבר מתאפשר? איך ייתכן כי במדינת ישראל נערך, בפומבי, אירוע מעוות כזה המשווה בין המחבלים הרוצחים לקורבנותיהם? האם בשם חופש הביטוי מאפשרים לארגון פוליטי קיצוני לבזות את זיכרונם של חללי מערכות ישראל ונרצחי פעולות האיבה ולרמוס את המשפחות השכולות וכאבן?".

לדבריו "מהתגובות שקיבלנו מנבחרי הציבור עולה כי רובם ככולם לא ידעו כלל על קיומו של האירוע או שלא הבינו את מטרתו האמיתית אותה מכסה "לוחמים לשלום" במכבסת מילים יפות של 'שלום וסולידריות'".

ניסים מוסיף ומספר כי חברי כנסת מ"יש עתיד", "העבודה", "הבית היהודי" ו"הליכוד ביתנו" אליהם פנו הפעילים ובני המשפחות השכולות "הביעו צער ותדהמה לנוכח קיום האירוע והבטיחו לפעול למנוע את הישנותו בעתיד. שר הבינוי והשיכון, אורי אריאל, הודיע כי יבדוק כיצד התאפשר לקיים את האירוע. שר החקלאות יאיר שמיר מסר כי מדובר בהשוואה מקוממת בין יקירנו למחבלים הרוצחים והוא מתנגד נחרצות לקיום הפרובוקציה הזו. מלשכת מפכ"ל משטרת ישראל נמסר כי לאחר בדיקת העובדות הם מאשרים את הטענות שלנו ומביעים צער על הפגיעה בנו אך אין באפשרותם למנוע את קיום הטקס כיוון שהוא לא נערך במרחב הציבורי. בנוסף, מספר חברי מועצת עריית ת"א השיבו לנו כי הם מצטערים על הכאב הנגרם לנו כתוצאה מהאירוע הזה ועל חילול יום הזיכרון, חלקם הצהירו גם כן כי בכוונתם לפעול ולעשות סוף לעוול הזה, המתרחש שנה אחר שנה".

ניסים חותם את דבריו בתקווה ש"אכן כך ייעשה, וההתעללות האכזרית הזו של "לוחמים לשלום" בנו, בני המשפחות השכולות, תיפסק".

"ביזוי הנופלים", מיצג מההפגנה, אמש (צילום׃ יוני קליין)

אמש התקיימה בתל אביב עצרת זיכרון דו-לאומית בהשתתפות פלסטינים שקרוביהם נהרגו מאש צה"ל יחד עם משפחות שכולות מישראל שבניהן נהרגו בפיגועי טרור, אך יש מי שאינם מרוצים מהיוזמה: לטענת מספר משפחות שכולות, מדובר במחאה הרומסת את כבודם וזיכרונם של חללי מערכות ישראל.

"לצערנו הרב, גם בשנה זו בחר ארגון השמאל הקיצוני 'לוחמים לשלום' לבזות ולרמוס את כבודם וזיכרונם של חללי מערכות ישראל ונרצחי פעולות האיבה בכך שהוא מקיים טקס זיכרון משותף לנופלים יחד עם מחבלים שנהרגו בעת פעולות איבה וניסיונות לפגוע בכוחות צה"ל", אמר לחדשות 2 באינטרנט אליהו ניסים, תושב הרצליה, שדודו שלמה ז"ל נפל בעת מילוי תפקידו בחטיבת גולני.

ניסים, יחד עם עשרות חברים, בנים למשפחות שכולות, הפגינו מחוץ לעצרת הזיכרון הדו-לאומית במחאה על השימוש הציני, לדבריהם, שעושים מארגני העצרת ביום הזיכרון בו הם מתייחדים עם זכרונם של יקיריהם. "היוזמה נועדה לקדם אג'נדה פוליטית קיצונית", קובע ניסים. "לתדהמתנו, בעת שעמדנו מחוץ לאירוע שמענו שוב ושוב מהרמקולים מתוך האולם את הביטוי 'נכבה' המסמל עבור אויבי ישראל את אסונם – הקמת מדינת ישראל. לאחר שערכנו טקס זיכרון, קריאת תפילת 'יזכור' ומספר פרקי תהילים עמדנו וקראנו בקול: 'לא ניתן לבזות את זיכרון הנופלים!'".

"בימים האחרונים", אמר ניסים, "בשעה שהתבשרנו כי גם השנה זו הארגון הקיצוני מתכנן לערוך טקס דומה, פנינו בכתב לראש הממשלה, לשרים, לחברי הכנסת, לראש עריית תל אביב ולחברי מועצת העיר, להנהלת גני התערוכה ולראשי הארגונים 'אלמגור' ו'יד לבנים' וביקשנו מהם להבין איך הדבר מתאפשר. איך ייתכן כי במדינת ישראל נערך, בפומבי, אירוע מעוות כזה המשווה בין המחבלים הרוצחים לקורבנותיהם? האם בשם חופש הביטוי מאפשרים לארגון פוליטי קיצוני לבזות את זיכרונם של חללי מערכות ישראל ונרצחי פעולות האיבה ולרמוס את המשפחות השכולות וכאבן?"

לדבריו של ניסים, מרבית הגורמים אליהם פנו הוא וחבריו, כלל לא ידעו על קיומו של האירוע. "חברי כנסת הביעו צער ותדהמה לנוכח קיום האירוע והבטיחו לפעול למנוע את הישנותו בעתיד", סיפר ניסים. "חברי מועצה בעריית תל אביב השיבו לנו כי הם מצטערים על הכאב הנגרם לנו כתוצאה מהאירוע הזה ועל חילול יום הזיכרון והצהירו גם כן כי בכוונתם לפעול לסיים את העוול הזה, המתרחש שנה אחר שנה".

אנו שהקרבנו את יקירינו, אנו שנפצענו ונושאים יום-יום את מחיר קיומה של מדינת ישראל – מבקשים לומר דברים המעיקים על לבנו ביום קדוש זה.

קורבנות הטרור הערבי הינם חלק ממגש הכסף שעליו ניתנת לנו מדינת היהודים. כל מי שבחר לחיות בארץ ושילם בנפשו ובגופו את מחיר שנאתם של הקמים לכלותנו, הינו חלל קדוש למען קיומה וחוסנה של מדינתנו בארץ ישראל. מתוך הסמיכות בין יום השואה לבין יום הזיכרון לחללי הטרור, אפשר לומר שאלו גם אלו חללים של פשעים נגד האנושות.

חללי הטרור, כמו גם חללי השואה, נרצחו – כל אחד בפני עצמו -בפשעים נגד האנושות; טף ונשים זקנים ונערים בתוך אוטובוסים שפוצצו, משפחות בדרכים – בירי, ביידוי בקבוקי תבערה ואבנים וברצח בני משפחה שלווים בשנתם בבתיהם.

אבל מדינות אירופה לא למדו. הן הרו וילדו את השואה או לא מנעו אותה – ואותן המדינות עצמן הן אלו המשתדלות היום לכבול את ידי כוחות הביטחון ולמנוע מהן להגן על מדינת ישראל מפני האיומים המופנים כנגד אזרחיה, על ידי חיזבאללה, חמאס ואיראן, באמצעות הארגונים הבינלאומיים שדורשים מישראל הפסקת אש בכל פעם שהיא מגיבה נגד התקפות על אזרחים.

בעזה חוגגים שחרור אסירים בעסקת שליט, אוקטובר 2011 (צילום: רויטרס)

למנוע את קורבנות הטרור הבאים

אם באירופה לא למדו – לפחות אצלנו כן? באחרונה, כך אנו רואים בכאב, מתפתחת זילות לגבי הצורך במיצוי הדין כלפי הרוצחים. זלזול זה מדיר שינה ממשפחות קורבנות הטרור: אנו שומעים על לחץ של הרשות הפלסטינית על ישראל לשחרר (עוד) 120 רוצחים, בהם חוליית "ליל הקלשונים". מאותם תהליכים צומח גם מכתבם של מאה חברי פרלמנט ירדנים, שביקשו רק בסוף השבוע האחרון מהמלך לשחרר את רוצח שבע הנערות מבית שמש. גם מחבלים שחזרו לסורם לאחר ששוחררו בעסקת שליט ונעצרו להמשך ריצוי עונשיהם, שוחררו בלחץ של פלסטינים וגורמים פנימיים.

מנהיגי ישראל אינם יכולים להתנקות מהאחריות למצב זה. בהחלטה האומללה לשחרר למעלה מ-1,000 מחבלים, בהם רוצחים מסוכנים ומפקדים בכירים, פתחה מדינת ישראל במו ידיה את הברז. על כן, במו ידינו אנו מצווים לסגור אותו. קורבנות הטרור דורשים לפרסם מיד את מסקנות ועדת שמגר בנושא חיילים שבויים, ולחוקק חקיקה האוסרת שחרור יותר ממחבל אחד (לכל היותר) תמורת ישראלי אחד. החקיקה, לא רק שתגביל את מספר הרוצחים המשוחררים בעסקאות בעתיד; היא גם תשדר מסר של נחישות ישראלית – ראשית כל כלפי עשרות החוליות שמנסות ברגעים אלו לחטוף חייל או אזרח לשחרר עוד מחבלים, כדי לחזור על הצלחת עסקת שליט.

חקיקה כזו תשדר לכל אלה שחשים לנצל את שחיקת ההרתעה הישראלית כי ישראל מתחזקת, ואינה נכנעת אל מול הלחצים שמנינו. אנו דורשים מממשלת ישראל להבהיר לפלסטינים ששלום אינו עובר דרך שחרור רוצחים והאדרת מחבלים כ"שהידים" בטקסים ממלכתיים. בבד בבד, אנו, משפחות קורבנות הטרור, דורשים ממדינת ישראל לנהוג על פי אמנות בינלאומיות בלבד, ולהפסיק מיד את התנאים המועדפים מהם נהנים מחבלים כלואים.

שתיקתה המתמשכת של ממשלת ישראל בנושאים אלה מחייבת שינוי גישה מיידי. שתיקה זו מתפרשת אצל ארגוני הטרור ותומכיהם כהודאה, כמעט ככניעה. שמענו פעמים רבות את ההבטחה בדבר "ידנו הארוכה שתשיג את בני העוולה". כדי למנוע את הטרור הבא ולזכות באמון המשפחות והציבור הכללי, אנו דורשים כי הבטחה זו תקבל תוקף ותוכן מחודש. הבטחה של ראש הממשלה לשים סוף לשחרור המחבלים תשדר מסר מוסרי למשפחות ביום זה, בו הם מתייחדים עם קורבנותיהם, כי דמי יקירינו אינם הפקר.

התמוטטות משטרים באזור ועליית כוחות איסלאמיים קיצונים במדינות שכנות מעידות על הזמניות שביציבות מדינית ובהסכמים מדיניים. אנו קוראים לממשלת ישראל לקיים הערכה מחדש של יחסה אל הרשות הפלסטינית, אחרי שזו הפרה באופן סדרתי את ההסכמים איתה, כולל לאחרונה הליכה לאו"ם להכרה במדינת "פלסטין" וייזום יידויי אבנים ובקבוקי תבערה מתגבר על ישראלים בירושלים וביהודה ושומרון.

עלינו לדעת כי אין תחליף לעוצמה מדינית ועמידה איתנה על זכותנו לארץ ישראל. ללא זכות מוסרית זו לא ניתן להגן על מדינת ישראל ולמנוע את קורבנות הטרור הבאים.

ערב יום הזיכרון , כשהגעגועים והמחשבות על יקיריהן שנרצחו רק מתחזקים, התבשרו משפחות קורבנות הטבח בנהריים על העצומה הפרלמנטרית בירדן הקוראת לחון את הרוצח. שלמה ומרגלית בדייב, שאיבדו את בתם שירי בת ה-13 כשנורתה למוות יחד עם עוד שש מבנות כיתתה במהלך טיול ב"אי השלום" ב-1997 על ידי חייל ירדני, אמרו בצהריים (יום ו') ל-ynet: "הוא היה צריך למות. אנחנו לא מוכנים שישחררו אותו בשום פנים ואופן".

110 חברי פרלמנט מהבית התחתון בירדן חתמו על העצומה המיועדת להגיע ליושב ראש הפרלמנט, בדרישה להעניק חנינה לחייל הירדני שרצח את שבע הבנות, אחמד מוסא מוסטפא דקמסה.

הוריה של שירי בדייב. "מה אתם הייתם עושים במקומנו?" (צילום: חיים צח)

שער "ידיעות אחרונות" למחרת הטבח (צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)

משפחות הנערות שנרצחו לפני 16 שנים אינן מתכוונות לעמוד מנגד אם יקודם שחרור הרוצח. "יחד עם שש המשפחות הנוספות נילחם בזה בכל מחיר", אמרו בני הזוג בדייב. האב שלמה קרא להירתמות ציבורית: "אני רוצה שאנשים ישימו את עצמם במקומי, שישאלו את עצמם אם הם היו מוכנים שישחררו רוצח שהרג בן משפחה שלהם. מישהו שם השתגע וגם אנחנו השתגענו – מאותו יום אין לנו חיים בריאים. אין שנייה אחת שבה אני שוכח את מה שקרה. בכל פעם שאני רואה את התמונות של הבנות אני בוכה, לפני זה בחיים לא הזלתי דמעה. הוא חייב לשבת בכלא עד סוף ימיו".

"לכל אחת הייתה צריכה להיות עכשיו משפחה"

נורית פתיחי איבדה את בתה סיוון. "ציפיתי שהוא יירקב בכלא אבל אני לא יכולה לסמוך על בית המשפט והרשויות בירדן שיעשו צדק", היא אומרת. "גם אם נעשה הפגנה או עצומה אני לא יודעת אם זה יעזור כי בית המשפט הירדני לא אוהד שלנו. בעבר העברנו פנייה בנושא לגורמים ממשלתיים אבל אני רואה שזה לא עזר הרבה".

נורית פתיחי עם תמונת בתה. "מגיע לו להירקב בקבר" (צילום: חיים צח)

הורי הנרצחות מתכוונים לפעול יחדיו: "אנחנו נתכנס כל ההורים ונראה איך אנחנו נלחמים", אמרה נורית, "מלחיץ אותי שהוא ישתחרר כי מגיע לו להירקב בכלא וכמו שאני לא אראה את הבת שלי כך שהוא לא יראה את משפחתו. לכל אחת מהן הייתה צריכה להיות עכשיו משפחה שלמה וילדים".

בין התלמידות ההרוגות הייתה גם יעלא מאירי. אמה מירי הביעה היום זעזוע מהיוזמה הירדנית. "אני מוחה בכל תוקף, התקופה הזאת רק מעצימה את הכאב ואולי הם עושים זאת במכוון בתקופה הזאת", אמרה בהתייחסה לקרבה ליום הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות האיבה.

יעלא מאירי (מימין) מצטלמת עם חברות זמן קצר לפני הירי (צילום: אלכס קולומויסקי )

"שבע בנות נרצחו, הוא היה צריך לקבל שבעה מאסרי עולם", אמרה מאירי והביעה בטחון בממשלה הישראלית שתמנע את שחרור הרוצח הירדני: "אני מקווה שהממשלה וראש הממשלה בנימין נתניהו יידעו מה לעשות עם הדבר הזה. עברו 16 שנה אבל הכאב רק מתעצם והגעגוע והבדידות גוברים ככל שאנחנו מתבגרים. אני רוצה לא להיות בעולם הזה כשהוא ייצא לחופשי, הרוצח המנוול".

בדייב האב הזכיר לחיוב את תגובתו של חוסיין מלך ירדן לאחר הירי ב-1997. המלך הירדני ביקר אחרי הפיגוע את משפחות הנרצחות, ואף ירד על ברכיו בבית משפחת פתיחי: "בתכם כבת לי. כאבכם – כאבי", אמר אז חוסיין. "מלך ירדן הקודם זכרונו לברכה, הוא היה גבר, אם הוא היה בחיים אני לא חושב שהיה נותן לשחרר את הרוצח. פוליטיקה זה הדבר הכי מלוכלך שיש והכול נעשה שם ממניעים פוליטיים", אמר אביה של שירי ז"ל.

בתקרית נרצחו סיוון פתיחי, יעלא מאירי, נטלי אלקלעי, קרן כהן, שירי בדייב, נירית כהן ועדי מלכה.

יו"ר ארגון נפגעי הטרור "אלמגור", מאיר אינדור, אמר בתגובה כי "על ממשלת ישראל והכנסת לשדר נחישות מול הרעיון לחנינה. הדבר צריך להיעשות מיידית לפני יום הזיכרון כחובה מוסרית לנרצחות ולמשפחותיהן".

"שחרור מחבלים ומסירת חבלי מולדת" – נתניהו וג'ון קרי (אבי אוחיון לע"מ)

הבוקר (רביעי) סיים ג'ון קרי, מזכיר המדינה האמריקאי, את ביקורו בישראל, שכלל מסע דילוגים בין ירושלים לרמאללה. קודם עלייתו למטוס, כינס קרי מסיבת עיתונאים בנתב"ג, בה סיכם את הביקור. "איני רוצה לומר כבר היום מה יקרה לכל פיסת קרקע אבל אנחנו צריכים לעסוק בקווי 67' ובחילופי שטחים, אבל הצדדים הם שיצטרכו לדון בדברים", אמר קרי.

בנוסף התייחס קרי למחוות עליהן הסכימה ישראל ולדרישת הערבים לשחרור האסירים וטען כי השיח התקשורתי בנושא רק מזיק. "אם ננהל את הדברים באמצעות הודעות לעיתונות, נעשה שירות רע לנושא. הכי טוב להתנהל בשקט ואחריות".

באופן רשמי שמרה ישראל על שתיקה, אך בכלי התקשורת דווח כי ראש הממשלה נתניהו החליט לאשר הקמת מבני ציבור ערביים בשטחי C וכן על שחרור מחבלים הכלואים בישראל עוד לפני הסכמי אוסלו.

"הסכנות הן בנסיון של הממשלה להרגיע את הציבור בשיטת הסלמי", אומר בשיחה עם הקול היהודי סא"ל מאיר אינדור, ראש ארגון נפגעי הטרור אלמגו"ר. "צריך קודם כל לדעת את הסיפור האמיתי. כבר שלושה חודשים שהרשות הפלסטינאית מחממת את הגזרה בזריקות אבנים. טענת הפרשנים הערבים והפרשנים הישראלים שמתודרכים ע"י הרשות היא שחימום השטח הוא בגלל שאין משא ומתן מדיני ואם אין משא ומתן מדיני אז השטח בוער".

לדבריו נעשה כאן מהלך מתוחכם. "הם אומרים, אתם רוצים שקט? תשבו איתנו למשא ומתן. זה נשמע סביר בעיני חלק מהציבור אבל לאחר מכן הם הציבו דרישות נוספות. אם אתם רוצים משא ומתן תתנו לנו שני דברים, 'דרישות צנועות'. אחד זה שחרור מחבלים והשני מסירת שטחי C".

לטענתו של אינדור מדובר במכבסת מילים הנועדה להרדים את הציבור. "איך הפכו את זה לדרישות צנועות? דרשו שישחררו "רק" את אלו שיושבים במאסר מלפני אוסלו. זה נשמע שזה בסדר כי הם כבר שנים בכלא, אבל אלא שלפני אוסלו הם המקרים החמורים", אומר אינדור. "הם לא יושבים פה סתם עשרים שנה. אלה רוצחים או סייעני רציחות או כאלה שכמעט הצליחו ואיכשהו דילגו עליהם בכל העסקאות והמחוות והם עוד בכלא".

הותיקים והמסוכנים ישוחררו? – המחבלים חוגגים בכלא אשל

לדבריו, גם בנוגע למסירת שטחי C נעשה מהלך דומה. "מכיוון שלממשלה קשה לעשות דבר כל כך בוטה, אז כדי לא להגיד שמוסרים שטחי C הם עשו מכבסת מילים ואמרו שרק יתנו אישור לבנות מבני ציבור על שטחי C. בפועל זה ביטול של מטרת ההגדרה של השטחים כשטחי C".

"שטחי C נועדו לשלוש מטרות עיקריות", הוא מסביר. "רזרבה לישובים – חייץ סטרילי שלא יוכלו לבנות לאורך כבישים עוקפים וצמוד לישובים, ושלא יוכלו לבנות באיזור קווי התפר בשרון. הרי איזור חשוף קל לתצפת עליו ולעשות בו פטרולים אבל שטח בנוי אפשר להוציא ממנו פיגועים בקלות ולחזור לתוכו".

משתחררים לסבב השני של הפיגועים

"הנתונים שמגיעים, בעיקר מוושינגטון ומהעיתונות הערבית מדברים על הסכמה לשחרר מחבלים שהם כביכול מבוגרים", אומר אינדור. "מה זה מבוגרים? כאלה בני ארבעים שעשו פיגועים בגיל עשרים ועכשיו יכולים לעשות סבב שני של פיגועים ובגיל 60 הם יארגנו את הפיגועים, הרי יש בזה מדרג", הוא מסביר את התנגדותו הנחרצת לשחרור המחבלים.

"קודם כל מבחינה מוסרית אנשים כאלה צריכה לרצות את ענשם, לפחות כמו שלהבדיל יהודים שנקמו על פיגועים, ויש כאלו מקרים ספורים, הממשלה מקפידה להשאיר אותם במאסר ולא לתת להם שחרור מוקדם.

חוץ מזה, רוצים לעשות משא ומתן? תעשו משא ומתן. מה הקשר לרוצחים? הסכמה ישראלית לשחרור מחבלים פרושה שטרור הוא דבר לגיטימי. כמה נואל זה שאנחנו צריכים לדבר על כך שלושה ימים אחרי יום השואה וכמה ימים לפני יום הזיכרון, כאשר המשפחות השכולות צריכות לדאוג האם ישחררו את רוצחי יקיריהן".

המשפחות מודאגות ביום הזיכרון – 180 קורבנות של עסקאות שחרור מחבלים בשנים האחרונות (אלמגור)

בימים האחרונים מנסים אינדור ופעילי ארגון אלמגו"ר לפעול לסיכול ה"מחווה", בעיקר באמצעות פנייה לפוליטיקאים.

"חברי הליכוד הצליחו לגרוף הרבה קולות ביהודה ושומרון, אבל חלק מהם ענו לנו תשובות לא ראויות", הוא מספר. "בניגוד אליהם הסבירו אחרים שאין להם השפעה גדולה על ראש הממשלה ושצריך לרתום את הבית היהודי ויש עתיד לפעול נגד זה".

אינדור ופעילי אלמגור פנו לח"כים מהבית היהודי שלדבריהם הבטיחו לפעול בנושא. "עכשיו צריך לראות מה יקרה כשיש פה התנגשות בין הצורך לפעול לבין התיקים שקיבלו", אומר אינדור. "נראה האם נפתלי בנט ילך עם זה באותה נחישות שהלך עם לפיד והסכים לדרישותיו שלא יהיו חרדים בממשלה".

לסיכום אומר אינדור כי הוא מאמין שהמהלך ניתן לעצירה. "אם ילכו על זה באותה נחישות – אני בטוח שלא ישחררו מחבלים ולא ימסרו שטחי C".

הרשות הפלסטינית הרשמית היא העומדת מאחורי אינתיפאדת האבנים ובקבוקי התבערה, ועיתונאית "הארץ", עמירה הס, הפכה מזמן לדוברת הבלתי רשמית של הפלסטינים. כשכתבה השבוע את מאמרה בזכות יידוי אבנים, היא השתלבה במסע המאורגן של הרשות הפלסטינית לייצר מטריית הגנה לבריונים הצעירים ש"יורים" אבנים ובקבוקי תבערה. הם, שפצעו אנושות את התינוקת אדל ביטון ליד אריאל, והם שפצעו קשות בראשה לפני ארבעה חודשים (מי זוכר!) את ציונה, רעייתו של הזמר איציק קלה ליד ביתר עילית. כל התקריות אירעו ב"גושי ההתיישבות", ללמדכם שהפלסטינים לא מפלים אזורים לטובה.

בפיקוד המרכז לא יודו בכך, אבל כמות כזו של פיגועים, שפורצת באותו זמן ובהיקף כזה – היא תעשייה מאורגנת. ברשות הפלסטינית, לעומתם, לא מתביישים בה והעניקו לה שם: "אינתיפאדה עממית".

כשמארגנים טרור, מארגנים גם סייענים ופרקליטים, וגם עיתונות אוהדת בקרב האוכלוסיות האזרחיות המותקפות (כפי שמלמדות כל תורות הטרור שפותחו בברית המועצות).

איני מבקש לנהל דין ודברים עם עמירה הס. היא מזמן חצתה את הקווים לאויב, והיא עניין לשלטונות החוק. אבל הס לא יחידה בשירות האינתיפדה העממית. מה עם שאר כלי התקשורת, האם הם עושים את תפקידם? גם שתיקה היא הודאה, סוג של שיתוף פעולה.

בשורות האויב. עמירה הס (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

תחושת אין האונים של הלינץ'

על רוב פיגועי האבנים רוב כלי התקשורת לא מדווחים. אני עצמי נתקלתי בכך בעת שהותקפתי בעבר, לצד אשתי, בלינץ' של אבנים בהר הזיתים, בנוסענו משם מקברי הוריי. רק מעט מהם דיווחו על פציעתי בראשי, למרות שהובאו להם צילומים – כמעט על מגש של כסף. אף אחד לא בא לראיין אותי מטעמם על תחושותיי, על אין האונים כשאינך יכול להגן על רעייתך.

והייתה כמובן גם רעייתי שנהגה ברכב. לבד מתחושת הפחד והאימה, הרעדה והבכי שתקפו אותה והפוסט-טראומה, נשארה בה תחושת הבגידה. לרעייתי, אחות במקצועה, יוצא לטפל בתושבי השכונה הערבית. כמעט כל מורי בית הספר התיכון ממנו יצאו הפורעים צפו בחוץ, בעת שתלמידיהם פוגעים בנו. למרבה האירוניה, כעבור שבוע הגיע מנהל בית הספר עם ילדתו לטיפול אצל רעייתי.

התמונות שודרו שוב ושוב. דוד בארי פוגע נער פלסטיני שיידה אבנים (צילום: מגד גוזני)

רוצים עוד? בתי העיתונאית שהוזעקה למקום מצאה שמדובר באותו בית ספר עליו פרסמה כתבות – ששירתו אותו. עוד? בעבר חילצתי ערבים שנקלעו בתוך המון סוער בשתי הלוויות ענק לנפגעי טרור. אבל אף אחד מהפלסטינים שישבו בעשרות המכוניות הסמוכות למכוניתי לא נחלץ להגנתנו בהר הזיתים.

אז יש פה סיפור עיתונאי מכל הכיוונים? לפי כל קנה מידה?! אבל כמעט דבר לא פורסם. מתי התקשורת התעניינה בנעשה באזור? למחרת פציעתי דיווחו בהרחבה על דוד בארי (דוידלה) – ראש עמותת "עיר דוד" שפגע קלות באזור בנער ערבי שיידה אבנים על מכוניתו. סרטי הצלמים שהוזמנו לצלם את המארב הפלסטיני, בהם נראה בארי פוגע בנער במכוניתו – שודרו שוב ושוב.

למה התקשורת כל כך חשובה בעיניי? לדיווח בתקשורת יש חשיבות עצומה, מעבר לייצור דה-לגיטמציה לטרור בנשק הקר. במדינה שבה התקשורת מכתיבה אפילו את הקצאת המשאבים לחקירה, יש ערך גדול לדיווחיה. בתקרית יידוי אבן על אישה ערבייה, בחודש שעבר בירושלים, הופעלו תחת לחץ התקשורת צוותי חקירה רבים, עד שכל המעורבים נעצרו. ללמדכם שיש דין ויש דיין. אלא שהוא מופעל לכוון אחד. באין דיווחים בתקשורת, יכול היה גם ברק אובמה למכור לציבור אשליות על הרשות הפלסטינית כגורם שניתן להגיע איתו לשלום.

זה מתחיל בעמירה הס. אשר ויונתן פלמר ז"ל

איפוק הוא כוח?

באין דיווחים, למרות עשרות מארבי האבנים ובקבוקי התבערה, מתקבלות מדי יום פקודות מעוותות לטפל בהן, וכך נוצר מצב מעוות: מחזורי המילואימניקים והסדירים שמתייצבים לביטחון שוטף ביהודה ושומרון מתחרים ביניהם כיום מי ישמור על אפס נפגעים… בצד הפלסטיני; המפקדים הבכירים משתבחים ב"עצימות הנמוכה" בה הם פועלים; הפלוגות, בשיחות סיכום, מקבלות מחמאות על ה"דרך החכמה" בה פעלו; והמשפט "גם איפוק הוא סוג של כוח" (אריק שרון, בביקור אצל פצועים) הפך למנטרה צבאית.

למרות כל הניסיון הרע עם תקופות האיפוק וההבלגה, אנו שוב חוזרים אליהן. הזילות התקשורתית כלפי פציעת יהודי, יחד עם ההוראות של הקצינים הבכירים לאיפוק כלפי הצד הפלסטיני, מתורגמות על ידי מארגני הפיגועים ה"קרים" כמתן כרטיס פתוח לפעול: בתחילה, ביידוי אבנים על כוחות צה"ל בכיסוי פנים, ובקבוצות קטנות; היום זה כבר בגלוי, ולעתים בהמון רב, ביודעם כי אין מי שיגיע אליהם אם התקרית לא הסתיימה עם נפגע ישראלי. עובדה. כמה ממשתתפי הפגנות האבנים עצורים? יש תמונות, יש סרטים. אפשר לאסוף אותם בלילות במאותיהם. אבל המעצרים הם מאוד קמצניים.

הפלסטינים מנצלים זאת. בשכל ובערמומיות הם מפעילים בחזית טרור האבנים צעירים וקטינים, ביודעם שהם מוגנים על ידי ארגונים ישראליים ובינלאומיים. הוסיפו לכך את התקשורת הישראלית – אותה תקשורת שנזעקת אם חוקר חורג מהוראות, גם כשצריך לחלץ מידע חשוב או הודאה. הרי לכם גן עדן לטרור הפלסטיני על כל גווניו.

הנה, איפוא, המסלול להכשרת הטרור. זה מתחיל בעמירה הס ונגמר במות בני משפחת פלמר – אב ובנו – מאבן שמושלכת במיומנות מרכב נוסע. בעיני הס – מעשה לגיטימי; בעיניי – סיבה לגיטימית להכניסה לכלא על פי פקודת הטרור תש"י – כתומכת וסייענית טרור.