"מעמדנו שונה ממעמד הממשלה המוצגת שם כנאשמת, בהתייצבותנו כנפגעי הטרור אנו הופכים את אזרחי ישראל מנאשמים למאשימים" אומר מאיר אינדור מראשי אלמגור. את אלמגור ייצג עו"ד יעקב רובין מי שהיה ראש לשכת עורכי הדין בישראל ביחד עם קבוצת משפטנים בינלאומיים.

רובין בא בדברים עם רשם בית הדין הבינלאומי בהאג ותיאם עימו את הגשת הבקשה להיום. משפטני אלמגור אומרים שלא בטוח שבין הדין יאשר את בקשת ההצטרפות כיון שרק מדינות יכולות להופיע לפני בית הדין אולם הם בונים על כך שבית הדין הסכים לקבל שני ארגונים ערביים: הליגה הערבית ואיחוד מדינות ערב, ולכן יקשה עליו לדחות בקשה מקבילה של ארגון ישראלי בעיקר אם הוא מייצג את נפגעי הטרור שהנושא שלהם הוא חלק אינטגרלי של הדיון. "אם נידחה על ידי בית הדין נוכל אז לטעון להפלייה ולמשוא פנים דבר שיחשוף את אי אמינותו כבית דין אובייקטיבי" אמר אוריה בכרך דובר הארגון ואח שכול.

אינדור אומר שאין בהצטרפות משום צידוד בגדר ששנויה במחלוקת בישראל וגם בתוך קהילת נפגעי הטרור- בהיותה מפרידה בין דם לדם ועלולה להנציח את גורמי הטרור מעבר לגדר כמו בלבנון. "איננו באים להגן על הגדר, אנו באים להגן על ישראל מול צביעות העולם", אמר.

ארגון אלמגור כבר התנסה במאבק ציבורי משפטי בטרור בחו"ל כשהגיש בבלגיה לפני כשנתיים תלונה ודרישה לחקור את ערפאת, בתגובה לתלונה נגד שרון. פעילותם של נפגעי הטרור זכתה אז לתהודה תקשורתית רבה בתקשורת האמריקנית והאירופאית.

על הדרכים המשפטיות להאבק בבבית הדין בהאג ועל השלכות הדיונים בו דנה לאחרונה ועדת החוקה של הכנסת. כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי עו"ד אלן בייקר יו"ר הצוות המשפטי במשרד החוץ אמר בדיון כי למרות שהדיון בהאג מצטייר כדיון משפטי הוא מהלך מדיני נגד ישראל שנועד להרחיב את פעילות ערביי הרש"פ לתוך הגוף המשפטי העליון של מערכת האו"ם, בית הדין הבינלאומי לצדק, גוף שעד היום לא היה נגוע לדבריו בפוליטיזציה בנוגע לסכסוך ערבי ישראלי.

הוא ציין כי בית הדין הזמין מדינות להשיב אך גם את האו"ם, הליגה הערבית, ארגון המדינות האיסלמיות וגם את "פלשתין". דבר זה לדבריו הוא מעשה ללא תקדים כי ע"פ נהלי בית הדין והחוקה של בית הדין נהוג לפנות רק למדינות חברות באו"ם או לארגונים בינלאומיים המוכרים במסגרת האו"ם. "פלשתין" אומר בייקר הוא שמו של אש"ף ארגון המשקיפים שמייצג את הפלשתינים באו"ם, ולא הרשות הפלשתינית שהיא "גוף שהקמנו יחד עם אש"ף כדי לנהל את האטונומיה בשטחים, בלי סמכויות של קיום מדיניות חוץ". רכז הפעילות של "פלשתין" הוא אלקידווה – אחיינו של ערפאת.

פרופ' רות לפידות מומחית למשפט בינלאומי אמרה כי אם בית הדין יתן חוות דעת לעצרת האו"ם העצרת יכולה להמליץ להטיל סנקציות, ומדינות "שממילא לא כל כך אוהבות את ישראל יכולות להתחשב בהמלצה של העצרת ולהחליט – אנחנו מפסיקים את היחסים הדיפלומטים, אנחנו מפסיקים את היחסים הכלכליים".

עו"ד ניצה שפירא ליבאי הזהירה כי מדובר בהמלצות של עצרת החירום "כל ההחלטות שמתקבלות עכשיו בנושא הישראלי פלשתיני הן בעצרת חירום שיש לה סמכויות רחבות מהרגילות שיש לעצרת". היא הוסיפה כי יש מדינות שחושבות לשלוח גורמי או"ם לשטח ל"יישום החלטה".

ח"כ ניסן סלומיאנסקי מהמפד"ל ציין כי הקושי של ישראל להגן על עמדתה שמדובר בגדר בטחון נובע מהנסיון של גורמים פוליטיים להציב את התוואי על הקו הירוק בשעה שמערכת הבטחון קבעה כי הצרכים הבטחוניים דורשים תוואי אחר. בכך לדבריו יש פגיעה בבטחון וגם ביכולת לטעון כי מדובר בגדר בטחונית כלפי בית הדין בהאג.