השבוע גילתה רחל אביטן שברשימת המחבלים שהחמאס דורש את שחרורם בתמורה לחייל החטוף גלעד שליט, נמצא גם איברהים חאמד, יוזם הפיגוע בו נרצח בנה, אסף הי"ד, בכיכר ציון בירושלים, לפני כ-7 שנים. "מצדי שייתלו אותם, הם צריכים לקבל עונש מוות", היא משיבה בכעס אינסטינקטיבי לשאלה מה התחושה לדעת שרוצח בנה וחבריו ייצאו לחופשי.

"יש לנו ממשלה פושעת שמשחררת טרוריסטים שהורגים ילדים. פשוט פושעת, וכמו הממשלות לדורותיהן – גם זו הנוכחית מבצעת פשע. זאת זילות הנרצחים, זילות המשפחות השכולות, זילות החיילים שעצרו את אותם מחבלים וסיכנו את חייהם וזילות אלו שיירצחו בעתיד בגלל העסקה הזו – נשמות טהורות, זקנים, ילדים. כולנו חשופים כעת לרצח נוסף", מתריעה אביטן בכאב. אסף הי"ד היה רק בן 15 בהירצחו, "והפשע היחיד שעשה היה שהוא יהודי", אומרת האם.

עסקת חילופי השבויים עם חיזבאללה שאישרה הממשלה בשבוע שעבר היא רק צעד ראשון במדרון החלקלק והמסוכן: על סדר יומה של מדינת ישראל עומדת עסקה דומה, וכנראה מסוכנת יותר, לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט תמורת הוצאתם לחופשי של עשרות אסירים ביטחוניים שנמצאים תחת ההגדרה 'מחבלים עם דם על הידיים'. אם עד כה התגייסותה הטוטלית של התקשורת לטובת העסקה הראשונה, הכוללת את שחרורו של סמיר קונטאר, העלימה את קולותיהם של נפגעי הטרור והמשפחות השכולות, הרי שכעת מתחילה לטפטף בהדרגה לדיון הציבורי גם זעקתן של המשפחות מצידו השני של המתרס. אלו שחווים את השכול מדי יום, חרדים כעת מפני הצטרפותן של משפחות נוספות למעגל הכואב של נפגעי הטרור כתוצאה מהעסקאות.

בלי טלוויזיה ובלי חופשות

רחל אביטן מרגישה שלא רק התקשורת השתיקה את קולם של נפגעי הטרור, אלא גם בתי המשפט: "בפעמים הקודמות ששחררו מחבלים, הגשנו עתירות לבג"ץ אבל גם שם לא שמעו אותנו. הכל עניין של פוליטיקה, שחדרה עד לבתי המשפט. בית המשפט העליון הוא אולי גבוה אך לא עושה צדק. הם שמעו רק צד אחד וזו בעיה". אביטן מתארת שגם כאשר הם ניסו למחות, השופטים פשוט הפנו את גבם ויצאו מהאולם. "פשוט זלזול", העלבון עדיין צורב בגרונה.

כאם שכולה, מה יש לך לומר לאמו של גלעד שליט, שמבקשת שהבן שלה יחזור הביתה בכל מחיר?

"יש דרכים אחרות להחזיר חייל חי הביתה. הדרך הכי קלה זה לשחרר מחבלים אבל היינו בסרט הזה. הם השתחררו ורצחו לנו עוד אנשים. זו לא הפעם הראשונה ולא האחרונה שזה קורה. הממשלות הפושעות צריכות להבין שיש שיטות יותר מתוחכמות".

למשל?

"יש לנו מוסד ושב"כ שיכלו מזמן לעשות איזשהו מבצע צבאי מתוחכם ולהחזיר אותו", אומרת אביטן. לדעתה, יש גם שיטה נוספת, כזו שתגרום לאסירים להתחנן לראשי החמאס לשחרר את החטופים: "צריך להחמיר ולהגביל את התנאים של אותם אסירים ביטחוניים בכלא, בלי כל הטלוויזיה והביקורים שיש להם. צריך להחמיר את היחס אליהם עד שהם יצעקו למנהיגים שלהם: תשחררו אותו כדי שיקלו עלינו את התנאים". לדברי אביטן, אם הממשלה לא תלמד לעבוד בשיטות אחרות, היא לא תפתור את בעיית החטיפות אלא אדרבה, תעצים אותן: "יהיה הרבה 'שליטים' חטופים. יש להם עשרת אלפים מחבלים בפנים והם רוצים את כולם בחוץ. הם יבינו שישראל נכנעה לשיטה, ויחטפו עוד".

רק כדי לשבר את האוזן, ברשימת המחבלים שדורש החמאס תמורת שליט, נמצאים כאלו האחראים או מעורבים בביצוע פיגועי התופת שזעזעו בשעתם את המדינה: במסעדת 'סבארו' בירושלים, בקפה 'מומנט', קפה 'הילל', מלון 'פארק' בנתניה, בדולפינריום ועוד. כמות ההרוגים להם אחראים אותם מחבלים עומדת על עשרות רבות. רוב המחבלים, כמובן, לא מביעים חרטה ואף גאים במעשי הרצח שביצעו. המפורסם ביותר ברשימה זו הוא מרוואן ברגותי, רב המחבלים ומפקד התנזים, שאמר לפני כמה חודשים בראיון ל'ידיעות אחרונות' כי הוא אופטימי וכבר סופר את הימים לקראת שחרורו.

בניגוד לעסקת שליט, שעדיין ניצבת באופק, עסקת שחרורו של סמיר קונטאר ואסירים לבנוניים נוספים תמורת גופותיהם, ככל הנראה, של החיילים אהוד גולדווסר ואייל רגב, החלה לצאת השבוע אל הפועל. חיילי מילואים של הרבנות הצבאית ניגשו בראשית השבוע בהסתייגות למלאכת הוצאת גופות המחבלים מקברם בבית הקברות לחללי אויב בעמיעד, לקראת העברתן לידי חיזבאללה. במקביל, הגישו בני משפחתו של השוטר אליהו שחר הי"ד מנהריה, עתירה לבג"ץ בתביעה להוציא צו ביניים נגד שחרורו של המחבל סמיר קונטאר. "יכול להיות שמאוחר מדי, אבל עדיף מאוחר מאשר לעולם לא", אמר השבוע יורם שחר, אחיו של אליהו הי"ד, "אני אעשה את הכל על מנת לעכב את העסקה וגם שהיא לא תצא לפועל.

חשוב שכלל הציבור יידע את מי הולכים לשחרר – את רב-המרצחים", אמר. יצויין כי בקשת החנינה הרשמית לקונטאר תוגש בקרוב לנשיא שמעון פרס, שאמר כי יאשר את החנינה רק עם התקדמות העסקה, כאשר יוברר כי היא אכן מתבצעת. "אני רוצה שהנשיא יסתכל למשפחת הרן בעיניים, ולאמו של אב המשפחה, יסתכל לה בעיניים ויגיד לה – 'אני הולך לחון את הרוצח'", אמר שחר.

לעתירה הצטרף גם ד"ר אריה בכרך וארגון נפגעי הטרור 'אלמגור'. בכתב העתירה נטען בין השאר כי העסקה אושרה מבלי שיושמו בה המלצותיה של ועדת וינוגרד, שפרסמה הנחיות בסוגיית שחרור מחבלים תמורת גופות, "בלי שנעשתה עבודת מטה ובלי שהדרג המדיני קבע נהלים וקווים מנחים ברורים, כולל קווים אדומים למחיר שיש לשלם בעבור החטופים".

הנפגעת העיקרית באופן אישי מעסקה זו היא משפחת הרן, שאיבדה את האב, דני, ואת הבנות עינת ויעל הי"ד, במסע הרצח האכזרי אותו ניהל קונטאר לפני 29 שנים בנהריה. בשבוע שעבר שלחה נינה קרן בת ה-82, אימו של דני הי"ד, מכתב לרה"מ ונשיא המדינה, בו היא מתארת את רגשותיה ואכזבתה משחרורו של קונטאר: "יותר מעשרים ותשע שנים אני גוזרת על עצמי שתיקה. האירוע הקשה, בו איבדתי את בני, דני, ושתי נכדותיי, עינת ויעל, בנסיבות כה אכזריות לא הותיר בי מילים. אולם היום, רגע לפני שאתה קוצב את עונשו של הרוצח הנתעב, איני מסוגלת להחניק את זעקתי עוד.

"חמישה מאסרי עולם נגזרו לאותו חיית אדם. בעוד מספר ימים הוא ייצא לחופשי, לפני שריצה ולו מאסר עולם אחד. הזעקה הבוקעת מקרבי, רוצה אני שצליליה יהדהדו בעולם כולו, ולא ייתנו מנוח לך ולכל בית ישראל".

קרן ממשיכה ושואלת את הנשיא פרס: "איך אוכל לשאת את הרגע בו יחצה את הגבול, ויהפוך ממפלצת נתעבת לגיבור החדש של לבנון? הוא יגיע אל זרועות משפחתו ויתחיל לתכנן את חייו החדשים, את הילדים שיביא לעולם ואולי גם את הרצח הבא. כי הרי מעולם לא נשמע ממנו רמז לחרטה על מעשהו הנתעב. נהפוך הוא… איאלץ לראות איך יריעו לו, לגיבור החוזר מן השבי הישר לחיק משפחתו. איאלץ לחשוב על העתיד המאושר המחכה לו, על המשפחה שיקים, על הילדים שיביא לעולם, ואולי על דור חדש של מחבלים אותו ינהיג אל פיגועי טרור אכזריים בעתיד? כבוד הנשיא, כבר עכשיו אני פוחדת לחשוב מי יהיו ה'דני עינת ויעל' הבאים בתור?", חותמת קרן את מכתבה.

מחבל משובח יותר

רוני קרן, אחיו של דני הי"ד, אומר כי הוא לא תולה תקוות רבות בעתירה שהוגשה לבג"ץ בעניינו של קונטאר, אבל סבור שכך או כך "ההיסטוריה תשפוט האם שחרורו היה צעד נכון או לא. אני רק חרד מפני הנרצחים הבאים. אנשים צריכים להבין שלא מדובר פה במשהו שנוגע רק למשפחה שלנו, אלא זה נוגע אישית בכל אחד ואחד".

אתה חושב שקונטאר ימשיך לתכנן ולבצע פיגועים לאחר שחרורו?

"בוודאי, הוא הצהיר שימשיך. יותר מזה: עכשיו הוא יוצא מחבל משובח יותר. אחרי שהוא ישב פה כמה שנים ולמד על חשבוננו, הוא מכיר יותר טוב את אופי המדינה שלנו ואת החולשות שלנו. הוא יהיה מחבל יותר מוצלח". קרן גם שמע את אלו הטוענים שישראל משלמת מחיר נמוך יחסית בעסקה הזו, ולהם הוא מבקש להסביר: "אתם אולי לא מבינים את משמעות הכאב, אבל מדובר במחבל שהפך לסמל: זה אדם שהצהיר שהוא לא מתחרט על מעשיו, שהוא גאה בהם וימשיך בהם. הוא רצח בצורה האכזרית ביותר ילדה בת ארבע ורוצץ את ראשה על הסלע בידיים שלו. על זה הוא לא מתחרט עד היום, וזה חמור מאוד".

קרן, ששתק עד עכשיו כיוון שלא רצה לערב גורמים רגשיים בהחלטת הממשלה לגבי העסקה, חושב בדיעבד שטעה בהחלטתו: "באווירה שהיתה בארץ, עם כל העליהום התקשורתי לאשר את העסקה, אני לא בטוח שההחלטה שהתקבלה היתה עניינית. אני לא מבין למה לא שמעו את קולן של המשפחות השכולות, איפה כל הח"כים והשרים לשעבר, כמו סילבן שלום, שאני יודע בבירור שהם נגד העסקה? אני מקבל טלפונים מכל העולם: הם לא מבינים איך ישראל משחררת מחבל כזה. הרי כל המלחמה בלבנון היתה כדי להפסיק את הטרור, ומה שקורה פה עכשיו זו פשוט כניעה לטרור", קובע קרן.

כמי ששירת בעבר כלוחם בשייטת, רואה קרן בעסקה זו סכנה לגורל החיילים שיוצאים לשדה הקרב: "הייתי חייל קרבי מאוד שלחם הרחק מגבולות המדינה, אני יודע היטב מה זה פחד מפני נפילה בשבי. אבל היום, אחרי חתימת ההסכם הזה, אני יודע שהסיכויים של לוחם שנפל בשבי לחזור הביתה בחיים – פחתו. הרי עכשיו החיזבאללה רואים שהם מקבלים אותו דבר גם תמורת גופות, אז למה להם להשאיר את השבויים בחיים?".

מי שכבר חווה על בשרו עסקה מסוג זה הוא חיים אברהם, אביו של החייל החטוף בני אברהם הי"ד. גופתו של בני אברהם הוחזרה לישראל יחד עם גופותיהם של שני חיילים נוספים שנחטפו עימו, עדי אביטן ועומר סוועד, וכן אלחנן טננבוים שהוחזר בחיים, במסגרת עסקה בה שוחררו ללבנון 400 מחבלים ובהם השייח' מוסטפה דיראני והשייח' עבד אל-כרים עובייד, ששימשו כקלפי מיקוח לטובת שחרורו של רון ארד.

בעסקה בו הושבה גופת בנך, שוחררו מאות מחבלים, שחלקם חזרו לעסוק בטרור שגבה מחיר בחיי אדם, וישראל קיבלה בתמורה רק גופות. תהליך דומה קורה גם עכשיו. במבט לאחור, מה דעתך על עסקה שכזו?

"ישראל בוחנת את הנושא בשני מימדים", מסביר אברהם, "במימד הערכי – יש ערכים עליהם לא נוותר ונעשה הכל למען מימושם. עד היום עמדה ממשלת ישראל בהבטחה הזו, לעשות הכל כדי להחזיר הביתה חיילים שיצאו למשימה בשמה. זהו גם מסר למתגייסים, שהמדינה תעמוד מאחוריהם בכל אשר יקרה. במימד המעשי של העסקה: ישראל נאלצת לבצע ויתור משמעותי על נכסים. התשובה לשאלה האם זה כדאי היא – כן. אבל זה גם מחיר של הכשל המודיעיני והמבצעי שעל ישראל לשלם, מאחר שהיא מעולם לא קבעה מדיניות לגבי חטיפות. לכן ארגוני המחבלים פועלים בשיטות אכזריות על מנת לממש את מטרותיהם, ואחת השיטות היא חטיפה וכיפוף ממשלת ישראל".

המחיר של מחבלים שחוזרים למעגל הטרור תמורת גופות הוא כדאי בעיניך?

"זו דילמה לא פשוטה", מודה אברהם "אנחנו מחזיקים בבתי הכלא שלנו אלפי מחבלים ברמות כאלו ואחרות. יש לשקול את שחרורם מול מצב המשפחות מחד והנזק שייגרם מאידך. אבל צריך לזכור שאם אלה לא יבצעו פיגועים – האחרים יבצעו. אם לא יוכלו לשלוח את אחמד, ישלחו את מוחמד. צריך שקודם הבנים יהיו בינינו, ואחר כך נמשיך להילחם באלו שנלחמים בנו השכם והערב. לי אין ספק שקודם צריך להחזיר את הבנים ואחר כך לנסות להקטין את הנזק".

אברהם סומך על הממשלה, שקיבלה לדעתו את ההחלטה הנכונה לביטחון ישראל, אך עם זאת סבור שהפתרון לסוגיית החטיפות אינו בניהול מו"מ עם החוטפים, אלא בקביעת מדיניות נוקשה וברורה: "ממשלת ארה"ב קבעה מדיניות לפיה לא תנהל שום מו"מ בשום מצב, ותחתור להרג החוטפים ושחרור החטופים. כתוצאה מכך הבינו ארגוני הטרור שעם ארה"ב לא מתעסקים. שומה על ממשלת ישראל לקבוע גם מדיניות כזו – האויב יידע את המחיר שישלם אם יחטוף אזרחים או חיילים.

להערכתי, אם מדיניות זו תגובה בחקיקה קשיחה כמו חוק יסוד, זה יכול להוות קיר מגן. הממשלה לא תוכל לנהל מו"מ, מלבד מצבים מסוימים מאוד, והמחיר יהיה גבוה". אברהם כאמור תומך בהקשחת המדיניות, אולם סבור שאין לבצע מהלך זה כעת, על גבם של החיילים החטופים ובני משפחותיהם.

מנצחים בנקודות

הגוף היחיד ככל הנראה על המפה הציבורית שמנסה לתת תשובת נגד ללוחמה הפסיכולוגית שמפעילה התקשורת בעד העסקה, הוא ארגון נפגעי הטרור 'אלמגור'. בתקציב דל וכוח אדם מועט, מצליח הארגון להשחיל לתקשורת ראיונות, טורי דעה והתבטאויות שונות של בני המשפחות השכולות וגורמים נוספים המתנגדים לשחרור המחבלים. במקביל, פועל הארגון בחזיתות הסברה נוספות, כמו הרצאות וחוגי בית, חלוקת עלוני הסברה לחיילים, פרסום מחקרים ונתונים אודות מחבלים ששוחררו, קמפיינים ברדיו ועוד. הארגון גם עומד מאחורי עתירות לבג"ץ כנגד עסקאות החילופין. מאיר אינדור, העומד בראש 'אלמגור', אומר כי למרות שהעסקה אושרה, הוא רואה הישגים בעצם חדירת עמדתם בשאלת המחיר לשיח הציבורי ובערעורה של רשת הביטחון שהעניקה התקשורת לממשלה. אינדור מציין גם כי בעקבות פניית 'אלמגור' לשר הביטחון, הודיע ברק כי כי תוקם ועדה שתקבע את הקריטריונים לשחרור מחבלים, בהתאם להמלצות ועדת וינוגרד. אגב, גם על הרכב ועדה זו מתכוונים ב'אלמגור' להיאבק: אינדור מספר כי אחד מחברי הוועדה צפוי להיות פרופ' אסא כשר, אשר הצהיר כי "יש לשלם כל מחיר" תמורת חטופים. "אנחנו נגיש נגדו בג"ץ", מודיע אינדור. "כל הפעילות שלנו היא ניצחון בנקודות, אבל זה משתלם. לא צריך להתייאש. מדובר במאבק ערכי – לא ניתן להם להמשיך עם השקר הזה".

"כל ההחלטה על אישור העסקה התקבלה תחת אלימות תקשורתית", טוען אינדור "אנחנו צריכים להילחם מול זה, להציב נרטיב מול נרטיב, לזכר נרצחי קונטאר. הממשלה צריכה לשמוע גם את הקול שלנו. יש פה מערכת שלימה שהתגייסה על שלוחותיה למען שחרור המחבלים, אנחנו חייבים לעצור אותה כעת. זו לא מערכת תמימה סביב משפחות החטופים, מדובר פה במתקפה שיש להציב מולה מתקפת נגד, שתפקידה יהיה לסכל חטיפות בעתיד וגם ליצור לממשלה מרחב תמרון בו תוכל לקבל את החלטותיה בצורה שקולה".

מה יש לכם לומר למשפחות החטופים, שמבקשות את יקיריהן בחזרה?

"חיילים יוצאים לקרב כדי לתפוס מחבלים, גם על מנת ליהרג. אם כאן אתה לא יכול להקריב חייל עבור אינטרסים ביטחוניים, אפשר לסגור את הבסטה. אי אפשר לקיים מלחמה. כמו שלגיטימי שקצין העיר בא להודיע על חייל שנפל בקרב, צריך גם להיערך לקרבן מסוג כזה".

אינדור סבור שגם במגזר הדתי לאומי אין מודעות מספקת לכאב שחווה משפחה שרואה את רוצח יקירה משתחרר מכלאו ומסמן בידו לאות ניצחון. "וזה בנוסף למחיר שמשלם כלל הציבור בשחרור מחבלים, של אובדן ההרתעה הישראלית וחזרתם של המחבלים המשוחררים למעגל הטרור". על פי נתוני 'אלמגור', 80 אחוז מהמחבלים ששוחררו, גם אלו שלא הוגדרו כאסירים 'עם דם על הידיים', חזרו למעגל הטרור בפונקציה כזו או אחרת. באתר 'אלמגור' ניתן למצוא רשימת פיגועים שביצעו מחבלים ששוחררו, וכן את רשימת 179 היהודים שנרצחו כתוצאה מעסקאות שחרור המחבלים בשנים תש"ס-ה.

אינדור מתמודד מול כאלה הטוענים שעוד כמה מחבלים בחוץ אינם מחיר משמעותי: "עשו פה קמפיין מוצלח, הדגישו צד אחד והתעלמו מכך שיש צד שני לעניין", הוא מסביר את חוסר המודעות. לגופה של טענה הוא מסביר כי "אלה שמשתחררים הם או מארגני פיגועים, ואז כשהם חוזרים לשטח, הם חוזרים לנהל את הפעילות הטרוריסטית ושולחים מפגעים רבים לפעולה. אם מדובר ב'חייל פשוט', הוא דווקא ינסה להוכיח את עצמו עוד יותר אחרי השחרור, ולהראות שאת הפיגוע הבא הוא מבצע יותר טוב. מה תגיד אחר כך להורים השכולים? שזה לא משנה אם שחררנו מחבל אחד יותר או פחות?".

פרשנות: חגיגות הנצחון של נסראללה

להשלמת ההשלכות של שחרור המחבלים במסגרת העסקאות השונות, מנתח פרופ' רפי ישראלי, מזרחן מהאוניברסיטה העברית, כיצד ישפיע על ישראל שובם של המחבלים, ובראשם סמיר קונטאר, בחסות החיזבאללה ללבנון: "החיזבאללה בוודאי יכריז על ניצחון. ראשית, ברור שכל פעולה כזו מזמינה את החטיפה הבאה, אלא שכעת הם למדו שאפילו לא צריך לשמר את החטופים בחיים בתור נכס. החטופים מתים, ואף על פי כן הם קיבלו מישראל את מבוקשם. אין עוד תמריץ לשמור על החטופים בחיים".

ההשלכה לגבי הפוליטיקה הלבנונית היא התחזקות מעמדם של נציגי החיזבאללה בפרלמנט הלבנוני ובעמדות מפתח נוספות: "הצלחת העסקה מציגה את הצבא הלבנוני ככלי ריק שלא הצליח להגן על המדינה, לעומת הישגי חיזבאללה. עד כה הצליח חיזבאללה להשיג זכות וטו בממשלה, אך כעת הם יוכלו לתבוע יותר. בתור שיעים, שהיא העדה הגדולה ביותר בלבנון, יהיה להם כעת כוח לאכוף את ההחלטה שגם הנשיא יהיה שיעי, וידרשו שגם מפקד הצבא יהיה שיעי. במצב כזה, הצבא הלבנוני יהפוך לזרוע מבצעת של החיזבאללה", מזהיר ישראלי.

שחרורו של קונטאר, שהוחזק כקלף מיקוח אחרון של רון ארד, מתפרש בעיני חיזבאללה ככניעתה של ישראל וכוויתורה המוחלט בעניינו של רון ארד, מוסיף ישראלי.

לגבי ההשלכות של עסקת שליט כפי שהיא מסתמנת כעת, מסביר ישראלי כי לדעתו יקרה תהליך דומה בעזה בעקבות שחרור המחבלים, כיוון שדפוס הפעולה של חמאס וחיזבאללה הפך לזהה, מאחר שבשנים האחרונות שני הארגונים פועלים בחסות איראנית, ומחקים האחד את הצלחותיו של האחר. הוא צופה התחזקות של ההשפעה האיראנית בעזה בעקבות שחרור המחבלים, וכמובן התעצמות של פעולות התקפתיות כמו חטיפות וירי רקטות. "יש להם עוד 11 אלף מחבלים בכלא, הם רוצים לשחרר את כולם. פוטנציאל החטיפות הוא אינסופי".

כיצד אתה מנתח את התוצאות של עסקות דומות בעבר, עסקת ג'יבריל למשל?

"בעסקת ג'יבריל השתנתה הטקטיקה הישראלית – במקום פעולה לשחרור החטופים מבצעים עסקה: שחרור של אלף מחבלים תמורת שלושה אנשים. הסטטיסטיקות מראות שלמעלה ממחצית המשוחררים חזרו לעסוק בטרור. גם אם אתה רוצה להציל 3 נפשות – בעקבות השחרור ייהרגו 30. זה חשבון דמים קר ומצמרר אבל חייבים לעשות אותו".

ישראלי נותן דוגמה נוספת: ניסיון החיסול של איש החמאס חאלד משעל בירדן על ידי שני אנשי המוסד. השניים נשארו שבויים בירדן, לאחר שהחיסול כשל, וישראל "שנכנסה לפניקה", כדברי ישראלי, שחררה בתמורה לשניים את השייח' אחמד יאסין, מנהיג החמאס, שחזר כגיבור לעזה. "אנחנו אפילו לא יודעים לחשב כמה מאות יהודים נהרגו בגלל הפקודות של יאסין. שני אנשי מוסד חשובים יותר ממאות הרוגים?".