מפגינים נגד שחרור המחבלים צעדו לעיר העתיקה

אפרת פורשר; עדנה אדטו

מפגינים נגד שחרור המחבלים צעדו לעיר העתיקה

בעוד כמה שעות ישוחררו 26 האסירים במסגרת הפעימה השלישית • המשפחות השכולות הגיעו לפשרה עם המשטרה וצעדו עד הכותל המערבי • בג"צ דחה את עתירת המשפחות השכולות נגד שחרור האסירים

ישראל היום

2013-12-30

צילום: בני פלבן

כ-150 איש, מבני המשפחות השכולות, צעדו הערב מבית ראש הממשלה בירושלים אל העיר העתיקה, במחאה על שחרורם של מחבלים, בפרט מחבלים תושבי מזרח ירושלים.

"היום מבזים את זכרם של הנרצחים. כששחררו רוצחים תמורת שחרור עסקת שליט הבנו ותמכנו, אבל היום משחררים רוצחים כשאין בכלל שום תהליך של שלום וזו בושה למדינת ישראל", אמרה אחת ממשתתפות הצעדה.

המשתתפים צעדו עם מטריות שחורות, נשאו עמם את תמונות הקורבנות וקראו ברמקולים: "ביבי תתבייש", "מוות למחבלים" ו"לא לשחרור רוצחים".

הצעדה, ביוזמת משפחות שכולות ותנועת "ישראל שלי", התאפשרה לאחר פשרה שהושגה בין המשפחות לבית משטרת ירושלים שסירבה תחילה לאשר את התוואי המקורי של הצעדה. המארגנים ביקשו לצעוד מבית ראש הממשלה אל רחוב השלשלת ברובע המוסלמי, ולהפגין שם מול ביתו של אחד המחבלים שצפוי להשתחרר הלילה. המשטרה סירבה לאפשר זאת בנימוק ביטחוני, ונציגי המשפחות – אורטל תמם, אחייניתו של משה תמם שנחטף ונרצח על ידי ערבים ישראלים בשנת 84', וכן יעקב טובול, אביו של הנער ליאור טובול שנחטף ונרצח ביחד עם חברו רונן לוי קרמני, בשנת 90', עתרו לבג"צ.

בעקבות העתירה התקבלה פשרה בין המארגנים לבין משטרת ירושלים, לפיה, הצעדה תגיע עד רחבת הכותל המערבי ומשם יתאפשר ל-15 נציגי המשפחות, לעלות לרחוב השלשלת שנמצא לא הרחק מהכותל, ולקיים עצרת שקטה וקצרה מול בית המחבל, וכך אכן היה. 15 הצועדים לוו על ידי שוטרי משטרת ירושלים וקיימו עצרת קצרה מול בית המחבל, בסיומה התפזרו בשקט.

בין הצועדים היו כמובן גם המארגנים – בני משפחתו של משה תמם, בני משפחת טובול ומשפחות נוספות, ביניהם בלטו גם הוריה של רותי פוגל שנרצחה עם בני משפחתה בפיגוע באיתמר. "אנחנו מרגישים ששחרור המחבלים ממזרח ירושלים הוא סטירת לחי בפרצופן של המשפחות השכולות, ואנחנו נילחם בשיניים כדי שזה לא יקרה. ואם זה אכן יקרה, ניאבק כדי שישללו להם את הזכויות המגיעות להם מתוקף היותם תושבי מזרח ירושלים", אמרה אורטל תמם, ממארגני הצעדה.

אחד הצועדים אמר על השחרור כי "זהו יום שחור למדינת ישראל. היום אני מתבייש במדינה שלי שהפקירה את המשפחות השכולות ואת ביטחון האזרחים בכך ששחררה רוצחים".

האסירים שישוחררו עברו במהלך היום סדרת בדיקות רפואיות וכן ראיונות עם נציגי הצלב האדום.

בג"צ אישר את שחרור האסירים תושבי מזרח ירושלים

ישראל תשחרר הלילה את המחבלים המופיעים ברשימה שאישרו שרי הממשלה. מלבד הגדה המערבית ורצועת עזה, הפעם יתקבלו חמישה משוחררים גם במזרח ירושלים.

בג"צ דחה ברוב דעות את עתירת ארגון נפגעי הטרור "אלמגור" כנגד שחרורם של חמשת האסירים הביטחוניים תושבי מזרח ירושלים, בעלי תעודות זהות כחולות.

העותרים ביקשו מבג"צ, באמצעות עו"ד נפתלי ורצברגר, להוציא צו ביניים אשר יעכב את השחרור, עד להכרעה בעתירה. העותרים הדגישו כי מדובר ב"במעשה התחכמות כאשר משחררים תושבי ירושלים וטוענים שהם רק תושבי ישראל ולא אזרחי ישראל".

העותרים אמרו כי הם מודעים לכך שראש הממשלה בנימין נתניהו, הבהיר בעבר כי "אסירים אזרחי מדינת ישראל אינם כלולים ברשימת האסירים שאמורים להשתחרר במסגרת המשא ומתן וכי אם יעלה הצורך לדון במסגרת המשא ומתן בשחרור אסירים אזרחי ישראל יובא העניין לאישורה של הממשלה". אך לטענתם אין הבדל משמעותי, בין אסיר שהוא אזרח מדינת ישראל לבין אסיר שהוא תושב מדינת ישראל, ולכן היה מקום לקיים דיון מיוחד במליאת הממשלה גם בנוגע לשחרור אסירים אלה. בנוסף הצביעו העותרים על כך שהסיכון הצפוי מאסירים אלה רב יותר, נוכח העובדה שבידיהם תעודות זהות כחולות, הם יהיו רשאים לנוע בכל רחבי הארץ.

המדינה שביקשה מבג"צ לדחות את העתירה, טענה מנגד כי החלטת הממשלה הסמיכה את צוות השרים להחליט על זהותם של אסירים שהממשלה רואה לנכון להמליץ על שחרורם במסגרת המשא והמתן המדיני, וסייגה זאת אך ורק לגבי אסירים אזרחי המדינה.בנוגע לסיכון הנשקף מן האסירים המשוחררים שהם תושבי מזרח ירושלים, טענה המדינה כי צוות השרים, באמצעות זרועות הביטחון, בחן באופן פרטני את מידת הסכנה הפוטנציאלית הנשקפת מכל אסיר ברשימת המשוחררים.

בפסק הדין אשר נכתב ע"י השופט צבי זילברטל, נכתב: "לאחר שמיעת ושקילת טענות הצדדים, איני סבור כי יש מקום להתערבותנו בהחלטה לשחרור האסירים במסגרת הפעימה השלישית. אכן, הטענה המיוחדת לעתירה זו, אשר טרם נדונה בעתירות הקודמות שהוגשו בעניין המהלך הנוכחי של שחרור האסירים, מתייחסת להיות חמישה מבין המועמדים לשחרור תושבי ירושלים. בעניין זה, לא עלה בידי העותרים לשכנע כי נתון זה כשלעצמו הופך את החלטת השחרור לבלתי סבירה".