בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

פסק-דין

השופטת א' חיות:

1. בעתירה זו מבקשת העותרת כי תבוטל החלטת הקבינט המדיני-בטחוני של ממשלת ישראל מיום 30.9.2009 בדבר שחרור 20 אסירות ועצירות פלסטיניות לצורך קבלת "אימות חיים" וכצעד בונה אמון במסגרת המשא ומתן לשחרור החייל החטוף גלעד שליט (להלן: שליט). השחרור אמור להתבצע עד מחר, 2.10.2009. "אימות החיים" הוא למעשה קלטת בת דקה אשר בה יראה שליט באופן שיוכיח כי הוא בין החיים. כמו כן מבקשת העותרת כי יינתן צו ביניים שימנע את השחרור עד למתן הכרעה בעתירה.
2. העותרת טוענת כי עם פרסום ההחלטה נשוא העתירה פנתה אל הממשלה בבקשה לעיין בחומר הנוגע לאסירות ולעצירות המיועדות לשחרור ולטענתה חרף סד הזמנים הבהול המקשה על בדיקת הנתונים, מעלה השחרור על פני הדברים "רף חדש שטרם היה ומדרגה חדשה במדרון החלקלק של כניעה לטרור". העותרת טוענת כי ההחלטה לשחרור אסירות ועצירות שחלקן היו מתכננות ומבצעות של פיגועי התאבדות שאך בנס לא צלחו, בתמורה לקבלת אות חיים משליט, נגועה בחוסר סבירות קיצוני ומדובר לטענתה במחיר חסר תקדים שישולם על-ידי מדינת ישראל ואשר הנזק והסכנה הגלומים בו גבוהים מן התועלת שבו. עוד טוענת העותרת כי שחרורן של עצירות שטרם נשפטו מהווה תקדים באשר מדובר למעשה במתן חנינה טרם משפט, והיא מוסיפה ומדגישה כי רוב המיועדות לשחרור הורשעו בביצוע ניסיונות לפיגועי התאבדות המוניים באמצעות חגורות נפץ ושחרורן מהווה השלמה – שאין לקבלה – עם פיגועי התאבדות. כמו כן טוענת העותרת כי למיטב ידיעתה לא נקטו המשיבים כל צעד המיידע את הקורבנות על זכותם להתנגד לשחרור והיא מציינת בהקשר זה את חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001. כמו כן טוענת העותרת כי השחרור המיועד מהווה פגיעה קשה בסדרי השלטון במדינת ישראל ובעיקרון הפרדת הרשויות; הוא מנוגד לערכיה של מדינת ישראל כמדינת חוק; ומדובר במעשה פסול מבחינה ערכית שאינו אלא ניסיון "להרגיל" את הציבור לשחרור מחבלים על מנת להכין את הקרקע לעסקה בסדר גודל גדול יותר בעתיד. לבסוף טוענת העותרת כי הקלטת והסקרנות הציבורית הנבנית כלפיה הינה בגדר צעד תעמולתי של ארגוני הטרור תוך חיזוק גורמי הטרור וערעור בטחונה של מדינת ישראל.
3. לאחר שעיינו בטענות העותרת הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. ההחלטה בדבר שחרור האסירות והעצירות היא החלטה בעלת אופי מדיני מובהק הנתונה לסמכותה ולשיקול דעתה של הממשלה. בהחלטות כגון דא, בהן מעורבות סוגיות ביטחוניות ומדיניות מן המעלה הראשונה, נתון לממשלה שיקול דעת רחב וכלל נקוט הוא בידי בית משפט זה לנהוג ריסון בהפעלת ביקורת שיפוטית לגביהן. גישה זו קיבלה ביטוי בפסקי דין רבים. כך למשל נקבע בבג"ץ 914/04 ארגון נפגעי הטרור הערבי הבינלאומי נ' ראש הממשלה אריאל שרון (לא פורסם, 29.1.2004):
   

   "אסונם וכאבם של בני משפחות נפגעי הטרור גדול הוא. העותרים זכאים שקריאתם ומחאתם תשמע. אך ההחלטה על העיסקה ועל שחרורם במסגרתה של אסירים ועצירים הכלואים בישראל, נתקבלה על ידי ממשלת ישראל אשר נושא הסכמים עם גורמי חוץ, כמו העיסקה, נתון לסמכותה. החלטתה זו של הממשלה נושאת בעיקרה אופי מדיני, וכפי שנקבע לא אחת בעבר, בית משפט זה לא יידרש, ככלל, להחלטות בעלות אופי מדיני של הממשלה, לרבות, כפי שנקבע במפורש, החלטות בעניין הסכמים על שחרור אסירים ועצורים (בג"ץ 9290/99 מטה מותקפי נ' ממשלת ישראל, פ"ד נד(1) 8). בעניינים אלה, שיקול הדעת של הממשלה הוא רחב ביותר (בג"ץ 988/97 מטה מותקפי הטרור נ' ראש ממשלת ישראל (לא פורסם).

   כך גם בענייננו. העיסקה בה עסקינן הינה מורכבת וכן רבת פנים ושיקולים. לממשלת ישראל נתונים הסמכות ושיקול הדעת להחליט על עיסקה זו, ובצידם האחריות לה, וכדרכו של בית משפט זה בכגון דא – לא נתערב בהחלטה" (ראו גם: בג"ץ 8195/07 אלמגו"ר, ארגון נפגעי טרור נ' ראש ממשלת ישראל (טרם פורסם, 1.10.2007); בג"ץ 9949/07 אלמגור – ארגון נפגעי טרור נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם, 22.11.2007); בג"ץ 7280/08 אלמגור ארגון נפגעי הטרור נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם, 24.8.2008); ראו והשוו: בג"ץ 6370/09 בן ארי נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם, 7.8.2009); בג"ץ 4704/06 עמותת הפורום המשפטי למען ארץ ישראל נ' ממשלת ישראל (לא פורסם, 15.6.2006)).

   אשר על כן, אנו סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף וממילא נדחית גם הבקשה לצו ביניים שהוגשה עימה.

ניתן היום, י"ג תשרי תש"ע (1.10.2009).

הנשיאהשופטתשופטת

מקור