עוד לא גמרנו ללקק את פצעי עסקת שליט, וכבר נרקמת פה עסקה מוטרפת חדשה. 120 מחבלים שופכי דמים נערכים לארוז מזוודות. לפי הרשימה שדלפה לארגון "אלמגור", הם אחראים למעשי הרצח שטילטלו את ישראל של ימי טרום אוסלו. עד היום רובנו זוכרים בעל פה את שמות הקורבנות: רחל וייס וילדיה, החייל דוד דלרוזה, עפרה וטל מוזס מאלפי מנשה, נסים טולדנו, פרופסור מנחם שטרן ועוד ועוד ועוד.

נכון, שנים רבות חלפו בינתיים, אבל ככל הידוע איש מהנרצחים לא קם בינתיים לתחייה. בספסל מאחוריי בבית הכנסת יושב בנו של אחד הנרצחים, נעם בן צבי קליין, ומדי שנה הוא ממשיך להגיד קדיש. בתקופת ממשלת נתניהו הראשונה שוחררה כבר אחת המחבלות שהשתתפו ברצח, עכשיו עומד נתניהו לשחרר את האקדוחן הראשי של החוליה. גם אם הברנש עצמו לא יחזור לרצוח, עצם שחרורו יעודד רציחות נוספות. דור המחבלים החדש ביו"ש יקבל עוד הוכחה שהמתת יהודי היא פשע משתלם: יושבים כמה שנים בכלא, עושים תואר אקדמי, והולכים הביתה. למדינת ישראל אין כוח נפשי למצות את הדין עם רוצחיה. זה רק עניין של זמן או עסקה או סתם מחווה עד שהם שבים בריאים ושלמים לחיק משפחתם. ישראל 2011 שיחררה אלף אויבים מסוכנים תמורת חייל אחד, וישראל 2013 נערכת לשחרר 120 אויבים תמורת הזכות לדבר עם אבו מאזן.

אין עוד תופעה כזאת בעולם. ג'ון קרי, שכל כך לוחץ על נתניהו לשחרר את המחבלים, מייצג מדינה שלא מוכנה להפחית אפילו יום אחד מאסר מעונשם של האסירים הביטחוניים שלה. ראו מקרה יונתן פולארד, למשל. המרגל היהודי נכנס לכלא עוד לפני שרחל וייס וילדיה הוצתו למוות ביריחו, וכנראה לא ישתחרר לפני שהמצית הפלסטיני ילך הביתה. אפילו בשמאל החולמני קשה לזהות אמונה עזה שאיזשהו שלום עשוי לצמוח מהשערורייה הזו.