צילום: בני פלבן

המשפחות השכולות נאבקו עד הרגע האחרון כדי שזה לא יקרה, אבל אמש הפעימה השלישית התבצעה: 26 מחבלים רוצחים שוחררו לשטחי הרשות הפלשתינית ולרצועת עזה, ולישראל נשאר רק להביט בהם בעיניים דומעות מכאב ומזעם.

כ־150 איש, נציגי המשפחות השכולות, צעדו אתמול מבית ראש הממשלה בירושלים אל העיר העתיקה במחאה על שחרור המחבלים – ובפרט מחבלים תושבי מזרח ירושלים. הם צעדו עם מטריות שחורות, נשאו עימם את תמונות הקורבנות וקראו ברמקול נגד המהלך.

"אנחנו מרגישים ששחרור המחבלים ממזרח ירושלים הוא סטירת לחי בפרצופן של המשפחות השכולות, ונילחם בשיניים כדי שזה לא יקרה", אמרה אורטל תמם, אחייניתו של משה תמם ז"ל שנחטף ונרצח על ידי ערבים־ישראלים ב־1984, "ואם זה אכן יקרה, ניאבק כדי שישללו להם את הזכויות המגיעות להם מתוקף היותם תושבי מזרח ירושלים". אחד הצועדים הוסיף כי "זהו יום שחור למדינת ישראל. היום אני מתבייש במדינה שלי, שהפקירה את המשפחות השכולות ואת ביטחון האזרחים".

הלכו לבית המחבל

הצעדה אתמול, ביוזמת משפחות שכולות ותנועת ישראל שלי, התקיימה לאחר פשרה שהושגה בין המשפחות לבין משטרת ירושלים, שסירבה תחילה לאשר את התוואי המקורי של הצעדה. כזכור, המארגנים ביקשו לצעוד מבית ראש הממשלה אל הרובע המוסלמי ולהפגין שם מול ביתו של אחד המחבלים שהשתחרר אמש. המשטרה סירבה לאפשר זאת בנימוק ביטחוני, ונציגי המשפחות – אורטל תמם ויעקב טובול, אביו של הנער ליאור טובול שנחטף ונרצח עם חברו רונן לוי קרמני ב־1990 – עתרו לבג"ץ. בעקבות העתירה התקבלה פשרה בין המארגנים לבין משטרת ירושלים, שלפיה הצעדה תגיע עד רחבת הכותל המערבי ומשם יתאפשר ל־15 אנשים מנציגי המשפחות לעלות לרחוב, שנמצא לא הרחק מהכותל, ולקיים עצרת קצרה מול בית המחבל. בצועדים אתמול היו כמובן גם המארגנים – בני משפחתו של משה תמם, בני משפחת טובול ומשפחות נוספות.

העתירות נדחו

"אנחנו עומדים מול קירות אטומים, אך אנחנו חייבים להילחם", אמר אתמול טובול האב, "הרוצח של הבן שלי הגיש לי אוכל בסטיקייה בירושלים. אני חושש שהוא יחזור להגיש לי אוכל. לא אוכל לסבול דבר כזה". גם אליחי בן ישי, אחיה של רותי פוגל ז"ל, הדגיש כי "זה לא מאבק פוליטי של המשפחות השכולות. יש כאן חוסר היגיון וחוסר צדק".

כמו בפעימות הקודמות, גם אתמול לא צלחו ניסיונות המשפחות למנוע את המהלך. בג"ץ דחה אמש ברוב דעות את עתירת ארגון נפגעי הטרור אלמגור נגד שחרורם של חמישה אסירים פלשתינים ממזרח ירושלים, בעלי תעודות זהות כחולות. העותרים ביקשו מבג"ץ, באמצעות עו"ד נפתלי ורצברגר, להוציא צו ביניים אשר יעכב את השחרור עד להכרעה בעתירה. העותרים הדגישו כי מדובר ב"מעשה התחכמות כאשר משחררים תושבי ירושלים וטוענים שהם רק תושבי ישראל, ולא אזרחי ישראל".

השופט צבי זילברטל כתב בפסק הדין כי "איני סבור כי יש מקום להתערבותנו בהחלטה לשחרור האסירים במסגרת הפעימה השלישית".

השופט אליקים רובינשטיין, שהיה בדעת מיעוט, סבר כי היה מקום להוציא צו גם אם זה היה מעכב את שחרור חמשת האסירים תושבי מזרח ירושלים, זאת עד לדיון בעניינם במליאת הממשלה.