שחרור מחבלים כמחווה?

מאיר אינדור

יו"ר אלמגור – ארגון נפגעי הטרור

שחרור מחבלים כמחווה?

האם ישראל צריכה להסכים לשחרור אסירים ביטחוניים כמחווה לקראת פתיחת מו"מ עם הפלשתינים? תשובות לשאלת השבוע של "בשבע".

בשבע

2013-06-28


ארכיון: אסירים בטחוניים (צילום: פלאש 90)

עוול מוסרי וביטחוני

עצם העובדה שהפלשתינים דורשים שחרור רוצחים כתנאי לשלום מראה עם מי יש לנו עסק. הרש"פ בנויה מאנשי טרור, ולכן שחרור רוצחים הוא הדרישה הראשונה שלהם.

במקום שארגון אלמגור ייאבק בנושא, ראש הממשלה היה צריך להפוך את הדרישה הפלשתינית לשחרור רוצחים לדגל הסברה. בהסכמי אוסלו אפילו רבין סירב לשחרר רוצחים שיש להם דם על הידיים.

שחרור מחבלים הורס את כושר ההרתעה. הטענה שיש אין-סוף מחבלים אינה נכונה. יש מספר מוגבל של אנשי טרור שמוכנים לקחת נשק ביד או להתאבד. ברגע שנוציא את המחבלים מהכלא נחדש במו ידינו את הטרור. כבר ראינו עלייה בטרור מאז עסקת שליט, ובזמן האחרון יש עשרות פיגועים מדי חודש, בעיקר באיו"ש.

שחרור מחבלים גם מגדיל את העוול המוסרי והמשפטי כלפי הנפגעים. יש כאן פגיעה בנורמות הבסיסיות של מדינה מתוקנת, שומרת חוק, שלפיהן מי שפוגע מקבל את עונשו. זאת ועוד, שחרור מחבלים פוגע ברגשותם ובבריאותם של נפגעי הטרור ובני משפחותיהם. גם ככה קשה להם האובדן, והתחושה שגם הצדק לא נעשה עם המחבל היא קשה מנשוא.

אני מוסיף כאן פנייה אישית לראש הממשלה נתניהו: אתה שילמת כבר לפלשתינים יותר מכל ממשלה אחרת, כולל מחבלים עם דם על ידיהם. אל תוסיף חטא על פשע.