ח"כ אורבך שואל: "אין אמונה בארנבים?" ואני מוסיף: "40 שנה עם גזר".

בפורום רוטר יש אשכול בדיחות המבצע. הנה מבחר: חמאס הודיע לפני זמן קצר: פגענו ב-90% מטילי כיפת ברזל ששוגרו לעברנו. להיט הקיץ החדש: צוק איתן 2, חוזרים לעזה. ערכת יצירה לממ"ד: ביבי מתקפל. סלפי עם שלט עליו כתוב: Bring back our balls. יש איזו תמונה של ביבי יושב על ספת האח הגדול ואומר: "תגיד, קורה משהו בחוץ? אני מרגיש מנותק לגמרי… ואני מוסיף: 50 אלף חיילים – שיא גינס לדחליל הגדול בעולם (לפחות למשך ימים ארוכים).

ד"ר אריה בכרך, אב שכול ומראשי ארגון "אלמגור" אומר דברים מעניינים: אירופה רוצה מידתיות? אין בעיה. על-פי תעריף החמאס בעסקת שליט: יהודי = אלף ערבים… ואני אומר: בכל פעם שמראיין שואל אתכם על מידתיות אמרו: "אתה צודק, זה באמת לא הוגן מצידנו שנהרגו כל כך מעט יהודים ביחס לערבים, כמה יהודים להערכתך צריכים להיהרג כדי שתהיה מרוצה?"

תושב עזה מיילל: "אין עבודה, מה הפלא שמתפתחת שנאה"? ומאיים: "ישראל צריכה להסיר את המצור ולו מהחשש שיגדל דור שישנא את הישראלים עוד יותר". תגובתי: "תשנאו את עצמכם. די לגזענות! תפסיקו להתייחס לעצמכם כאל ילדים מפגרים. אתם בוגרים ואחראים למעשיכם. העדפתם לחיות בתוך ביצת ביוב במקום בריוויירה, ולהיות נזקקים עלובים לנצח? זכותכם. אגב, איומי השנאה שלכם איבדו מהאפקטיביות שלהם. כבר מזמן הגעתם לשיא השנאה, אי אפשר לשנוא יותר.

הפסקת אש מוניטארית – שבתאי עזריאל מציע הצעה מעשית לסיום המלחמה: show me the money, שיוציאו העזתים חוק, שכל הרכוש שנצבר אצל מנהיגי המלחמות, שייך לעם. ואני אומר: רעיון מעולה, כעת יש להרחיבו לישראל ולעולם כולו ולהוציא חוק לפיו עד שלא פותרים 80% מן הבעיות החברתיות, מחלטים 80% מרכושן של כל האליטות.

ג'ון סטיוארט מתבדח: לאן יתפנו תושבי עזה? תשובתי: למצרים. העולם החליט שגבול מצריים הוא חומת ברזל אטומה, והגננת האפוטרופסית שאחראית על העזתים המסכנים זה אנחנו? אז סליחה.

ד"ר מייקל אורן מציע רעיון גאוני: שהקהילה הבינלאומית תכריח את החמאס להתפרק מנשקו. אני סבור שזה רעיון מצוין. מדוע? משום שהנשק הסודי של הטרור הוא תמיכת העולם. ברגע שהעולם יהיה באמת נגדם הם לא יוכלו להתקיים. אני רציני הפעם, לא ציני. זה עבד עם אסד, זה יעבוד גם עם חיזבאללה וחמאס. אני חוזר: ברגע שהעולם (ארה"ב, אירופה, או"ם) יהיה באמת נגדם – הם גמורים!

עוד נתגעגע לחמאס? דאעש מתחזק בעזה. יש גאווה לאומית גדולה בטכנולוגיה, אך תחושת אכזבה מרה בכל הנוגע לתבונת הקרב. תמיד המלחמה מקדימה אותנו. אין חשיבה יצירתית, אין התכוננות מראש. תמיד הקבינט המופתע מתכנס לישיבות ארוכות ושובר את הראש איך מגיבים להפתעה הגדולה. יש לי אמון בטכנולוגיה, אין לי אמון בהנהגה, אני חושש מקונספציה נוספת. רוצים שקט, לא מתכוננים באמת למלחמה הבאה. נראה לי שאם לא נכבוש את עזה (או נצליח לפרז אותה מנשק בדרך יצירתית אחרת), המלחמה הבאה תהיה קטסטרופה. אין לי גם מושג כיצד נגיב במקרה של נשק כימי.

איה בת 12 תושבת צפון רצועת עזה רוצה להיות רופאה ומקווה שחייה יחזרו להיות כמו כל הילדים בעולם. תגובתי: איה מתוקה, אנחנו (גם את וגם אני) סובלים משום שאת חיה בתרבות ערבית. התרבות הזו מאוד פרימיטיבית ומפגרת ולכן היו הפגנות עצומות לאחרונה המכונות "האביב הערבי". ערבים רבים כמוך מנסים להשתחרר מעול הפנאטיות ולא מצליחים. ברגע שיהיו מספיק ערבים שירצו – תצליחו. עד אז עם כל הצער מנהיגיכם ימשיכו להשתמש בכם לצרכים שלהם: רצח יהודים וצבירת כסף.