פחות מיממה לשחרור המחבלים – הבג"ץ בדרך
בפעם השלישית מאז חידוש המו"מ המדיני ייצאו מבתי הכלא המיניבוסים המוכרים לרמאללה, אבל קודם ידון בית המשפט בשתי עתירות. 26 הפלסטינים שישוחררו לא צפויים לשוב לטרור, אבל את המשפחות השכולות זה לא מנחם. "שיסבירו לי מה משיגים בשחרור", אומרת אם לקורבן טרור שנרצח ב-1987
Ynet
2013-12-30
בשב"ס ממשיכים להתכונן לחצות (בין שני לשלישי), אז ייצא לדרך שחרורם של 26 המחבלים במסגרת הפעימה השלישית של המחווה הישראלית במסגרת המו"מ עם הפלסטינים. במערכת הביטחון מעריכים שהסיכוי שהמשוחררים יחזרו לפעילות טרור הוא נמוך, ובמקביל בקרב המשפחות השכולות עדיין זועמים על כך שרוצחי יקיריהן צפויים לצאת לחופשי תוך פחות מיממה. הבוקר מפרסם "ידיעות אחרונות" את תמונתה של תמר פוגל, שהוריה ושלושה מאחיה נרצחו בפיגוע באיתמר לפני כשנתיים, באוהל המחאה של המשפחות השכולות בירושלים.
הבוקר (ב') יוגשו לבג"ץ שתי עתירות על-ידי ארגון אלמגור המייצג נפגעי טרור. אחת מהן היא נקודתית נגד שחרור חמישה תושבי מזרח ירושלים, שלטענת הארגון מנוגדת להבטחה של בנימין נתניהו לדיון מיוחד בשחרור אסירים "אזרחי ישראל". העתירה השנייה דורשת היתר לאפשר צעדה מאוהל המחאה של המשפחות השכולות לביתו של אחד המחבלים הגר במזרח העיר.
יו"ר הארגון מאיר אינדור: "הרשות הפלסטינית השיגה שתי ציפורים במכה. גם שחרור רוצחים וגם שינוי דרמטי בעמדת ישראל לגבי אחדות ירושלים. הממשלה מכניסה בדלת האחורית את הרשות הפלסטינית לירושלים, כשהיא מאפשרת פריסת חסות שלה על תושבי מזרח ירושלים בניגוד לחקיקה שאיחדה את ירושלים".
המעבר לרשות: בחצות
בדומה להליכי השחרור בשתי הפעימות הקודמות של המחווה, גם הפעם תתבצע הוצאתם מהכלא 48 שעות אחרי פרסום רשימת האסירים – כלומר לא לפני חצות. המטרה של השחרור בשעה המאוחרת היא לצמצם את תמונת הניצחון הפלסטינית ולמנוע מההמונים לקבל את פני המשוחררים.
עם זאת, למרות השעה המאוחרת ומזג האוויר הקר הצפוי, מרבית בכירי ההנהגה הפלסטינית ובראשם יו"ר הרשות אבו מאזן יקבלו את פני האסירים יחד עם בני משפחותיהם ברחבת המוקטעה ברמאללה. בטקס רשמי שיתקיים במקום יונחו זרי פרחים על קברו של יאסר ערפאת.
האסירים – 17 תושבי הגדה המערבית ושישה תושבי מזרח ירושלים – צפויים להגיע לרמאללה מכלא עופר דרך מעבר ביתוניא. במקביל ייצאו שלושה אסירים מעזה לכיוון מעבר ארז, יחצו אותו וייכנסו לתחומי הרצועה. ממשלת חמאס לא צפויה לערוך להם קבלת פנים רשמית. במהלך היממה האחרונה נערכו שיחות תיאום בין המנהל האזרחי לבין גורמי ביטחון פלסטיניים, ובאוגדת איו"ש צפויים לאבטח את המרחב שבין מחסום ביתוניא לכביש 443 כדי למנוע הפרות סדר על רקע השחרור.
המחבלים שישוחררו צפויים להיות בתקופה הקרובה תחת מעקב של מערכת הביטחון, וייתכן שעל חלקם יוטלו מגבלות תנועה לאזור שבו הם מתגוררים. בניגוד לכמה ממשוחררי עסקת שליט שחזרו לטרור ונעצרו בשנית, מקרב המשוחררים בשתי הפעימות הקודמות לא נרשמו עד כה מחבלים שנעצרו שוב בחשד למעורבות בטרור.
"רובם מבוגרים, כאלה ש-30 או 25 שנים כבר בכלא. הם עברו אבחונים ובדיקות על ידי אנשי שב"ס שהעבירו לוועדת השרים את התרשמותם לגבי רמת הסיכון מהם", אמר גורם ביטחוני. "לא מדובר באותם חברי ארגוני טרור צעירים – משלחי מתאבדים, מארגני תשתיות או מהנדסים שהכרנו בשני העשורים האחרונים. אלה מחבלים שעשו מעשים נוראים, אבל מדובר בדור אחר".
אפילו לא הרימו טלפון
אחד ממשוחררי הפעימה השלישית הוא יאסין מוחמד אבו חדיר, חבר בחוליית המחבלים שרצחה את יגאל שחף ז"ל בשבת, 10 באוקטובר 1987, בעיר העתיקה בירושלים. שחף, שבעת הפיגוע היה נשוי שלושה חודשים בלבד לאשתו רונית, היה בן 23 במותו. הוא הגיע לעיר העתיקה עם אשתו ועם חבריו מנתניה. בערך בשש בערב נשמעה ירייה ויגאל נפל על הרצפה, שותת דם. למחרת נפטר.
שלושה מחברי "החזית העממית" שרצחו אותו נידונו באפריל 1988 למאסר עולם. המחבל שצפוי להשתחרר היה בן 22 בעת הפיגוע והוא אחד מחמישה נאשמים במעורבות ברצח, לצד רולה אבו-דחו. באוקטובר 1988 גזר עליו בית המשפט עונש של 28 שנות מאסר בפועל, לאחר שהוא טען שלא השתתף ברצח בפועל, אלא רק סיפק את האקדח לחוליה. השופט, אהרן אלפרון, קבע אז כי יש מקום להחמיר בדינו של אבו חדיר שכן הוא סיפק את הנשק ובעצמו השתתף במארבים בעיר העתיקה כשחברי הכנופיה חיפשו הזדמנות לרצוח יהודי.
אתמול, משנודע כי אבו חדיר צפוי להשתחרר במסגרת הפעימה השלישית, אמרה ל-ynet אמו של שחף, אורה (67) מירושלים: "התחושה מאז ומתמיד כואבת. העובדה שמשחררים אותו לפני הזמן לא קלה לנשמה ולמשפחה, אבל מי אני שאחליט לראש הממשלה שזה לא צודק? את הבחורה הצעירה שסיפקה את הנשק שחררו כבר מזמן".
לדברי שחף, על השחרור הצפוי קראה ב-ynet. "אף אחד לא אמר לי שום דבר. לא הודיעו לי ולא שאלו אותי מה דעתי. האם ייצא מזה משהו לטובה? אני לא חושבת. אילו היה יהודי אצלם (הפלסטינים) היו מעלים אותו לגרדום, אבל אצלנו אין חוק להעלות מישהו לגרדום. אין מה לעשות, זה לא בידינו, אלא בידי ראש הממשלה וצוותו שמחליטים את מי לשחרר. אף פעם לא ירימו טלפון או יתנצלו שהם משחררים את המחבלים. הייתי מצפה שיתקשרו להסביר מה המטרה בשחרור הזה ואם משיגים בזה משהו. אני רוצה לשאול את ראש הממשלה רק שאלה אחת: מה הוא השיג משחרור המחבלים?"
שחף חוששת שהמחבל יחזור למעשי הטרור: "כשבני נרצח, המחבל היה בשנות ה-20 המוקדמות לחייו. הוא היה בחור צעיר, אני חושבת שהוא יחזור לפעולות הטרור על בטוח. זה לא בן אדם שהקים משפחה עם ילדים ועכשיו חושש להתרחק מהם בשנית".
עוד סיפרה: "היה לי בן יפהפה וגבר לעניין. הוא תמיד דאג לי, ולכן הוא תמיד ניצב מול עיניי. אני חושבת עליו תמיד וכשצר לי אני הולכת לבקר את קברו בהר המנוחות".
האסירים שמשתחררים בפעימה השלישית
התמיהות נוכח השחרור הצפוי לא הניעו אותה לפעולת מחאה. "כל אחד בכאבו הוא. אני לא מתכוונת להפגין או למחות, זה לא יעזור לי כלל.
אם היה ראש הממשלה שומע לאלה שמוחים או מעבירים לו מסר, הייתי הראשונה, אבל זה לא יעזור. אין פעולה שאני יכולה לעשות כדי לעצור את השחרור עכשיו. אלה שיושבים גבוה עושים מה שהם רוצים. לא שולחים לנו אפילו מסר, לא שואלים לדעתנו. אנחנו תמיד צריכים לקבל את סטירת הלחי. זו בעצם עוד מכה בשבילי מאז הפיגוע".
משוחרר נוסף במסגרת הפעימה השלישית הוא איברהים חליל אחמד סלאח, שרצח בין היתר את אליהו (אלי) אמסלם בביתו ביולי 1989. הוא נרצח בהיותו בן 39.
לאמו של אליהו ז"ל, רוחמה אמסלם מירושלים, כבר מלאו יותר מ-80. על השחרור נודע לה בשיחה עם ynet אתמול. "אני כועסת על השחרור ואני לא מסכימה לכך בכלל", אמרה, "אני מפחדת שהמחבלים יהרגו אחרים. זו הפעם הראשונה שאני שומעת על זה. עברו 24 שנים, שבמהלכן מאוד קשה לי ועצוב. אני כועסת על כך שלא דיברו איתי ולא אמרו לי כלום. אני גם לא מכירה אף אחד ממאהל המשפחות השכולות".