ח"כ אורבך שואל: "אין אמונה בארנבים?" ואני מוסיף: "40 שנה עם גזר".

בפורום רוטר יש אשכול בדיחות המבצע. הנה מבחר: חמאס הודיע לפני זמן קצר: פגענו ב-90% מטילי כיפת ברזל ששוגרו לעברנו. להיט הקיץ החדש: צוק איתן 2, חוזרים לעזה. ערכת יצירה לממ"ד: ביבי מתקפל. סלפי עם שלט עליו כתוב: Bring back our balls. יש איזו תמונה של ביבי יושב על ספת האח הגדול ואומר: "תגיד, קורה משהו בחוץ? אני מרגיש מנותק לגמרי… ואני מוסיף: 50 אלף חיילים – שיא גינס לדחליל הגדול בעולם (לפחות למשך ימים ארוכים).

ד"ר אריה בכרך, אב שכול ומראשי ארגון "אלמגור" אומר דברים מעניינים: אירופה רוצה מידתיות? אין בעיה. על-פי תעריף החמאס בעסקת שליט: יהודי = אלף ערבים… ואני אומר: בכל פעם שמראיין שואל אתכם על מידתיות אמרו: "אתה צודק, זה באמת לא הוגן מצידנו שנהרגו כל כך מעט יהודים ביחס לערבים, כמה יהודים להערכתך צריכים להיהרג כדי שתהיה מרוצה?"

תושב עזה מיילל: "אין עבודה, מה הפלא שמתפתחת שנאה"? ומאיים: "ישראל צריכה להסיר את המצור ולו מהחשש שיגדל דור שישנא את הישראלים עוד יותר". תגובתי: "תשנאו את עצמכם. די לגזענות! תפסיקו להתייחס לעצמכם כאל ילדים מפגרים. אתם בוגרים ואחראים למעשיכם. העדפתם לחיות בתוך ביצת ביוב במקום בריוויירה, ולהיות נזקקים עלובים לנצח? זכותכם. אגב, איומי השנאה שלכם איבדו מהאפקטיביות שלהם. כבר מזמן הגעתם לשיא השנאה, אי אפשר לשנוא יותר.

הפסקת אש מוניטארית – שבתאי עזריאל מציע הצעה מעשית לסיום המלחמה: show me the money, שיוציאו העזתים חוק, שכל הרכוש שנצבר אצל מנהיגי המלחמות, שייך לעם. ואני אומר: רעיון מעולה, כעת יש להרחיבו לישראל ולעולם כולו ולהוציא חוק לפיו עד שלא פותרים 80% מן הבעיות החברתיות, מחלטים 80% מרכושן של כל האליטות.

ג'ון סטיוארט מתבדח: לאן יתפנו תושבי עזה? תשובתי: למצרים. העולם החליט שגבול מצריים הוא חומת ברזל אטומה, והגננת האפוטרופסית שאחראית על העזתים המסכנים זה אנחנו? אז סליחה.

ד"ר מייקל אורן מציע רעיון גאוני: שהקהילה הבינלאומית תכריח את החמאס להתפרק מנשקו. אני סבור שזה רעיון מצוין. מדוע? משום שהנשק הסודי של הטרור הוא תמיכת העולם. ברגע שהעולם יהיה באמת נגדם הם לא יוכלו להתקיים. אני רציני הפעם, לא ציני. זה עבד עם אסד, זה יעבוד גם עם חיזבאללה וחמאס. אני חוזר: ברגע שהעולם (ארה"ב, אירופה, או"ם) יהיה באמת נגדם – הם גמורים!

עוד נתגעגע לחמאס? דאעש מתחזק בעזה. יש גאווה לאומית גדולה בטכנולוגיה, אך תחושת אכזבה מרה בכל הנוגע לתבונת הקרב. תמיד המלחמה מקדימה אותנו. אין חשיבה יצירתית, אין התכוננות מראש. תמיד הקבינט המופתע מתכנס לישיבות ארוכות ושובר את הראש איך מגיבים להפתעה הגדולה. יש לי אמון בטכנולוגיה, אין לי אמון בהנהגה, אני חושש מקונספציה נוספת. רוצים שקט, לא מתכוננים באמת למלחמה הבאה. נראה לי שאם לא נכבוש את עזה (או נצליח לפרז אותה מנשק בדרך יצירתית אחרת), המלחמה הבאה תהיה קטסטרופה. אין לי גם מושג כיצד נגיב במקרה של נשק כימי.

איה בת 12 תושבת צפון רצועת עזה רוצה להיות רופאה ומקווה שחייה יחזרו להיות כמו כל הילדים בעולם. תגובתי: איה מתוקה, אנחנו (גם את וגם אני) סובלים משום שאת חיה בתרבות ערבית. התרבות הזו מאוד פרימיטיבית ומפגרת ולכן היו הפגנות עצומות לאחרונה המכונות "האביב הערבי". ערבים רבים כמוך מנסים להשתחרר מעול הפנאטיות ולא מצליחים. ברגע שיהיו מספיק ערבים שירצו – תצליחו. עד אז עם כל הצער מנהיגיכם ימשיכו להשתמש בכם לצרכים שלהם: רצח יהודים וצבירת כסף.

מסוק צה"ל תוקף ברצועת עזה במהלך מבצע צוק איתן (פלאש 90)

<--! UNAVAILABLE MEDIA -->

ד"ר אריה בכרך, אב שכול ומראשי ארגון 'אלמגור', מציע בפינתו השבועית בערוץ 7 שתי עצות מעשיות למיגור הטרור בעזה.

בכרך מציין, כי בכל פעולה ומבצע של צה"ל שמגמתו להגן על אזרחי ישראל, "אנחנו נתונים למתקפה מאומות העולם".

"מטרידה וחשובה היא ההתייחסות של ידידנו, או ידידנו לכאורה, ובראשם האו"ם ונציגיו. מצד אחד יש לברך על הרשות שניתנה לנו להגן על עצמנו. מצד שני יש ללוות ברכות אלו בהצהרה חד משמעית: אין אנו, כישראלים, מבקשים מאף אחד להגן על עצמנו".

בכרך מדגיש, כי ישראל לא מבקשת מאף מדינה שתלמד אותה כיצד להן על יהודים, "יש להבהיר לאירופים ואחרים שדיונים שהם מקיימים אודות 'המצב במזרח התיכון' הינו חסר משמעות. כל עוד יורים עלינו אנחנו נגיב לפי מיטב שיקול דעתנו בלבד".

ד"ר בכרך הזכיר כי לאחר שנציג האו"ם גילה הבנה לזכותנו להגן על עצמנו הוא הציג תביעה: לשמור על מידתיות, "אנו כמדינת ישראל מסכימים לקביעה הזו. הבעיה היא מהי המידתיות ומי יקבע אותה. אז הנה יש לי הצעה: לאחר משא ומתן ארוך ומייגע שהתנהל לאורך 5 שנים בין ישראל לחמאס על נושא המידתיות נקבע תעריף. אנו כיהודים הומנים ונאורים חשבנו שכל האנשים שווים ויהודי וערבי שווים ביניהם. אך חמאס קבע ותבע שיהודי אחד – גלעד שליט – שווה בערכו ליותר מאלף ערבים. בלית ברירה נאלצנו להסכים לקנה מידה הזה ולתעריף. הוא היה מוגזם בעינינו אך ראוי בעיני החמאס".

"לאור תעריף זה", אמר בכרך, "נוכל להמשיך ולנהל את המאזן החשבונאי לשביעות רצונו של האו"ם שהוא אפילו מקובל על החמאס: עד היום נהרגו לפחות 2 ישראלים – דרור חנין מפגיעה ישירה ועוד אישה בירושלים שנפטרה מהתקף לב בעקבות האזעקה. לפי התעריף הנ"ל – 2000 ערבים מתים זה בתוך המידתיות שקבע החמאס. כמו כן נפצעו 7-8 יהודים, כלומר 7,000 או 8,000 ערבים פצועים זה בתוך המידתיות המקודשת. נכון לרגע זה ישראל נוהגת באיפוק ראוי לציון, לטעמי ציון לגנאי, אבל לדעת האו"ם זה בתוך המידתיות המקודשת".

עוד הוסיף ברכך ופנה לנציגי אירופה וארה"ב, "הרי אתם מסכימים שירי הרקטות לאזרחים הוא דבר בלתי נסבל אך שיטות הפעולה שלנו איננו מקובל עליכם. יש לי הצעה: אנחנו ננצור את נשקנו ואתם האירופים והאמריקאים וכוחות האו"ם בחכמתכם הרבה, תכנסו לעזה ותעשו את העבודה בשיטות שלכם. אנו מקציבים לכם 48 שעות. אם לאחר מכן לא יהיה שקט ובא לציון גואל וישראל תפגיז את עזה ואתם תעזרו לנו להשתתף במחיקת הטרור לחלוטין מעזה".

בג"ץ התיר (יום ג', 1.7.14) להרוס את חלק הבית בו התגורר זיאד חסאן חליל עואד, המואשם ברצח נצ"מ ברוך מזרחי בליל הסדר האחרון.

הבית שוכן בכפר אדנא ושייך למוחמד עואודה, אחיו של עואד. הלה טען, כי מדובר בענישה קולקטיבית בלתי חוקית ובצעד שאינו מידתי, הנוגד את המדיניות הנהוגה ביהודה ושומרון מזה קרוב לעשור. המדינה השיבה, כי בתקופות שבהן אירועי טרור הופכים לשגרה, אין מנוס מלהפעיל סנקציה זו, והצביעה על ההחמרה הניכרת בפעילות הטרור ביו"ש בשנתיים האחרונות.

המשנה לנשיא, מרים נאור, אומרת, כי העניינים שהועלו בעתירה זו כבר הוכרעו בעבר בידי בית המשפט העליון. "בעיקרון מותר לרשות לשנות את מדיניותה, גם אם המדיניות נהגה משך תקופה של קרוב לעשור, ובפרט מותר לה לעשות כן עקב שינוי נסיבות", היא מוסיפה. "אין מקום להתערב בהחלטת המשיב שהגיע עתה לכלל מסקנה כי יש צורך בהרתעה מוחשית, וכי הריסת בית המפגע תיצור הרתעה כזו".

נאור קובעת: "טענתם של העותרים, שלפיה החלטת המשיב נגועה בשיקולים זרים בשל השפעת אירוע חטיפת הנערים, ולא מונעת משיקולי הרתעה, דינה להידחות. חטיפת הנערים היא חלק מההסלמה בפעילות הטרור באזור יהודה ושומרון, שעל-יסודה מצא המשיב כי חל שינוי נסיבות המצדיק את הגברת ההרתעה, באמצעות הריסת ביתו של עואד. כתב האישום כנגד עואד הוגש כאמור לפני זמן קצר, ביום 22.6.2014. כזכור, הדיון לפנינו התקיים עוד בטרם נודע כי הנערים החטופים נרצחו".

נאור מציינת, כי עואד שוחרר בעסקת שליט וחזר לדרך הטרור. לבסוף היא אומרת: "בשולי הדברים, ואולי לא בשוליהם, יצוין כי אין לפנינו מקרה של משפחה תמימת דרך שנקלעה בעל כורחה ל'חטאי אבות'. בנם של עואד והעותרת 2 [אשתו של עואד] מעורב עד צוואר בפעולתו של אביו, גם אם לא הוא זה שירה בנשק וגם אם לא נכח בשעת הפיגוע. העותרת 2, כפי שעולה מהודעותיו של הבן, ידעה על הטמנת הנשק ועל האימונים של עואד. עובדות אלה מחלישות את העוצמה המוסרית של טענות העותרת 2, וגם לכך משמעות לפי הפסיקה".

בג"ץ רשם לפניו את הודעת המדינה, כי למשפחה תינתן התרעה של לפחות 12 שעות לפני ההריסה, והורו לו לתת את דעתו לחוות דעת הנדסית מטעמו של עואודה בנוגע למשמעות ההריסה. השופטים יורם דנציגר ואורי שהם הסכימו עם נאור. את עואודה ייצגו עוה"ד עביר ג'ובראן-דכוור וסיגי בן-ארי, את המדינה ייצגו עוה"ד ענר הלמן ועמרי אפשטיין, ואת הדס מזרחי וארגון אלמגור – עו"ד נפתלי ורצברגר.