'אל יקל בעיניכם מניעת שחרור מחבל אחד'
גם מול הכוונה הנוכחית לשחרר מחבלים מתכוונים באלמגור לעתור ולהיאבק. יו"ר הארגון: זה מתחיל בפגישות מולכו-רש"פ ומסתיים בפיגוע.
ערוץ 7
2012-07-09
אפילו לא מחבל אחד (יוני קמפינסקי)
יו"ר ארגון נפגעי הטרור 'אלמגור', מאיר אינדור, מתייחס ביומן ערוץ 7 לדיווחים על כוונת ראש הממשלה נתניהו לשחרר עשרות מחבלים כמחווה לאבו מאזן שיאות להיפגש עמו. לדבריו יש לזכור שכל גזר דין המושת על מחבל אינו גזר דין סופי שכן כל מחבל מועד לשחרור בעקבות לחץ, מחווה או עסקה כזו או אחרת.
"לכל מחבל יש מערכת משומנת שמגנה עליו, שמגבה אותו ואחר כך יש את ועדת האסירים שדואגת לשחרר אותו. הציבור בישראל צריך לדעת שאין דבר כזה שהמערכת המשפטית אמרה את דברה וזהו. הכול על תנאי".
אינדור קובע כי שחרורי המחבלים המסכנים את הציבור בישראל וגוררים לא פעם פיגועי טרור קשים הם סוף הדרך שנפתחת בכל מפגש של עו"ד מולכו עם בכירים פלשתיניים. כך גם לגבי פגישת מופז אבו מאזן, פגישה שבוטלה. לדבריו אין לראות במפגשים שכאלה מפגשים עקרים וחסרי תכלית שכן התשלום המיידי לכל מפגש כזה הוא הגברת הטרור, אם בשחרור מחבלים, אם בהקלות או בכל דרך אחרת.
"הרשות הפלשתינית בנויה מאנשי טרור ולכן זה בילד-אין אצלם. לכן השחרור הוא הדרישה הראשונה שלהם. כאשר מולכו הולך להיפגש צריך לדעת שבסופו של תהליך יש פיגוע".
והאם דבריו אלה לא ידועים לראשי המדינה? אינדור סבור שהדברים ידועים, אך "האנשים הללו עובדים על פי תורת ניהול המשבר תוך סיכונים מובנים. הרי אם אני פותח ציר בדרום הר חברון ברור שיתכן שיהיה פיגוע, אבל אני לוקח סיכון מתוך תחושה שמדינה יכולה לקחת סיכון על חיי אזרחיה ובעיקר חיי חייליה".
באשר לתכלית המאבקים שהוא מנהל למניעת שחרור מחבלים אומר אינדור כי יש למהלכים אלו תכלית פרגמטית ותכלית ערכית רוחנית. "אנחנו לא קבלני הצלחות אלא קבלני עבודה על פי הצורך המוסרי. אם לא היינו פועלים הציבוריות בישראל לא הייתה רואה בעיה בשחרור מחבלים. אנחנו מייצגים את הקול שבשוק, את העם, והמנהיגים מסתכלים על העם ועל כך שהדבר הופך לא נוח עבורם".
עוד מוסיף ומציין אינדור כי מול הארגון שלו עומדים גופים עתירי ממון המחוברים לגורמי תקשורת, ממשל ולאנשי תרבות הרואים במחבלים לוחמי חופש, וככל שיביעו התנגדות תגבה החומה שדרכה מנסים המחבלים לעשות דרכם החוצה מכלאם.
"אם אמנע שחרור של ארבעה מחבלים עשיתי את יומי", אומר אינדור המבקש שלא יהיה קל בעיני איש מניעת שחרור גם של מחבל אחד שיכול במעשה טרור אחד להביא להרג של ולו ישראלי אחד. עם זאת הוא מדגיש ומספר כי בפעילות ארגונו נמנע שחרורם של מאות מחבלים.
בהקשר זה הוא מזכיר את סירובו של רבין לשחרר מחבלים כפי שנדרש בימי ראשית תהליך אוסלו, וזאת בעקבות הקמפיין הציבורי התקיף לאחר עסקת ג'יבריל. עוד הוא מזכיר כי גם בפרקליטות קיימים גורמים שאינם מעוניינים בשחרור מחבלים וחבירת שלושת הכוחות הללו – קריאות מהחוץ, ההנהגה והמתנגדים מהפרקליטות מביא למניעת שחרורם של לא מעט מחבלים.
"גם במו"מ על עסקת שליט המערכת התמקחה כי חששו מהרעש שאנחנו מעוררים. זו מערכת הצלת חיים שצריך לתגבר אותה. חזית המאבק בטרור כוללת גם חזית אזרחית שמסייעת ומלווה את הכוח הלום ואת הכוח המודיעיני".
בהמשך דבריו מספר אינדור על מקרים בהם מהמערכת עצמה הגיעו קולות הקוראים למאבק נגד השחרורים, על מנת לחייב את הגורמים האחראיים לבחון בפינצטה את זהותם של המשתחררים ולמנוע שחרורם של רבים בהתמקחות מול הצד שכנגד.
