חגיגות שחרור המחבלים ברש"פ. ארכיון (צילום: פלאש 90)

רבות דובר על חוק המחבלים שאושר השבוע בישיבת הממשלה, החוק שהוגש על ידי 'הבית היהודי' ועיקרו מתן אפשרות לשופט בית המשפט להוסיף בהכרעת דינו של מחבל כי הוא לא יוכל להשתחרר בעסקה או מחווה כזו או אחרת.

החוק עורר פולמוס רב אך מסתבר שיש בו לא מעט "חורים" משפטיים שמותירים אותו כמעט חסר תוכן ורלוונטיות. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם יו"ר ארגון נפגעי הטרור 'אלמגור', מאיר אינדור, על החוק והכוח שספק אם יש לו.

בראשית דבריו ציין אינדור כי יש לברך על החוק בהיותו מהלך חיובי המעיד על הקשבה של הזירה הפוליטית לרחשי לב הציבור. הדבר גם מוכיח, לדבריו, שיש ברכה בעמלם של הפעילים שנאבקו במחוות השחרור על פעימותיהן. כמו כן הוא רואה במהלך תפנית בכיוון אליו מובילה ממשלת ישראל, אך עם זאת בחינה של תוכן החוק מטילה ספק ביכולתו להיות אכן אפקטיבי. זאת במידה ולא יתוקן על ידי מנסחיו.

לדבריו של אינדור יש לתת את הדעת לכך שהחוק חל רק על מחבלים שייכלאו מכאן ואילך ולא על כשש אלפים מחבלים שמצויים כעת בכלא הישראלי וממתינים לעסקה שתשיב אותם לבתיהם. לטעמו יש להחיל את הסעיף החדש בחוק גם על המחבלים שכבר נכלאו והדבר תלוי אך בבחינה של תיקי המשפט שלהם על ידי שופט שיכריע אם מעשיהם חמורים דיים כדי להיכלל בחוק החדש.

כשנשאל אינדור אם אין הגיון בכך שחוק לא יחול רטרואקטיבית על מי שכבר נידון בבית משפט השיב ואמר שאמנם קיים היגיון כזה אך יש לזכור כי היו חריגים כדוגמת חוק יגאל עמיר שנחקק לאחר רצח רבין וקובע כי רוצח ראש ממשלה לא ישוחרר לעולם וחוק זה חל על עמיר באופן רטרואקטיבי. כך גם החוק למלחמה בנאצים ובעוזריהם שנחקק כחמש שנים לאחר מלחמת העולם ועם זאת על פיו נדונו אייכמן ודמיאניוק.

לבד מהחלת התיקון לחוק גם על מחבלים כלואים מציין אינדור כי יש להחיל את החוק גם על מי שנידון בבית דין צבאי, שכן על פי נוסח החוק כעת הוא אינו חל אלא על מי שנידון בבית משפט אזרחי. אינדור סבור כי ללא תיקון שכזה יהיו כבר די גורמים בפרקליטות שינסו למצוא בכך סדק משפטי שיחלץ מחבלים מהסעיף שימנע מהם חנינה. אינדור מציין בהקשר זה שרוב מוחלט של המחבלים הכלואים לא נכלאו בבית דין אזרחי אלא בבית דין צבאי כך שלכאורה החוק המדובר אינו נוגע להם.

סוגיה נוספת אותה מעלה אינדור היא סוגיית שיקול הדעת שיקבע מי ראוי ומי לא להיכלל תחת הסעיף. לטעמו יש לקבוע גדרים ברורים שיפקיעו משופט כזה או אחר להחליט על פי שיקול דעתו מהו מעשה חמור המצדיק את הכללת סעיף מניעת החנינה.

עוד הוא מוסיף ומציין כי במציאות שבה התביעה הכללית אינה ששה לתבוע עונש מוות קיימת סבירות גבוהה שהיא גם לא תשוש לדרוש את הכללת הסעיף המדובר במהלך משפטו של מחבל כזה או אחר. זאת מתוך גישה לפיה יש להותיר לכל אסיר את חלון התקווה. לטעמו יש לאפשר למשפחות נפגעי הטרור מנגנון ובו תוכלנה הן להגיש מסמך משפטי רשמי ומוכר שבו ידרשו את הכללת הסעיף החדש.

בשולי הדברים מביע אינדור צער על העברת החוק כחלק מעסקת חוק הפונדקאות. לדבריו הורים שכולים רבים שקלו לדרוש מחברי הכנסת של 'הבית היהודי' לוותר על החוק ובלבד שלא לאפשר את חוק הפונדקאות, אך בשיקול חוזר החליטו לוותר על הצהרה זו בכדי להמשיך ולגבש את משפחות השכול תחת מטרייה אחת ולא לייצר בקיעים של מחלוקת סביב סוגיות שאינם קשורות ישירות לשכול ולמאבק בטרור.