ביום רביעי שעבר, בעצרת הזדהות עם גלעד שליט, לציון יום הולדתו ה-22, הופיע קצין צעיר, סגן במילואים, שהיה מפקדו הישיר של גלעד. הקצין השתלח בהנהגה המדינית של מדינת ישראל, או בלשונו הוא: "הפוליטיקאים".

לטענתו, הסיבה לכך שגלעד לא שוחרר ולא שב הביתה עדיין אינה נעוצה בסחטנות ובאכזריות של חמאס ובדרישותיו הבלתי סבירות, אלא בכך שה"פוליטיקאים" עסוקים מדי "בענייניהם האישיים" ואין להם זמן או רצון להתפנות לטיפול בהחזרתו של גלעד.

כל אדם הגון במדינת ישראל יודע שאין קורטוב של אמת באמירה אווילית זו, הגובלת בהסתה. אגב, אותו סגן כן סבור שחברי הממשלה דואגים לפעמים לזולתם – אבל לדעתו מדובר רק בערבים.

לו היה מדובר אך ורק באדם אחד או באירוע אחד, הנושא לא היה ראוי להתייחסות, אבל האמירה הזאת, על האווירה הפסולה שבה היא נולדת, חוזרת על עצמה פעם אחר פעם ומלובה על ידי התקשורת האלקטרונית.

בעצרת, שהתקיימה למחרת היום במצפה הילה, דיברה אמו של גלעד באופן מרגש ומאופק הרבה יותר, אך גם לתוך דבריה חדרה נימה צורמת. אף אחד לא יבוא בטענות אל אביבה ונעם שליט, שהם אנשים אציליים ומאופקים, העוברים סבל נורא. עם זאת, יש להצטער על אמירות בנוסח "בני אינו עסקת נדל"ן", אשר זכו – כמובן – לכותרת, אך היו מיותרות, לא תרמו מאומה לחזרתו של גלעד וטוב היה לו לא נאמרו.

הסיבה האחת והיחידה לכך שגלעד שליט טרם שב הביתה היא שממשלת ישראל אינה מוכנה, בצדק – לדעתי ולדעת רבים אחרים – להסכים לדרישות חמאס לשחרר אלף או יותר מחבלים ובתוכם מאות רוצחים מהמסוכנים ביותר.

עסקת שחרור לא בוצעה לא משום שמישהו חושב שדינה כדין "עסקת נדל"ן", או מפני שראש הממשלה ושר הביטחון טרודים ב"ענייניהם האישיים", אלא משום שממשלת ישראל יודעת כי משמעותה של עסקה כזאת היא סיכון חייהם של עשרות, אם לא מאות, ילדים, נשים וגברים במדינת ישראל.

מותר להחזיק בדעה אחרת. מותר לטעון שחייבים להחזיר חייל ישראלי אחד גם במחיר של סיכון חיי רבים אחרים. זו אינה גישתה של היהדות, ואני מאמין כי ממשלה שתאמץ אותה תפגע קשות בביטחון ישראל. הוויכוח הוא קשה ונוקב אם כי לגיטימי, אבל יש לנהל אותו לגופו של עניין, בלי הסתה אישית, בלי טיעוני סרק ובלי אמירות שחוטאות לאמת.