מאיר דגן. שבוי בשבלוניות של הפתרון [צילום: יוסי זליגר]

תא"ל אמציה חן וראש המוסד מאיר דגן, שניצבו בחזית המלחמה בטרור, עומדים בקצוות שונים בנוגע לרעיון שתי המדינות. זהו ההבדל בין מי שהיה שנים רבות בתוך המערכת ושבוי באילוציה, למי שמרשה לעצמו לחשוב מתוך חזון וראייה אסטרטגית

תא"ל מיל. אמציה חן ("פצי"), הוא לוחם עז ומפקד שניהל קרבות הרואיים במלחמת יום הכפורים בתעלה. בגדוד המאולתר שלו שירתו יוצאי סיירת שקד ש"ברחו" מהקורסים או מיחידות מעבר, והתקבצו תחת שרביטו של מפקדם לשעבר בסיירת. היה שם מאיר דגן – לימים ראש המוסד, אל"מ שמוליק פז מסיירת 'רימון' וח"כ לשעבר סרן כצל'ה שנפצע שם קשה.

כיום מרצה פצי בבתי הספר לפיקוד גבוה בצה"ל, שם הוא מנתח קרבות עבר וטעויות שנעשו בהם. פצי מתמחה בתורת התחקירים וטוען בשיטתיות שצה"ל לא יודע לעשות תחקירים, בשונה מצבאות מערביים. הוא לא בודד בעניין זה. אורי מילשטיין הפך זאת לענף שלם.

כך גם בנושא הטרור והסכמי אוסלו הצבאיים עם אש"פ והרשות. למרות שההסכמים קרסו בפיגועי 96' ואחר כך בפרוץ אינתיפדת 2000 , לא לומדים בישראל שהסכמים הם לא תחליף לשליטה בשטח.

כמפקד סיירת שקד ברצועת עזה וכמי שיחידתו הייתה מרכזית בחיסול הטרור בשנות ה-70, יש לפצי הרבה מה לומר. הוא סבור שהטרור הפך כיום להיות כלי מלחמה של מדינות, לא רק של ארגונים. אירן שם, אבל לא רק היא. גם תלמידי 'אימא רוסיה' שהתחילה בכך, וממנה יצאה התורה לכל העולם. היא שיכללה את השיטה בהקמת "מכללות" לטרור ולהפיכות. הוא מתנגד בחריפות ל"שתי מדינות לשני עמים", ורואה סכנה בשדרוג האוטונומיה למדינה.

יש סכנות גם באוטונומיה, וההוכחה היא שאיבדנו יותר אנשים מאז הוקמה – 1,400 ישראלים. מה יהיה כשהיא תשודרג למדינה. יתרה מזו, למרות שהטרור מהווה מזה זמן תחליף למלחמות הסדירות, חוקי המלחמה נשארו כשהיו, ללא מענה לסוגיית הטרור. כך שזולת המעצמות הגדולות שעושות כראות עיניהן, יודעים אויבי ישראל לנצל את חוקי המלחמה המיושנים כמנוף "בחסות החוק" להכות בישראל.

פצי מצביע על משתנים נוספים, בהם העלייה הרוסית שקיזזה הרבה מהסכנה הדמוגרפית, והמהפך המתחולל בעולם הערבי, שמחייב אותנו מצד אחד להתחזק ולהמשיך בהגשמת הציונות, ומצד שני להימנע מכל מהלך מול גורמים שספק אם ישרדו בעשור הקרוב.

לדבריו, אי-אפשר בשטח הקטן והצר של גוש ההרים ביו"ש להקים עוד מדינה. "אין מקום לשתי מדינות ממערב לירדן. זהו שטח קטן מדי להכיל בו כוחות ישראלים ופלשתינים", הוא אומר. בעניין זה הוא מדבר צבאית, לא אידיאולוגית. מה ימנע מחוליות פלשתיניות מצוידות בנשק רשמי לפתוח בירי לעבר כוחות ישראלים כפי שקרה בקווי התפר, כולל ירי בסיורים המשותפים בהם שרתו הפלשתינים עם הישראלים. הסכמי שיתוף הפעולה בין הצדדים יקרסו ברגע המכריע, כפי שקרה באינתיפאדה השנייה.

"מאחר שאין תחקירים, חוזרים על אותן טעויות ואף עלולים להגדיל אותן בהקמת מדינה פלשתינית". על כל מרדף אחרי מחבלים לשטח המדינה השכנה נקבל דיון במועצת הביטחון כפי שהיה לפני מלחמת ששת הימים. תשכחו משהייה ארוכה בשטח המדינה הפלשתינית. כל פעילות תהיה תחת סד זמן, ועם רמת סיכונים והסתבכות גבוהה.

גם מאיר דגן, מפקד סיירת רימון וראש המוסד לשעבר, מבין בטרור. הוא חושב אחרת. "בסוף תהיה מדינה פלשתינית", אמר לי בשיחה פרטית, כשבאתי לעניין אותו בפעילות נגד הקמת מדינה פלשתינית. שאלתי את דגן, מפקדי לשעבר, איך נוכל לטפל בטרור אחרי שתקום מדינה פלשתינית. "יש היום מספיק אמצעים משוכללים, כולל מהאוויר", אמר ביובש ראש המוסד שרדף כבר בחייו אחרי מחבלים. אבל זהו פתרון של מוסד. הוא טוב לחסל מספר מחבלים, לא לגדוד טרור.

אז איך קורה שישנם שני מפקדים, שני חברים, בשני קצוות. דגן לא חושב שהמדינה הפלשתינית היא פאר היצירה, אלא הכרח שנצריך להסכין איתו ולהסתדר עם מה שיהיה. פצי, שכבר שנים מחוץ למערכת, יכול להרשות לעצמו לדבר מתוך ראייה אסטרטגית צבאית.

דגן מדבר בתורת ניהול המשברים, שמחייבים פתרונות טקטיים לשעה. דגן היה שנים רבות בתוך המערכת, והוא שבוי בשבלוניות של פתרון תחת אילוצי המערכת. פצי כבר שנים מחוץ למערכת ויכול לחשוב מחוץ לקופסה. זה מה שהופך אנשים שכמותו לבעלי חזון, מדיני וצבאי.

פורסם לראשונה ב"מקור ראשון" (מהדורה מודפסת).