בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

פסק-דין

השופט ע' פוגלמן:

1. נאיף חוואתמה עומד מזה שנים בראש ארגון "החזית הדמוקרטית העממית" (להלן: הארגון). ארגון זה היה אחראי לפיגועים קשים שכוונו נגד אזרחי ותושבי המדינה. בשנת 1970 פגעו אנשי הארגון באוטובוס שהוביל ילדים לבית ספר בסמוך למושב אביבים. בהתקפה זו נרצחה אחותה של העותרת 2, נפצע העותר 4, ואביו נרצח. בשנת 1974 השתלטו אנשי הארגון על בית ספר בעיירה מעלות בו לנו תלמידים מצפת. העותרים 1 ו-3 נפצעו באירוע זה ונותרו נכים. רבים מחבריהם נפצעו ונרצחו במהלך אותו אירוע.

   המשיב 1, ראש ממשלת ישראל, הודיע ביום 15.7.07 כי במסגרת מחוות שונות שנועדו לחיזוק הרשות הפלסטינית והעומד בראשה, הוא נעתר לבקשתו של ראש הרשות לפיה תאפשר מדינת ישראל לחוואתמה להגיע לרמאללה ולצאת ממנה, מבלי שתפגע בשלומו או בחירותו. העותרת 5 (אלמגור, ארגון נפגעי טרור) פנתה לראש הממשלה (וגורמים נוספים) במכתב מיום 15.7.07 והשיגה על החלטה זו. ביום 16.7.07 הוגשה העתירה.

2. לטענת העותרים, ההחלטה לאפשר את כניסתו של חוואתמה לרמאללה, וההתחייבות להימנע ממעצרו או מפגיעה בו נגועות בחוסר חוקיות והינן פסולות. לטענתם, הענקת חסינות לחוואתמה, גם באיצטלה מדינית, נגועה בחוסר סבירות קיצונית. כן נטען כי על היועץ המשפטי לממשלה (המשיב 4) להנחות את גורמי אכיפת החוק לעצור את חוואתמה ולהביאו לדין.

   המדינה בתגובתה מציינת, כי נוכח התפתחויות ברשות הפלסטינית (הפיכה צבאית שביצע ארגון החמאס בעזה) קיים אינטרס מדיני מן המעלה הראשונה לנקוט בצעדים שיחזקו את הזרם המתון בצד הפלסטיני ואת ראש הרשות. ראש הממשלה הגיע למסקנה – על דעתו של שר הביטחון – כי במסגרת הצעדים שיינקטו, תתאפשר הגעתו של חוואתמה לביקור ברמאללה בלבד, לתקופה של עד 14 ימים, ומבלי שהוא ייעצר או ייחקר עד ליציאתו מהאזור. החלטה זו הובאה לידיעתו של היועץ המשפטי לממשלה, אשר לא מצא להתערב בה. החלטה זו, מדגישים המשיבים, אין בה משום מחילה לחוואתמה על מעשיו בעבר, ואין בה להעניק לו חסינות בעתיד. המדינה מדגישה עוד, כי ככל הידוע, אין בכוונתו של חוואתמה להגיע לביקור ברמאללה בשלב זה, ולכן העתירה אינה אקטואלית. המדינה מציינת כי אם יחליט חוואתמה לשנות את דעתו ולהגיע לביקור ברמאללה בתקופה הקרובה, ההחלטה לאפשר זאת עומדת בעינה, אלא אם יתקבל מידע חדש שיצביע על סיכון בטחוני הכרוך במימוש הביקור. נוכח כל אלה, עמדת המדינה כי אין עילה משפטית להתערב בהחלטה, נוכח הטעם המדיני המובהק העומד ביסודה.

דיון והכרעה

3. העותרים 1–4, כמותם רבים אחרים, נפגעו בפיגועים נפשעים שביצע הארגון. מקצת העותרים נפצעו בפיגועים אלה, ומקצתם איבדו את בני משפחתם. כאבם של העותרים הוא כאבה של החברה הישראלית כולה, וכל דרך בה ננסה לתאר את הדברים רק תמעיט מעוצמת הכאב.

   החלטת ראש הממשלה לאפשר את כניסתו של חוואתמה לרמאללה, וההבטחה כי הוא לא ייעצר או ייחקר במהלך ביקורו, מעוררים תרעומת קשה אצל העותרים. עם זאת, הבחינה אותה עורך בית משפט זה היא משפטית, בהתאם לאמות המידה לביקורת שיפוטית על החלטות רשויות המינהל הציבורי, שגובשו בהלכה הפסוקה.

   על פני הדברים, החלטת ראש הממשלה היא החלטה בעלת אופי מדיני מובהק וביסודה, מערכת היחסים בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית והעומד בראשה. בהחלטות מסוג זה, ככלל, אין בית משפט זה נוהג להתערב (השוו מן העת האחרונה: בג"צ 6316/07 אלמגור – ארגון נפגעי טרור נ' ממשלת ישראל (לא פורסם, 19.7.07)). מכל מקום, במקרה הנוכחי אין לנו צורך להכריע בכך, שכן כעולה מתגובת המדינה, לעת זו אין בכוונתו של חוואתמה לבקר ברמאללה. בנסיבות אלו, העתירה אינה אקטואלית ואין מקום כי ניזקק לה בעת הזו (וראו ההלכה הכללית: בג"צ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נג(5) 241, 250 (1999)).

   מטעם זה, דין העתירה להידחות. למותר לציין, כי ככל שיתברר כי בכוונת חוואתמה לממש את כוונתו לבקר ברמאללה, רשאים העותרים לשוב ולפנות לבית משפט זה.

   סוף דבר – העתירה נדחית על הסף.

ניתן היום י' באב תשס"ז (25.07.07).

שופטשופטתשופט

מקור