בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

פסק דין

השופט א' גרוניס:

1. בשלוש העתירות שנדונו בפנינו יחדיו מלינים העותרים על החלטה של ממשלת ישראל לאפשר העברה של נשק קל ותחמושת לידי כוחות פלשתינאים הנתונים למרותו של יושב ראש הרשות הפלשתינאית, אבו מאזן.
2. העתירות הוגשו ביום 6.6.06 וביום 7.6.06. כל אחת מן העתירות כללה בקשה לצו ביניים. בכל שלוש העתירות ניתנו החלטות לפיהן אין מקום למתן צו ביניים. עוד נקבע כי תגובה מקדמית תוגש תוך 7 ימים. ביום 14.6.06 נקבע כי הדיון בעתירות ייקבע בדחיפות. באותו יום אף נדחתה בקשה נוספת לצו ביניים. בתגובה המקדמית של המשיבים, שהוגשה אף היא ביום 13.6.06 בשעות הערב המאוחרות, נמסר כי חלק מכלי הנשק והתחמושת כבר הועברו לגורמים בשליטת יושב ראש הרשות. בדיון שנערך היום נמסר כי העברת כלי הנשק והתחמושת הושלמה אתמול.
3. העותרים טוענים כי הנשק והתחמושת שישראל אישרה את העברתם עלולים לשמש כנגד מטרות ישראליות. הם מצביעים על כך שבעבר בוצעו פיגועים נגד ישראלים אף על ידי אנשים המשרתים ברשות הפלשתינית. נטען, כי הממשלה לא הייתה מוסמכת כלל לקבל את ההחלטה וכי בכל מקרה מדובר בהחלטה בלתי סבירה בעליל. בתגובה שהוגשה הוסבר, כי הנשק והתחמושת בהם מדובר אינם כלי נשק שמקורם בישראל, אלא שהממשלה נתנה אישורה להעברת כלי נשק לידי הגורמים שנזכרו. הנימוק להחלטה הנזכרת היה הצורך בהגנתו האישית של יושב ראש הרשות.
4. דינן של העתירות להידחות. ההחלטה להתיר העברת נשק ותחמושת לידי גורמים ברשות הפלשתינית הנתונים למרותו של ראש הרשות ולשם הגנתו הינה החלטה מדינית-ביטחונית מובהקת. ברור, כי החלטה מעין זו נתונה בידי הממשלה והשרים הנוגעים לעניין. זאת, מכוח סעיף 32 לחוק יסוד: הממשלה, העוסק בסמכות השיורית של הרשות המבצעת (לעניין סעיף 32 ראו, בין השאר, בג"ץ 8600/04 שמעוני נ' ראש הממשלה (טרם פורסם), פסקה 9 ואילך; בג"צ 11163/03 ועדת המעקב העליונה לענייני הערבים בישראל נ' ראש ממשלת ישראל (טרם פורסם), פסקה 5 ואילך לפסק דינו של המשנה לנשיא, מ' חשין). ההחלטה עוסקת בעניין רגיש, הנוגע ליחסי החוץ של ישראל ולסוגיות הנוגעות לביטחונה. בוודאי שאין זה מתפקידו של בית המשפט לקבוע האם רצוי לסייע להגנתו של יושב ראש הרשות או האם עדיף הוא שלא תהא כל מעורבות של ישראל בנושא זה. ברור, שבהחלטה מעין זו מעורבים שיקולים מדיניים וביטחוניים אשר המופקדים עליהם הינם בראש ובראשונה ראש הממשלה ושר הביטחון. האחריות לקבלת החלטות מעין ההחלטה בה עסקינן מוטלת על כתפי הרשות המבצעת ולא על הרשות השופטת (השוו, למשל בג"ץ 8666/99 תנועת נאמני הר הבית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נד(1)199, 203 (השופט י' זמיר)). אין לנו צורך להידרש לשאלה האם במקרה זה ראוי לו לבית המשפט להימנע מהתערבות בשל אי שפיטות מוסדית או בשל כך שלא מתגלה חוסר סבירות קיצוני ביותר המצדיק התערבות בהחלטה. בין כך ובין כך, אין יסוד להתערבותו של בית המשפט בהחלטה.
5. נתייחס לנקודה נוספת שעלתה במהלך הדיון. כאמור, העברת הנשק והתחמושת הושלמה ביום אתמול, שעה שהיה ידוע למשיבים כי הדיון קבוע היום. נטען בפנינו, כי הממשלה חייבת הייתה שלא לאפשר להשלים את העברת הנשק והתחמושת בעוד העתירות תלויות בפנינו. נזכיר, כי הבקשות לצו ביניים נידחו. הסיטואציה יוצרת דילמה, שהרי מסתבר עתה, בעקבות ההעברה, כי העתירות הפכו תיאורטיות. בהחלט ייתכנו מצבים בהם על רשויות המינהל להימנע מלפעול כך שעתירה התלויה בבית המשפט תהפוך לתיאורטית. מן הצד האחר יש לזכור כי הבקשות לצו ביניים נידחו ועל כן מבחינה פורמלית לא היה איסור לפעול. הסיטואציה הינה מורכבת ודורשת שיקול דעת מירבי. נראה שבמצבים מעין אלה ראוי לה להחלטה שתיפול בדרגים הגבוהים ביותר, תוך התייעצות צמודה עם הגורמים הבכירים ביותר בפרקליטות המדינה.
6. העתירות נידחות איפוא.

ניתן היום י"ט סיון התשס"ו (15.6.06).

שופטשופטתשופטת

מקור