בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

פסק דין

השופט ח' מלצר:

1. עתירה דחופה זו מכוונת כנגד נוהל הפרסום שננקט בעקבות החלטת ממשלת ישראל מתאריך 19.11.07 להמליץ בפני הגורמים המוסמכים לשחרר אסירים ועצירים פלסטינים וזאת במסגרת מחווה לקראת ועידת אנאפוליס. היבטים אחרים של אותה החלטת ממשלה נדונו במסגרת בג"צ 9949/07, שם נדחתה העתירה.
2. בעתירה שלפנינו מעלים העותרים שתי טענות עיקריות:
   1. רשימת המועמדים לשחרור שפורסמה איננה כוללת פרטים שמאפשרים לנפגעי הטרור וכן לציבור לדעת במי בדיוק מדובר, שכן לא כלולים בה פסקי הדין וההחלטות השיפוטיות שניתנו לגבי האסירים המיועדים לשחרור, הגם שמידע זה מצוי בצורה ממוחשבת וסרוקה בידי רשויות המדינה.
   2. לנפגעי הטרור הספציפיים, שהמועמדים לשחרור פגעו בהם – לא נמסרת הודעה פרטנית על כוונת השחרור, ומעבר לכך – לנפגעי הטרור ולציבור ניתנת רק שהות של 48 שעות כדי להגיש השגות על הרכב הרשימה. טענה זו העלה בפנינו ד"ר אריה בכרך ממטה מותקפי הטרור, שהצטרף לעותרים בעתירה. עוד טענו העותרים כי הרשימה שפורסמה ראתה אור ביום רביעי (21.11.07), כך שבמניין 48 השעות שניתנו להשגה (ובמסגרתם חייב המשיג לאתר פרטים רלבנטיים שונים לגבי האסיר הצפוי להשתחרר) נכלל יום שישי, בו משרדי הממשלה סגורים.

3. הפרקליטות בתגובתה המקדמית ביקשה לדחות את העתירה על הסף, או לגופה. באשר לנושאי העתירה ראתה הפרקליטות להדגיש:
   1. ההודעה בדבר ההחלטה על השחרור הצפוי פורסמה באתר שירות בתי הסוהר בתאריך 20.11.07 (ולא בתאריך 21.11.07, כנטען על ידי העותרים).
   2. ההודעה שפורסמה כללה בנוגע לכל אחד מ-430 האסירים הפלסטינים, אשר הומלצו לשחרור הפרטים הבאים: שם מלא, ת.ז, תאריך מעצר, תקופת מאסר ואישומים מרכזיים. זאת ועוד, בהתאם לאמור בהודעת שירות בתי הסוהר – כל אדם, אשר מבקש לקבל מידע נוסף בנוגע למי מן האסירים, מודרך לפנות טלפונית למחלקת החנינות במשרד המשפטים. יתר על כן, העותר מר יטיב אכן ביצע פניה טלפונית כאמור למחלקת החנינות במשרד המשפטים ואף הגיע לשם על פי בקשתו. בפגישה שקוימה עימו הודפס עבורו, לבקשתו, חומר סרוק מתוך מאגר המידע המצוי במחלקת החנינות.
   3. זמן להשגה של 48 שעות הוכר בפסיקה כמספק במאטריה של שחרור אסירים נוכח האילוצים המדיניים והאחרים הכרוכים במכלול זה (ראו בג"צ 1539/05 משל"ט – מכון משפטי לחקר טרור וסיוע לנפגעיו ואח' נ' ראש הממשלה ואח', תק-על 2005(1), 2063, עמ' 2064). זאת ועוד, במקרה שלפנינו שחרור האסירים הצפוי נדחה לתאריך 2.12.07, כך שהיה בפועל בידי העותרים, כמו גם בידי כל אזרח אחר, זמן מספיק לקבל מידע מפורט יותר ביחס לכל אסיר וכן להגיש השגה על שחרורו.
4. היום קיימנו דיון בעתירה במעמד הצדדים. במהלך הטיעון מסר לנו העותר, מר יטיב, כי בעקבות העיון שביצע והמידע שנמסר לו הוא איתר ביוזמתו אחד מנפגעי הטרור של אסיר שנדון ל-12 שנות מאסר והיה צפוי להשתחרר לאחר שריצה פחות ממחצית מתקופת מאסרו. הנפגע האמור לא ידע על השחרור המיועד, שכן כל גורם רשמי לא מסר לו על כך. רק בעקבות פנייתו של העותר אליו הוא הגיש השגה כנגד השחרור האמור, והשגתו התקבלה. העותר טען כי זו דוגמא לשקיפות הנדרשת, לחשיבות הפצת המידע ולאפקטיביות שיכולה להיות להשגה.

   במהלך הדיון שאלנו את ב"כ המדינה האם חוק זכויות נפגעי העבירה, התשס"א-2001 אמור לחול במקרים המתאימים על נוהל השחרור האמור, ונענינו כי בעקרון אמנם כך הדבר.

5. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בהרחבה החלטנו לדחות את העתירה, בין השאר מחמת כך שבמקרה שלפנינו היה זמן מספיק (10 ימים למצער) לציבור, לנפגעי הטרור ולמשפחותיהם, לברר כל הפרטים הרלבנטיים לגבי המועמדים לשחרור וכן להגיש השגות מתאימות. יחד עם זאת, בעקבות הדברים שהובאו בפנינו בהקשר זה, רואים אנו להעיר מספר לקחים לעתיד:
   1. נוכח העובדה שממילא בעקבות איתור רשימת האסירים הצפויים לשחרור כל החומר לגבי פסקי הדין שניתנו ביחס לכל אסיר הוא סרוק וממוחשב – יש לבחון את האפשרות להעלות מידע זה לאינטרנט, בנוסף לפרטים המפורסמים כבר היום.
   2. במקרים בהם חל חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001 יש לפעול על-פיו, כפי שננקטים הליכים חוקיים מתחייבים אחרים לגבי הליכי השחרור (הענקת חנינות וכו').
   3. יש לוודא כי זמן ההשגה המינימלי של 48 שעות יהיה זמן "נטו" וכי לא יכללו בו סופי שבוע וחגים, ויתכן וראוי אף להרחיב במעט את זמן ההשגה המינימלי.
   4. יש לבחון האפשרות לידע בדרך פרטנית כלשהי את נפגעי הטרור שסבלו מהאסירים המיועדים לשחרור על הכללתם של אלה ברשימה, ככל שהנפגעים האמורים ניתנים לאיתור באמצעים סבירים ופשוטים, או מאוזכרים בפסקי הדין שדנו באסירים הנ"ל – על מנת שיוכלו לשקול הגשת השגות.
6. בשים לב לכל האמור לעיל – העתירה נדחית.

ניתן היום, י"ט בכסלו תשס"ח (29.11.07).

המשנה-לנשיאהשופטשופט

מקור