זינוביי (זימה) אבולניק הי"ד

טוס אחמד עבדל חמיד מחמד

זינוביי (זימה), בן נאם וגיסייה, נולד ב-כ”ג בסיוון התרפ”ז (23 ביוני 1927) במוסקבה. התנדב בגיל 17 לצבא הרוסי, לחם במלחמת העולם השניה כטייס קרבי והשתחרר בדרגת סגן. לאחר המלחמה סיים תואר ראשון ושני במשפטים והתחיל לעבוד כעורך דין. היה נשוי לפולינה ואב לאיגור. היה פעיל בתנועה הציונית במוסקבה. עלה לישראל ב-1972. היה מראשוני המתיישבים בגבעון החדשה, ומזכיר הישוב. זימה היה היוזם והרוח החיה, הדוחף, הפעלתן, המנהיג. תקופה מסוימת אף חי שם לבד. היה חבר במועצת יש”ע. כן עבד במסגרת המינהל האזרחי בעיריית אל-בירה כאחראי על המחסנים, וכיועץ לענייני תחבורה לראש העירייה.

ב-ט' בניסן התשמ”ה (31 במרץ 1985) נורה זימה בראשו על ידי מחבל בזמן שערך קניות בשוק של אל-בירה. זימה מת במקום.

אהרון אבידר הי"ד

קראג'ה פרהוד מוחמד ראפע

רוני בן חנה ודוד אבידר נולד בירושלים ב-י”ב באייר התשט”ז (23 באפריל 1956). אחר שסיים את לימודיו התגייס לחיל האויר. עם שחרורו נשא את אורלי לאישה. כעבור שנתיים נולדה בתם, הילה.

בהיותו במילואים ב-י”ג בשבט התשמ”ה (4 בפברואר 1985) נהרג רוני מכדור של מחבל, בשעה שהיה מופקד על שמירת משרדי המכס ברמאללה.

היה בן 29 בנופלו. הותיר הורים; אח, אילן; אשה ובת, הילה.

משה (מוריס) אדרי הי"ד

ברהם פאוזי מוצטפא נאצר

משה, בן יצחק ומסעודה, נולד באייר התרפ”ח (1 במאי 1928) במרוקו. ב-1964 עלה לארץ עם רעייתו, מרסל, ושמונת ילדיהם. עבד בחנות שבבעלות בנו דוד. היה דמות מוכרת ומוותיקי נתניה.

בכסלו התשנ”ד (24 בנובמבר 1993) הגיע לחנות פועל שעבד בחנותו בעבר וחיכה לו בתואנה ששכח בגדים במחסן. בזמן שמשה הכין קפה, העובד תקע סכין בגבו. משה ניהל מאבק רציני על חייו ופצע את המחבל בכוס ששבר, אך הוא מת מפצעיו. הרוצח נמלט. כשנתפס אחרי כחודש, הודה שרצח את משה כמבחן כניסה לחמא”ס. הוא נשפט למאסר עולם.

משה היה בן 65 במותו.

יהודית (אידה) אוסטרן הי"ד

פלנה פאוזי סלאמה מחמד

יהודית (אידה) נולדה בברית המועצות ב-כ”ו באדר ב' התרצ”ה (31 במרץ 1935). עלתה לארץ בשנת 1950. בשנת 1957 נישאה למשה אוסטרן. נולדו לזוג שתי בנות: מרים (מיקי) ועפרה.

בליל הושענא רבא, כ”א בתשרי התשנ”ג (17 באוקטובר 1992) חזרה יהודית מביקור אצל מיקי ביישוב דולב. איתה במכונית היו בעלה, אחותה רעיה ועוד שישה בני משפחה.

כשהםנוסעים בדרך, הרכב עלה על מטען צד והחל לבעור. יהודית לא הספיקה לצאת מהרכב בטרם התפשטה האש והגיעה למכל הדלק. בעוד בעלה, אחותה והאחרים הצליחו להיחלץ, כשחלקם פצועים וידם קצרה מהושיע, נותרה יהודית לכודה ברכב, ונשרפה למוות.

הייתה בת 57 במותה.

אבי אושר הי"ד

אבו-דחילה חסן עתיק שריף

אברהם (אבי) נולד ברעננה במרחשוון התשי”ב (9 בנובמבר 1951), בן לקלמן בצלאל ושרה אושרוביץ, נצר למייסדי העיר ותיקי ההגנה. שרת כטכנאי קשר בחיל האוויר, ולאחר שחרורו הועסק על ידי חברת אלקטרוניקה ותיקה במעבדת מחקר ופיתוח. אבי נישא לאילת והתיישב עם רעייתו במושב בקעות שבעמק הירדן. שם נולדו ילדיהם, מירב ומתן. אבי עסק בחקלאות בבקעה. היה מוכר כאיש של שלום והאמין בדו-קיום. תמיד נהג בכבוד בפועלים הערבים שעבדו אתו בענפי החקלאות שבהם עסק.

בט”ז בתמוז התשנ”א (28 ביוני 1991), בהיותו במטע התמרים של מושב משואה, אותו ניהל, נרצח אבי בדקירות סכין על ידי אחד הפועלים הערבים, שעבד איתו מזה 15 שנים ואשר היו ביניהם יחסי ידידות, שכללו ביקורי משפחות הדדיים. גופתו של אבי התגלתה כעבור כמה שעות בכרם במשואה, לשם נלקחה על ידי הרוצח כדי להקשות על מציאתה.

היה בן 40 במותו. הותיר אישה ושני ילדים.

יוסף (יוסי) אליהו הי"ד

בני-חסן עבדללה מחמוד עותמאן

יוסף מחמד הזאע הזאע

בן סעידה וסלמן. נולד בעירק ב-התש”י (1950). עלה לישראל עם משפחתו ב-1952 והתגורר בעפולה עלית. אחיו: אלי, חזי, ניסים, מנשה, רמי, כרמלה, ברכה ורחל.

במשך שבע שנים היה מורה למסגרות. ב-1983 קיבל את פרס העובד המצטיין של עיריית עפולה, וב-1984 נבחר לעובד המצטיין של רשת מפת”ן.

ב-ג' באב התשמ”ה (21 ביולי 1985) סיירו יוסי ולאה אלמקיאס בגלבוע טיול הכנה לחניכי המוסד בו עבדו. במהלך טיולם התנפלו על השניים שלושה מחבלים ורצחו אותם. הרכב בו נסעו השניים נמצא בכניסה לג'נין. כעבור שישה ימים נמצאו גופותיהם במערה שבגלבוע.

יוסי היה בן 35 במותו. הותיר אחריו הורים; אחים; אישה, דליה וחמישה ילדים: יניב, מורג, שגית, נועה וגל.

לאה אלמקייס הי"ד

בני-חסן עבדללה מחמוד עותמאן

יוסף מחמד הזאע הזאע

בת מרדכי ואסתר. נולדה ב-ה' במרחשוון התשכ”ז (19 באוקטובר 1966) בחדרה. התנדבה לשירות לאומי, ועסקה עם נוער במפת”ן בעפולה. עודדה אצלם את אהבת האדם ואהבת הארץ. זכתה לשבחים רבים ממנהלי המוסד, מהמורים ומהתלמידים.

בעודה ממתינה לתשובה מיוחלת לקבלה ללימודים באוניברסיטה, נגדעו חלומותיה על ידי בני עוולה. ב-ג' באב התשמ”ה (21 ביולי 1985), סיירו לאה והמורה יוסי אליהו בגלבוע טיול הכנה לחניכי המוסד בו עבדו. השניים לא חזרו לביתם, אך הרכב בו נסעו נמצא נטוש בכניסה לעיר ג'נין. כעבור שישה ימים, נמצאו גופות השניים מוטלות בתוך מערה במעלה הגלבוע, קרוב מאוד לזירת הרצח: יוסי נורה ולאה נחנקה בחבל.

בת 19 במותה. לאה הותירה הורים, אחים ואחות.

אורן בהרמי הי"ד

עמאד מחמד ג'מיל שחדה

אורן היה ילד מבת ים. נרצח בהיותו בן 13.

מרדכי (מוטי) ביטון הי"ד

אבו-חנאנה זכריא ודיע אוסאמה

תורקמאן יוסף סולימאן מחמד

סילאווי ח'אלד כאמל אוסאמה

עבדל-עזיז סעיד קאסם אחמד

מרדכי (מוטי) נולד ב-כ”ד בכסלו, ערב חנוכה התש”כ (25 דצמבר 1959). אחרי שנישא למולי, עברו בני הזוג לגור בגנים, שבצפון השומרון, ושם גידלו את שלושת ילדיהם. מוטי היה נהג הסעות.

ביום שלישי, 27 באוקטובר 1992, נכנס מוטי כהרגלו למכולת בבעלות ערבית בכביש ג'נין – צומת יזרעאל. מיד אחריו נכנסו לחנות מחבלים וירו בו. אשתו, מולי, שנותרה ברכב, ירתה לעבר המחבלים והם ברחו אחרי שפוצצו במקום מטען צינור.

מוטי נפצע קשה מהירי, ומת בבית החולים כעבור שלושה ימים, ב-ג' במרחשוון התשנ”ג (30 באוקטובר).

היה בן 32 במותו. מוטי הותיר אישה, שלושה ילדים, הורים ואחים.

אמציה בן חיים הי"ד

פאלוג'י זכריה שאכר דיאא

אמציה, בן ברטה ויצחק, נולד ב-ד' בתמוז התש”ז (22 ביוני 1947), בן יחיד להוריו. בצבא שרת בסיירת מטכ”ל. נישא לדליה, ואב לעדי, גלי ומעיין.

ב-י”ד בתשרי התשנ”ג (11 באוקטובר 1992) יצא אמציה מהקיבוץ לעבודת הרכבת מערכת בקרה חקלאית. הוא עבר במסעדה שהקיבוץ הפעיל בצומת הסמוך ונפרד מאשתו, והמשיך בנסיעה למושב גני טל שבגוש קטיף. בשעת צהריים, כשעבר לבד בחממה, נרצח במכות מעדר על ידי אחד הפועלים הערבים שעבדו במושב. בעל החממה מצא את גופתו אחרי כחצי שעה.

היה בן 45 במותו. הותיר אישה ושלושה ילדים.

מאיר בן יאיר הי"ד

גנימאת מחמוד מחמד זיאד

גנימאת עאמר מחמד מוסטפה

טוס אחמד עבדל חמיד מחמד

מאיר, בן פרחה ושמעון, נולד בשנת התשי”ב (1952) וגדל בירושלים. משבגר נישא למרים. בני הזוג גרו בירושלים, ונולדו להם שני ילדים.

ביום חמישי, ח' בתמוז התשמ”ה (27 ביוני 1985), נרצח מאיר ביריות על ידי מחבל בעת ששהה במכוניתו ביער משואה הסמוך לירושלים. המחבל רצח גם את מיכל כהן, שהייתה באיזור. הרכב והגופות נמצאו על ידי קבוצת חיילים שעברה באקראי במקום.

היה בן 33 במותו.

משה בקר הי"ד

ברבך פאיז רגב מדחת

משה בן יעקב ולאה בקר נולד בתמוז התרצ”ג (יוני 1933) בפולין. עלה לארץ בשנת 1935. השתתף בכל מלחמות ישראל. מוותיקי ראשון לציון . חייו סבבו סביב העבודה בפרדס שם הוא מצא את מותו. משה היה נשוי לבלה ואב לצביה, חיה, יעקב ושרית.

ב-ט' בשבט התשנ”ד (21 בינואר 1994) הגיע משה לפרדס שלו לבדוק אם הפועל שהעסיק הגיע לעבודה, אך בפרדס ארבו לו שלושה מחבלים, שישנו בשטח וחיכו לבואו. הם התנפלו עליו, דקרו אותו למוות בסכין ובמזמרה וברחו. שניים מבין שלושת המחבלים נתפסו ונדונו למאסרי עולם.

משה היה בן 61 במותו.

אברהם ברומברג הי"ד

יונס יונס פדל פדל כרים

יונס עבדל לטיף עבדל קאדר מאהר

בן שרה וחיים. נולד ביום ט”ז בשבט התש”כ (14 בפברואר 1960) בזיכרון יעקב. ב-1978 התגייס לצה”ל ושרת במחנה שריון ברמת הגולן. אברהם אהב את רמת הגולן, הרבה לטייל באיזור והתפעל משפע המים ומיפי הנוף.

ב-י”ט בכסלו התשמ”א (26 בנובמבר 1980) היה אברהם בדרכו מרמת הגולן לביתו. קבוצת מרצחים התנפלה עליו ואברהם נאבק אתם, עד שנורה בראשו ונשקו נשדד. הוא הועבר במצב קשה לבית החולים “רמב”ם”. כעבור ארבעה ימים, ב-כ”ג בכסלו (1 בדצמבר), מת מפצעיו.

היה בן 20 במותו.

טובה ברונשטיין הי"ד

גסאן מחמד ברקאת זריקי

נדאל יוסף עבד אלפתאח זבארה

טובה ברונשטיין נרצחה על רקע סכסוך כספים. היא הייתה בת 74 במותה.

הרוצח זריקי הגיש בקשה לקצר את עונשו.

דוד דדי הי"ד

אבו-סיתה טאלב מחמד איימן

אבו-סתה אחמד סעיד עלאדין

דוד, בן שמעון ומיחה, נולד ב-י”ט באלול התש”י (1 בספטמבר 1950) בטוניס. עלה לארץ בגיל רך וגדל ברמלה. דוד היה בעל קול ערב, ואהב מאוד לשיר. היה בעל שמחת חיים מיוחדת, הרבה לצחוק ולחייך. אהב ללמוד, והיה בקיא מאוד בתורה.

ב-י”ז בטבת התשנ”ד (31 בדצמבר 1993) נרצח בדקירות סכין ביחד עם מכרו חיים ויצמן בדירתו ברמלה: פועלים ערבים מעזה שעבדו בדירה שכנה, חדרו לבית בזמן שהשניים ישנו והרגו אותם.

דוד היה בן 43 במותו.

יעקב דובינסקי הי"ד

אגבריה חסן מוחמד

אגבריה חסן מחמוד אברהים

אגבריה מוסטפא מחמד יחיא

בן אסיה וגריגורי. נולד ביום י' בתמוז התשכ”ב (12 ביולי 1962) בברית המועצות. עלה לארץ בשנת 1989. בינואר 1992 גויס למילואים והופנה למסלול טירונות במחנה 80, כמיועד לחיל השריון.

בליל הקלשונים, י”א באדר א' התשכ”ב (14 בפברואר) נפל בעת מילוי תפקידו: מחבלים פרצו למאהל של פלוגת טירונים בשטח האימונים גלעד והחלו להרוג מספר חיילים. יעקב נפל בקרב.

הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין האזרחי בכרמיאל. הותיר אחריו אם ואח תאום, ייבגני. היה בן 29 בנופלו.

ישעיהו (שעיה) יוחנן דויטש הי"ד

מקלד מחמוד זאיד סלאח

ישעיהו (שעיה) יוחנן, בן בלהה וזאב דויטש, נולד ב-תשי”ד (1954) במושב הזורעים. ב-1986 עבר לכפר ים שבגוש קטיף. אהב את הים, עסק בחקלאות וגידל זנים מיוחדים של פרחים.

ב-ח' בניסן התשנ”ג (29 במרץ 1993) נקרא שעיה לחממה על ידי פועליו. שם ארב לו ערבי, דקר אותו בליבו למוות ונמלט.

שעיה היה בן 39 במותו. הובא למנוחות בנוף ילדותו, במושב הזורעים. הותיר אב קשיש ושמונה אחים ואחיות.

רפי דורון הי"ד

שמאסנה יוסף ע' גואד מחמד

שמאסנה יוסף ע' גואד ע' גואד

רפי דורון עבד כנהג מונית. הוא נרצח על ידי המחבלים שקודם לכן רצחו את ליאור טובול ורונן קרמני.

הרוצחים נתפסו שלוש שנים לאחר האירוע. בפרק זמן זה ביצעו שני מעשי רצח נוספים. הם נדונו לשלושה מאסרי עולם. אחד מהם שוחרר בעסקת שליט.

דוד דלרוזה הי"ד

אבו-חרביש סאלם סלימאן מחמוד

אדם אברהים ג'ומעה ג'ומעה

באוקטובר 1988, אוטובוס "אגד" נסע בכביש הבקעה, מבית-שאן לירושלים. סמוך ליריחו, זרק הרוצח בקבוק תבערה על האוטובוס, אשר התלקח במהירות.

בשורה האחרונה באוטובוס ישבה משפחת וייס: אב, אם ושלושה ילדים פעוטים. הנהג פתח את הדלתות וצעק לנוסעים לנטוש במהירות את האוטובוס הבוער. כל הנוסעים ובהם אב המשפחה הצליחו לצאת, אך נותרו בפנים רק רחל וייס ושלושת הפעוטים.

בין הנוסעים היה החייל דוד דלרוזה. כאשר דוד, שהיה כבר מחוץ לאוטובוס, ראה שמשפחת וייס עולה בלהבות, נכנס חזרה לתוך האוטובוס הבוער לחלץ את המשפחה. הוא ניסה למשוך החוצה את רחל וילדיה, אבל ללא הצלחה. כיוון שדוד החל להיחנק, נאלץ לנטוש את האוטובוס.

כתוצאה מנשימות בתוך הלהבות, דוד נפגע קשות בדרכי הנשימה ונפטר תוך כמה ימים בבית החולים, תוך כדי ייסורים נוראיים.

ברוך יעקב הייזלר הי"ד

צואלחה בד אלמג'יד מחמד מחמד

צואלחה פאזע אחמד חוסני

ברוך יעקב, בן יוסף ופרידה, נולד ב-י”ד טבת התשכ”ז (27 בדצמבר 1966) בירושלים. נקרא על שם סבו, שנהרג בהפגזה בעיר העתיקה במלחמת העצמאות. היה בן למשפחת רבנים מירושלים ורצה להיות רב בישראל. היה אוהב הבריות, ותמיד היה נושא בעול עם חבריו – הכלל והפרט כאחד.

ב-ט”ו בכסלו התשנ”א (2 בדצמבר 1990) החמיץ יעקב את ההסעה לכולל, ועלה לאוטובוס בקו 66 מפתח תקווה לתל אביב. בפרדס כ”ץ עלו לאוטובוס שלושה מחבלים ערבים, ומיד אחר כך, בצומת בן־גוריון-ז'בוטינסקי ברמת גן, החלו לדקור נוסעים. ברוך יעקב נהרג בפיגוע ושלושה אחרים נפצעו. המחבלים נעצרו על ידי הנהג ושוטר, שהרג אחד מהם.

ברוך יעקב היה בן 24 במותו.

עדנה הררי הי"ד

טוס אחמד עבדל חמיד מחמד

עדנה, בת ציון וקלרה, נולדה ב-ה' באדר התשכ”ג (1 במרץ 1963) בירושלים. תחביבה היה טיולים בחיק הטבע.

ב-י”ז בתשרי התשמ”ו (2 באוקטובר 1985) יצאה עדנה ביחד עם חברהּ מוטי לטיול בהרי ירושלים. הם לקחו עמם אוכל וציוד לטיול ארוך. את הרכב החנו בחניון סמוך למעיין עין קובי, ומשם יצאו למסלול הליכה רגלי. מעט לאחר צאתם לדרך, הופתעו על ידי שלושה מחבלים שארבו להם וירו בהם למוות. גופותיהם נמצאו רק לאחר מספר ימי חיפושים מאומצים באיזור.

עדנה הייתה בת 22 במותה.

רחל וייס ושלושת ילדיה: אפרים, רפאל ונתנאל וייס הי"ד

אבו-חרביש סאלם סלימאן מחמוד

אדם אברהים גומעה ג'ומעה

אוטובוס "אגד" נסע בכביש הבקעה, מבית-שאן לירושלים. סמוך ליריחו, זרק הרוצח בקבוק תבערה על האוטובוס, אשר התלקח במהירות.

בשורה האחרונה באוטובוס ישבה משפחת וייס: אב, אם ושלושה ילדים פעוטים. הנהג פתח את הדלתות וצעק לנוסעים לנטוש במהירות את האוטובוס הבוער. כל הנוסעים ובהם אב המשפחה הצליחו לצאת, אך נותרו בפנים רק רחל וייס ושלושת הפעוטים.

בין הנוסעים היה החייל דוד דלרוזה. כאשר דוד, שהיה כבר מחוץ לאוטובוס, ראה שמשפחת וייס עולה בלהבות, נכנס חזרה לתוך האוטובוס הבוער וניסה לחלץ את המשפחה. הוא ניסה למשוך החוצה את רחל וילדיה, אבל ללא הצלחה. כיוון שדוד החל להיחנק, נאלץ לנטוש את האוטובוס.

רחל וייס וילדיה נשרפו חיים.

חיים ויצמן הי"ד

אבו-סיתה טאלב מחמד איימן

אבו-סתה אחמד סעיד עלאדין

חיים, בן אנט וחנניה, נולד במרוקו בתמוז התש”כ (4 ביולי 1960). עלה לארץ ב-1962, והמשפחה התיישבה ברמלה. משבגר נישא ונולד בנו אלירן. חיים היה איש נמרץ ומלא שמחת חיים. עסק בספורט הקפיצה בחבל, ואף זכה באליפות בתחום.

ב-י”ז בטבת התשנ”ד (31 בדצמבר 1993) נרצח בדקירות סכין יחד עם דוד דדי, בעת ששהו בדירתו של דוד ברמלה: פועלים ערבים מעזה שעבדו בדירה שכנה חדרו לבית בזמן שהשניים ישנו והרגו אותם.

חיים היה בן 33 במותו. הותיר בן, הורים וחמישה אחים.

יגאל וקנין הי"ד

מצאלחה עואד מחמד יוסף

עמאוי חמד אלעבד חלמי

יגאל, בן אליהו ואליס, נולד ב-כ”ט בניסן התשל”א (24 באפריל 1971) בבאר שבע. נקרא על שם יגאל אלון, ממנהיגי המדינה. הוא שרת בצה"ל בהנדסה קרבית.

ביום שישי, ט' בתשרי התשנ”ד (24 בספטמבר 1993), כשעתיים לפני תחילת צום יום הכיפורים, נמצאה גופתו של יגאל בפרדס ליד ביתו ומקום עבודתו במושב בצרה, מצפון לרעננה. הוא נרצח בדקירות סכין על ידי מחבלים מהחמא”ס.

יגאל היה בן 22 במותו. הוא הותיר אחריו הורים ושמונה אחים ואחיות.

דניאל חזות הי"ד

עיסא מוסא עיסא מחמוד

דניאל (דני) בן רינה ויצחק חזות נולד ב-י”ד בתמוז התשכ”א (29 ביוני 1961), תאום לאחיו גדי. בשנת 1979 התגייס דניאל לנח”ל, ולאחר מכן שירת בשריון, יחד עם אחיו. הוא נלחם במלחמת לבנון ועשה שנת קבע בתקופת המלחמה, והוענק לו אות שלום הגליל. בשנת 1984 התגייס דניאל למשטרה ושירת במשטרת התנועה כ-8 שנים במשטרת תנועה ארצית – צפון.

ב-ח' בניסן התשנ”ג (30 במרץ 1993) בלילה נרצחו רב-סמל דניאל וחברו מוטי ישראל כשהם במשמרת ליד צומת תלמי אלעזר, קרוב לוואדי ערה. המחבלים שרצחו אותם היו מחופשים לאנשי צה”ל במדים, עם כיפות על ראשם, ונסעו במכונית פורד סיירה לבנה, הדומה למכונית הבילוש של המשטרה.

דניאל היה בן 32 בנפלו. הותיר בת זוג; בת ספיר, שנולדה ימים ספורים לפני נפילתו; הורים ואחים.

אורלי חכים הי"ד

מוחמד אחמד עבדללה חלבי

מחמוד אחמד עבדללה חלבי

אורלי, בת מלכה ויצחק, נולדה ב-ב' באב התשכ”ח (27 ביולי 1968). גדלה בתל אביב.

לפנות בוקר יום ששי, כ”א בתשרי, סוכות התש”נ (20 באוקטובר 1989), נחנקה על ידי שני מחבלים אחים מעזה, אחת משבעה אנשים שנרצחו בו ביום בתל אביב. התברר שאחד הרוצחים היה סייען של כוחות הביטחון הישראלים, וכדי “לטהר” את שמו בעזה החליט לבצע את הרצח עם אחיו.

ליאור טובול הי"ד

שמאסנה יוסף ע' גואד מחמד

שמאסנה יוסף ע' גואד ע' גואד

ליאור, בן יעקב ומרים, נולד ב-ט”ו באלול התשל”ג (12 בספטמבר 1973) בירושלים.

ביום שבת, י”ג באב התש”נ (4 באוגוסט 1990) יצא ליאור מביתו שבקרית יובל עם חברו רונן קרמני לכיוון שכונת גבעת זאב, שם קבעו להיפגש עם חברותיהם. חבר הסיע את השניים עד הגשר שבשכונת רמות ושם נפרדו. משבוששו השניים להגיע לפגישה, צלצל החבר לבית משפחת טובול ודיווח על העדרם, ואז החלו החיפושים אחריהם.

ליאור ורונן נאספו בכוח מהגשר שבשכונת רמות על ידי מכונית ובה שלושה מחבלים, שכפתו אותם ודקרו אותם למוות בכל חלקי גופם. גופותיהם הכפותות של ליאור טובול ורונן קרמני נמצאו כעבור יומיים בואדי שבין בית חנינא לשכונת רמות.

לשניים נערכה הלוויה משותפת. ליאור היה בן 17.

ניסים טולדנו הי"ד

עיסא מוסא עיסא מחמוד

ב-13 בדצמבר 1992, שוטר מג"ב נסים טולדנו נחטף בלוד על ידי חולייה של ארגון החמא”ס. בתחילה הארגון דרש את שחרורו של מנהיג החמא”ס השייח' אחמד יאסין בתמורה לטולדנו, אך לבסוף טולדנו נרצח על ידי שוביו. גופתו נתגלתה כפותה ודקורה.

ישראל טננבאום הי"ד

צאלח אברהים אחמד מוגדד

ישראל, בן זורח, נולד ב-ח' באלול התרפ”א (11 בספטמבר 1921) בפולין. עלה לארץ ב-1957, בהיותו בן 36, והשתקע במושב עין ורד. כל השנים היה חקלאי במושב. בני המושב הכירוהו כאדם שקט וצנוע.

בבוקר יום שני כ”ה בסיוון התשנ”ג (14 ביוני 1993) נמצאה גופתו של ישראל במלון “סירונית” בנתניה, שם עבד כשומר לילה. הוא נרצח על ידי מחבל בזמן עבודתו.

ישראל היה בן 72 במותו. הותיר אישה, מינה; ילדים, אריה ואסתר ונכדים: חן, אלון, עידן וג'ורדנה.

כרמלה יחיא הי"ד

מוחמד אחמד עבדללה חלבי

מחמוד אחמד עבדללה חלבי

כרמלה, בת הלה וסלים, נולדה וגדלה בחולון, ולה שש אחיות ושלושה אחים. נולדו לה שלושה ילדים: עופר, ג'קי ושי.

ב-כ”א בתשרי התש”נ (20 באוקטובר 1989) נרצחה בדירתה על ידי מחבל שהגיע מעזה, אחת משבעה אנשים שנרצחו על ידיו בתל אביב.

שלמה יחיא הי"ד

אבו-מוחסן חאלד אברהים ג'מאל

שלמה נולד בשנת התרע”ה (1915) בתימן. גדל בתימן, ועלה ארצה עם אשתו ברכה וילדיהם במבצע "מרבד הקסמים", כשנה אחרי הקמת המדינה. לפרנסתו עבד כגנן המושבה קדימה. שלמה היה מוכר בזכות הגנים היפים שטיפח. הוא אהב את עבודתו והמשיך בה גם אחרי צאתו לגמלאות. שלמה נהג כבוד בכל אדם, ערבי כיהודי, וכך חינך את ששת ילדיו.

ביום חמישי, י”ח בתשרי, חול המועד סוכות התשנ”ב (26 בספטמבר 1991), יצא שלמה לעבודתו כגנן כבכל בוקר. ערבי שהמתין בגן הציבורי לקורבן רצח אותו בדקירות סכין בהגיעו שמה.

שלמה היה בן 76 במותו. הניח אישה וששה ילדים. הובא למנוחות בבית העלמין במושבה קדימה.

מרדכי (מוטי) ישראל הי"ד

עיסא מוסא עיסא מחמוד

מרדכי (מוטי) נולד ביום ה' בתשרי התשי”ט (19 בספטמבר 1958), בן בכור להוריו. בגיל 16 החל להתנדב למשמר האזרחי, ואף קיבל סיכת מתנדב מצטיין. בצבא שירת ב"גולני". הוא התגייס מוקדם לאחר שאילץ את אימו לחתום לו על טופס מיוחד. סיים את שירותו בהצטיינות והספיק להשתתף ב"מבצע ליטני".

עם שחרורו החליט מרדכי ללכת בדרכי אביו השוטר והתגייס למשטרת ישראל למחלקת הבילוש (ענף הסמים). במהלך השירות קצר הצלחות רבות על ידי התחפשות לנרקומן שמחפש לקנות סם. כך הגיע לסוחרים גדולים, שנעצרו בשעת מעשה. אחר כך התגייס למשטרת תנועה ארצית – צפון. בחייו היה בחור חייכן ובעל חוש הומור ידוע. תמיד היה נכון לעזור לסובבים אותו, וכך במשמרתו האחרונה החליף שוטר שנקלע לצרה – ושילם על כך בחייו.

ביום ח' בניסן התשנ”ג (30 במרץ 1993) נרצחו רב-סמל מתקדם מרדכי וחברו למשמרת דניאל חזות על ידי מחבלים בהיותם במשמרת בצומת תלמי אלעזר, קרוב לוואדי ערה. המחבלים היו מחופשים לאנשי צה”ל במדים, עם כיפות על ראשם, ונסעו במכונית פורד סיירה לבנה, הדומה למכונית הבילוש של המשטרה.

מרדכי היה בן 35 בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין בחיפה – חוף הכרמל. הותיר אחריו את הבת אלינור, ההורים אלגרה ומשה האח מיכה והאחות מירה.

יורם כהן הי"ד

אבו-אלרוב מוסטפה מחמוד פיסל

כמיל עווד עלי אחמד

בן עליזה ויהודה. נולד ב-ט' בתשרי התשל”ב (28 בספטמבר 1971) במושב אדירים. גויס לצה”ל בנובמבר 1989 ושרת ב”גבעתי”. תקופה מסוימת שירת בעזה וכדור עבר ממש בסמוך לו, אך יורם ניצל בנס.

ב-ז' בתשרי התשנ”ב (14 בספטמבר 1991), נפל יורם בקרב בג'נין, בהיתקלות עם מחבלים.

השאיר אחריו הורים ואחים: שלמה, אילנה, ציפי, רחל, ריקי, סימה, פיני, טובה ואתי. היה בן 20 במותו.

מאיר כהן הי"ד

מוחמד אחמד עבדללה חלבי

מחמוד אחמד עבדללה חלבי

מאיר, בן חנה ואברהם, נולד ב-ה' באדר התשט”ו (27 בפברואר 1955), אחיהם של רחל, ברוריה, ברכה, תמר, מרדכי ושמעון. היה גרוש ואב לילד, אבי.

היה אחד משבעה אנשים שנרצחו בתל אביב בתשרי התש”נ (20 באוקטובר 1989) על ידי מחבל שהגיע מעזה.

מאיר הובא למנוחות בבית העלמין בחולון. היה בן 34.

מיכל כהן הי"ד

גנימאת מחמוד מחמד זיאד

גנימאת עאמר מחמד מוסטפה

טוס אחמד עבדל חמיד מחמד

מיכל, בת עליזה ואברהם שיטרית, נולדה בישראל ב-ב' באייר התשי”ד (5 במאי 1954). גדלה בבית שמש עם אחיה, שושי ודוד. לימים, למדה בבית הספר לאחיות בירושלים, ועבדה כאחות בקופת החולים של ההסתדרות בבית שמש. גרה בבית שמש עם בעלה, מיכאל כהן, וילדיהם.

ב-ח' בתמוז התשמ”ה (27 ביוני 1985) טיילה מיכל ביער משואה כשאל חלון המכונית שלה ניגש מחבל. מיכל ניסתה להימלט, אך המחבל ירה בה והרגה. לאחר מכן, ירה הרוצח גם במאיר בן יאיר, שהיה באזור, והרגו. הרכב ושני הנרצחים נמצאו על ידי קבוצת חיילים שעברה באקראי במקום.

מיכל הייתה בת 32 במותה. הותירה בעל, שני ילדים, הורים, אח ואחות.

שמעון כהן הי"ד

אל-אזרק דאוד אחמד כאלד

שמעון, בן משה ואילה, נולד ב-א' בניסן התר”פ (20 במרץ 1920), בירושלים העתיקה. היה בן למשפחה ותיקה בירושלים, דור שישי בארץ ודור שלישי של מוכרי דגים בשוק מחנה יהודה. כן עסק בקבלנות בניין. עסק גם בפעילות קהילתית ובגמילות חסדים. היה נשוי לחנה, אב לחמישה ילדים וסב לנכדים ולנינים.

בצהרי יום שני, ד' בסיוון התש”נ (28 במאי 1990), התפוצץ מטען חבלה בשוק מחנה יהודה. שמעון כהן נהרג במקום, וכמה אנשים נפצעו.

שמעון היה בן 71 במותו.

רון לוי הי"ד

עבד אל רבה נמר גבריל עיסא

רון, בן סאני וקרולינה (רות), נולד ב-ט”ז בתשרי התשכ”ב (26 בספטמבר 1961) בתל אביב, אח לענת ודנה.

ב-כ”ו בתשרי התשמ”ה (22 באוקטובר 1984) יצא רון לטיול עם חברתו רויטל סרי בצפון הר חברון. באחד הנחלים נתקלו בערבי תושב מחנה הפליטים הסמוך, שגנב נשק מחייל. המחבל כפת את השניים, הניח שק על ראשיהם וירה בהם למוות מטווח קרוב.

רון היה בן 23 במותו.

שמחה לוי הי"ד

שעת עזאת שעבאן עאטף

שמחה, בת ג'יראן ויוסף, נולדה בפרס ב-התש”ב (1942). עלתה לארץ בשנת 1950. בשנת 1992 עברה לגור במדרשת הדרום שבגוש קטיף, ועסקה בהסעת פועלים מקומיים. שמחה הייתה נשמה גדולה באישה קטנה, יהודייה גאה שחייתה בין הערבים לצורך פרנסה. היא אהבה מאוד את אנשי מדרשת הדרום ביניהם חייתה; הייתה אשת חסד ומתן בסתר שתרמה ארגזי תוצרת חקלאית למשפחות יהודיות וערביות נזקקות.

ב-י”ט באדר התשנ”ג (12 במרץ 1993) אספה שמחה בחאן יונס פועלות לעבודות חקלאיות, וביניהן עלו לרכב שלושה מחבלים מחופשים לנשים. השלושה רצחו את שמחה במכות ובדקירות סכין לעיני הפועלות, בתוך הרכב, ונמלטו. בחקירה התברר כי פועלות רבות קיבלו הוראה לא להגיע לעבודה באותו יום, כדי להשאיר מקום למחבלים.

שמחה הייתה בת 51 במותה, והותירה אחים ואחיות. היא הובאה למנוחות בבית העלמין באופקים.

טל מוזס הי"ד

דאוד עאדל חסן מחמד

טל, בן עפרה ואברהם, נולד בפתח תקוה ב-כ”ג באדר התשמ”ב (18 במרץ 1982), אח צעיר לניר ולעדי. בהיותו בן שנתיים עבר עם משפחתו לאלפי מנשה.

ב-י”ג בניסן התשמ”ז (11 באפריל 1987) נסעו בני משפחת מוזס במכוניתם, יחד עם חבר של אחד הילדים, בסמוך לכפר חבלה. נזרק לתוך הרכב בקבוק תבערה, והרכב הפך מיד למלכודת אש. האב הפצוע הצליח להוציא את שלושת ילדיו ואת הצעיר הנוסף, והם הובהלו לבית חולים עם כוויות קשות. עפרה, שהייתה במושב הקדמי חגורה בחגורת בטיחות, לא הצליחה לצאת ונשרפה ברכב. הבן טל מת מפצעיו בבית החולים אחרי שלושה חודשים.

טל היה בן חמש במותו.

עפרה מוזס הי"ד

דאוד עאדל חסן מחמד

עפרה, בת שפיקה ויחזקאל שירזי, נולדה בירושלים ב-כ”ג באייר התשי”ג (8 במאי 1953), הבת השנייה במשפחתה. היו לה שתי אחיות ושני אחים. נישאה לאברהם (אייבי) מוזס ונולדו להם שלושה ילדים: ניר, עדי וטל.

ב-י”ג בניסן התשמ”ז (11 באפריל 1987) נסעו בני משפחת מוזס במכוניתם, יחד עם חבר של אחד הילדים, בסמוך לכפר חבלה. נזרק לתוך הרכב בקבוק תבערה, והרכב הפך מיד למלכודת אש. האב הפצוע הצליח להוציא את שלושת ילדיו ואת הצעיר הנוסף, והם הובהלו לבית חולים עם כוויות קשות. עפרה, שהייתה במושב הקדמי חגורה בחגורת בטיחות, לא הצליחה לצאת ונשרפה ברכב. הבן טל מת מפצעיו בבית החולים אחרי שלושה חודשים.

הייתה בת 34 במותה.

חיים (חימו) מזרחי הי"ד

מנצור עומר עבדל חפיז עסמת

תמימי רושדי מוחמד סעיד

חיים, בן מזל ופנחס, נולד בישראל ב-כ”ב בכסלו התשכ”ד (8 בדצמבר 1963). גדל בבת ים ובחולון עם אחיותיו, מרגלית ואסנת, ואחיו, איציק. היה כדורגלן בקבוצת הנוער של “הפועל תל אביב”. אחרי שירות בצבא חזר חיים בתשובה ועבר לגור בבית-אל ב'. הוא נישא לאיריס.

ביום ששי, י”ד במרחשוון התשנ”ד (29 באוקטובר 1993) נסע חיים כהרגלו לקנות ביצים מחווה חקלאית בבעלות ערבים הסמוכה למקום מגוריו, שם המתינו לו מחבלים שתקפו אותו וברחו עם רכבו אחרי שהכניסו אותו פצוע לתא המטען. המחבלים רצחו את חיים, ואחר כך שרפו ונטשו את המכונית מצפון לרמאללה.

חיים היה בן 30 במותו. הובא למנוחות בבית העלמין בחולון. הותיר אישה בהריון, הורים, אחיות ואח. חצי שנה אחרי הירצחו נולדה בתו, תהילה.

בנימין מייסנר הי"ד

טקטוק לוטפי חלמה אברהים

נעניש נאיף עבדל ג'פאר סמיר

בן רות ואריק. נולד ביום י”ח באייר התשכ”ד (30 באפריל 1964) באל-סלוודור. עלה כבן 3.5 לארץ וגר בקרית טבעון . בינואר 1983 גויס לצה”ל.

ב-י”ט באדר א' התשמ”ט (24 בפברואר 1989), בעת שירות מילואים פעיל, נפל בקרב כשהוא בסיור בקסבה של שכם.

השאיר אחריו הורים; אח, רפאל ואחות, תמר.

יוסף מלכין הי"ד

צואפטה סודקי עבדל רזק מוחלס

יוסף, בן קלר, נולד ב-א' בניסן התר”צ (30 במרץ 1930). משבגר למד והוסמך כמהנדס תעשייה. גר בחיפה; עבד כמנהל יחידת הנדסת תעשייה בחברת “דשנים” במפרץ חיפה. יוסף היה איש שקט שקיים קשרים חברתיים ענפים.

ב-י”ג בטבת התשנ”א (29 בדצמבר 1990) יוסף נרצח בדקירות סכין על ידי שני ערבים מג'נין שחדרו לדירה בגניבה. גופתו נמצאה באותו לילה על ידי מכר.

היה בן 60 במותו.

חיים נחמני הי"ד

אבו-סרור גמיל חסן מחמוד

אבו-סרור חסן עבד חמיד נאסר

מאהר אבו סרור, בן 22 מבית ג'אלה, נעצר על ידי ישראל בשל היותו אוהד החמא”ס, וכששוחרר פתח מספרה במחנה הפליטים אל-עיידה ממערב לבית לחם. בדצמבר 1992 הוא גויס כסוכן לשב”כ.

ב-3 ביונואר 1993 הגיע לפגישה עם איש השב”כ חיים נחמני בדירת מפגש של השב”כ בשכונת רחביה בירושלים, כשעמו שניים מבני משפחתו. אבו סרור רצח את נחמני במקום בדקירות סכין ובמהלומות פטיש, כדי לטהר את עצמו מחשדות שדבקו בו ברחוב הפלסטיני. אבו סרור הצליח לחמוק מספר פעמים מכוחות הביטחון וב-1 ביולי 1993 ניסה לחטוף אוטובוס עמוס נוסעים בירושלים.

אבו סרור נהרג בחילופי אש עם שוטרי מג”ב יחד עם שני מחבלים נוספים. באירוע נרצחה גם ז'נט קדוש, שהשלושה השתלטו על מכוניתה.

מרדכי (מוטי) סויסה הי"ד

טוס אחמד עבדל חמיד מחמד

מרדכי (מוטי), בן חנה ומכלוף, נולד ב-א' באדר ב' התשי”ז (3 במרץ 1957).

ב-י”ז בתשרי התשמ”ו (2 באוקטובר 1985) מוטי וחברתו עדנה יצאו כשבידם אוכל וציוד לטיול ארוך. בצאתם לדרך הם עברו תאונה קלה, שגרמה נזק לדלת הנהג, אך זה לא מנע מהם להמשיך בטיול. הם השאירו את המכונית בחניון סמוך למעיין עין-קובי ומשם יצאו למסלול הליכה ברגל בהר רפאים. מעט לאחר צאתם לדרך הופתעו על ידי שלושה מחבלים שארבו להם. המחבלים פתחו באש ורצחו אותם. גופותיהם נמצאו רק לאחר מספר ימי חיפושים מאומצים באיזור.

מוטי היה בן 28 במותו. הוא הותיר אחריו הורים ואחים: דוד, משה, מאיר, שירה, מזל ופנינה.

רויטל (רוי) סרי הי"ד

עבד אל רבה נמר גבריל עיסא

רויטל (רוי), בת שאול ובת שבע, נולדה בטבת התשכ”ב (3 בינואר 1962) בירושלים, אחות למיכל לנעמה.

ב-כ”ו בתשרי התשמ”ה (22 באוקטובר 1984) טיילה רויטל ביחד עם חברהּ רון לוי בצפון הר חברון. באחד הנחלים הם נתקלו בערבי תושב מחנה הפליטים הסמוך, שגנב נשק מחייל. המחבל כפת את השניים, הניח שק על ראשיהם וירה בהם מטווח קרוב למוות.

מרים עבאס הי"ד

מוחמד אחמד עבדללה חלבי

מחמוד אחמד עבדללה חלבי

מרים נולדה בישראל בשנת 1957 וגדלה במשפחה מוסלמית בעכו. משבגרה גרה בתל אביב עם בעלה וילדיהם.

ביום שישי, 20 באוקטובר 1989, נרצחה בדקירות סכין בדירה בשכונת שפירא, אחת משבעה אנשים בתל אביב שנרצחו ביום ההוא על ידי מחבל מעזה.

הייתה בת 34 במותה.

שאלתיאל עקיבא הי"ד

אבו-ג'אבר עלי חוסין אחמד

שקיר מוסבאח נופל אל-עפו

שאלתיאל בן ורדה ושלום עקיבא נולד ב-י”ז בשבט התשכ”ד (31 בינואר 1964) בפתח תקוה. באוגוסט 1982 התגייס לצה”ל; לחם במלחמת שלום הגליל ועבר מבחן לקורס קצינים. לקראת יום העצמאות של שנת התשמ”ה (1985), עמד שאלתיאל להתקבל כחייל מצטיין בבית-הנשיא.

ביום י”ד בניסן התשמ”ה (5 באפריל), ערב ליל הסדר, הגיע מלבנון לביתו כדי לבלות את החג בחוג משפחתו. ערב הגיעו, התקבל טלפון מהבסיס שבו שירת המודיע שעליו לשוב מיד ליחידתו, וכך עשה. כדי להספיק ולבלות לפחות חלק מן החג עם משפחתו, יצא שאלתיאל עם גמר התורנות ביום ט”ז בניסן התשמ”ה (6 באפריל) מבסיסו בשומרון לכיוון ראש-העין. בדרך הוא נחטף על ידי חוליית מחבלים. כעבור יומיים, ב-8 באפריל, גילה תושב ערבי את גופתו מוטלת בדרך בן-שמן – ראש העין, ליד היישוב בית-אריה.

היה בן 21 שנה במותו. שאלתיאל השאיר אחריו הורים, שלוש אחיות ושני אחים.

אמנון פומרנץ הי"ד

דמוני סעד מחמד אחמד

נשבת גאבר יוסף מחמד

אמנון, בן ציפורה ומשה, נולד ב-כ"ו באב התש"ד (15 באוגוסט 1944). היה מהנדס אלקטרוניקה ומדען; חקר ועסק בפיתוח. היה בעל חשיבה מקורית ויצירתית, תיאורטיקן ומעשי כאחד. ברפא”ל עסק בפיתוח טילים וברובוטיקה. ראה בעבודה אתגר. לא חיפש כבוד ולא נאבק על מעמד בחברה. היה ספורטאי מצטיין.

בראש השנה התשנ”א (20 בספטמבר 1990) יצא אמנון לשרות מילואים בעזה. שלוש שעות לאחר שיצא את ביתו בחבצלת השרון מצא אמנון את מותו באכזריות על ידי המון רוצחים פורעים, צמאי דם יהודי ישראלי, כשבדרכו לבסיס נכנס בטעות למחנה הפליטים אל-בורג. שם נסקל באבנים, נרצח, והועלה באש במכוניתו.

היה בן 46 במותו. השאיר אישה ושלושה ילדים: חופית, סנפיר וגדעון.

איין שון פיינברג הי"ד

מסעוד עיסא רג'ב עמר

עבדל-עאל סעיד עודה יוסף

עיסא סעיד עבד עזיז ריאד

איין שון, בן אסטל וסיריל זיגמונד, נולד בדרום אפריקה ב-ט”ז בניסן התשכ”ג (10 באפריל 1963). היה אח לאדי ולגילה. בהיותו בן תשע נפטרה אמו. כעבור זמן אביו נישא לג'יליאן, ולמשפחה נולדו עוד שני ילדים: אדם ואראלה.

איין היה פעיל ב”בני עקיבא”,שירת כקצין ועורך דין חמש שנים ברצועת עזה, והתבלט בהגינותו כלפי הערבים. באזרחות עבד איין עם גופים מסחריים מרצועת עזה, והיה היועץ המשפטי לחברה הכלכלית המקומית. הוא נישא לעפרה ונולדו להם ניר טל, גיא ודנה.

ב-כ”ז בניסן התשנ”ג (18 באפריל 1993), בעת ישיבה עסקית בשכונת רימאל בעזה, בבית החברה הכלכלית המקומית שהוא היה יועצה המשפטי, פרצו מחבלים והודיעו שבאו לרצוח את היהודי. אז רצחו את איין ביריות ובמכות גרזן.

איין היה בן 30 במותו. הותיר אישה ושלושה ילדים.

יורי פרדה הי"ד

אגבריה חסן מוחמד

אגבריה חסן מחמוד אברהים

אגבריה מוסטפא מחמד יחיא

מוחמד תאופיק סלימאן יוסף ג'בארין

בן לאה ופיוטר. נולד ביום כ”ט באדר ב' התשי”ט (8 באפריל 1959) בברית המועצות. בשנים 1977–1979 שירת בצבא הסובייטי. יורי נישא, הקים משפחה ובשנת 1989 עלה לישראל עם אשתו ובתו.

בראשית דרכו למד באולפן לעברית ועבד לפרנסתו בעבודות שונות. בינואר 1992 גויס יורי לשירות חובה בצה”ל. הוא החל טירונות של עולים חדשים, ויעדו הצבאי היה חיל השריון. מפקדיו העידו עליו כי בתקופת היותו טירון שלב ב' מילא את המוטל עליו בצורה טובה ואחראית.

בליל הקלשונים, י' באדר א' התשנ”ב (14 בפברואר 1992), פרצו מחבלים למאהל טירוני צה”ל בשטח אימונים ליד שטח האימונים גלעד, ויורי, שהיה מוצב בשמירה, נפל בקרב.

הותיר אחריו אישה בהריון; בת, קרין; הורים ואח, סרגיי. היה בן 33 בנופלו.

יוסף פרחן הי"ד

שחאדה פריד שחאדה אחמד

יהושע (ג'ייסון) פרידברג הי"ד

שמאסנה יוסף ע' גואד ע' גואד

בן דיאנה והרברט. נולד ב-ו' באלול התשכ”ח (30 באוגוסט 1968) בקנדה. הוא למד בבית הספר היסודי היהודי “התקוה” והמשיך בבית הספר התיכון “הרצליה” במונטריאול, בו זכה בציון לשבח כבוגר שהצליח לשלב ספורט ולימודים אקדמיים. הוא אף היה דובר מחזורו בטקס הסיום של בית הספרו – כבוד הניתן ליחידים ונבחרים. היה פעיל בקרב הנוער היהודי. הדריך ילדים בבית-ספר יסודי-עברי והכין אותם לחידון התנ”ך, וכן לימד מבוגרים תורה.

בינואר 1991 עלה לארץ והחל ללמוד בישיבת “מכון מאיר”. עם פרוץ מלחמת המפרץ הוא הרגיש חובה אזרחית-ישראלית לשרת בצבא למרות שכתייר לא היה חייב גיוס. בשלהי יוני 1992 התגייס לשירות בצה”ל. הוא התנדב לחטיבת “גולני” והיה לחיל מצטיין בפלוגתו. יהושע רכש את מעמד המגיסט בפלוגה בזכות ההערכה, הכבוד, רגש האחריות שלו ובגרותו, והיה בהליכים של קבלה לקורס קצינים.

ב-י”ט באדר התשנ”ג (12 במרץ 1993) נרצח יהושע בידי מחבלים בעת שהיה בדרכו למבדקי קצונה בתל-השומר. גופתו נמצאה בצידי כביש ירושלים-תל־אביב. הוא הובא לקבורה, על פי בקשת משפחתו, בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.

השאיר אחריו את הוריו, האח דיויד (זאב) והאחות ג'ניפר (יעקובה). יהושע הועלה לדרגת רב”ט לאחר מותו.

גיא פרידמן הי"ד

אגבריה חסן מוחמד

אגבריה חסן מחמוד אברהים

אגבריה מוסטפא מחמד יחיא

מוחמד תאופיק סלימאן יוסף ג'בארין

בן נעמי ודוד. נולד ב-י”א בתשרי התשל”ג (19 בספטמבר 1972) בחיפה. גויס לצה”ל במרץ 1991 והתנדב לשייטת. במסגרת זו סיים קורס מ”כים וקורס צניחה. מאוחר יותר עבר ליחידת נח”ל בתפקיד מ”כ של טירונים.

בליל הקלשונים, י”א באדר א' התשנ”ב (14 בפברואר 1992), באזור רמת מנשה, נפל גיא בקרב נגד מחבלים שחדרו למאהל הטירונים.

הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין שבזכרון יעקב. השאיר אחריו הורים ואח, ירון.

גיא פרידמן הי"ד

צלאח עלי חדר רזק

גיא פרידמן, בן לקלרה ושמואל, נולד ב-כ”ז במרחשוון התשלב” (15 בנובמבר 1971) בחיפה. היה פעיל בצופים ובנוער הלאומי, והצטיין בספורט: ריצות, כדורגל, כדורסל. אהב מאוד את הים, ואהב גם ציור ופיסול. התגייס לצה”ל ביולי 1990 והתקבל לקורס סיירת בצנחנים.

גיא נפצע ביום 9 בדצמבר 1990 בבית לחם במארב של התפוצצויות מטעני חבלה. הוא מת מפציעתו.

גיא היה בן 19 במותו. הוא הותיר אחריו הורים ושני אחים: רון ואמיר.

גניה פרידמן הי"ד

אבד אלחאג יוסף עבד ע' רחמן

גניה, בת איזיה ויוכבידה גודיס, נולדה ב-כ”ז בסיון התש”י (12 ביוני 1950) באוקראינה. נישאה לארקדי פרידמן, ובשנת 1973 נולדה בתם ריטה.

ביום שישי, י”ז באדר א' התשנ”ב (21 בפברואר 1992) טיילה גניה ברחוב וייצמן בכפר סבא בחברת אביה וידידים. לפתע התנפל ערבי על העוברים ושבים בסכין שלופה והחל לדקור אותם.

גניה נהרגה; אביה ועוד שני עוברי אורח נפצעו.

אברהם קינסטלר הי"ד

רמאחי סאלח עבדדללה פרג'

אברהם קינסטלר, בן זיסל והרב קלמן קינסטלר, נולד בעיירה קנצ'וגה בגליציה, פולין, ב-ה' בסיון, ערב שבועות התרס”ח (4 ביוני 1908). כבן 20 יסד בעיירה את סניף “חובבי ציון”, ולצד עבודת הארגון הורה עברית לחבריו. בשנת 1935 נישא לחנה, ועלה ארצה. כאן גידלו את בנותיהם: עדה, שלומית ובתיה.

היה אינדיבידואליסט ומקורי בחשיבתו, אדם ברוך כשרונות, איש ספר ותלמיד חכם, בן בית בתרבות הכללית והיהודית, שהוקיר במיוחד את ההגות היהודית ולמד אותה עד אחרון ימיו; מבקש לקרב את העולם היהדותי לדור הצעיר – אך לפני הכל, היה אברהם קינסטלר אדם עובד. האמין בעבודה, ראה בה ערך והתמיד בה כל חייו.

ב-ו' בתמוז התשנ”ב (7 ביולי 1992) יצא לעבודה כהרגלו. היה זה יום חמסין כבד, וצריך היה להשקות את העצים. הוא לא הספיק לפתוח את המים – מחבל ארב לו והיכהו למוות בגרזן. המחבל נתפס לאחר חודשים אחדים, נשפט ונדון למאסר עולם.

אברהם היה בן 84 במותו, והותיר אחריו שלוש בנות ושישה נכדים.

צבי שאלתיאל קליין הי"ד

סמארין מוסטפא כליב אסרר

קרעאן עזת מוסא מוסא

צבי, בן אהרון ופסיה, נולד באייר התש”ז (10 במאי 1947) בצ'כוסלובקיה. צבי נישא לאורה ונולדו להם שלושה ילדים: מרב, נועם ורחל. ב-1980המשפחה עברה להתגורר בעפרה.

ב-כ”ד בכסלו התשנ”ב (1 בדצמבר 1991) נסע צבי מירושלים לביתו. במרכז העיר אל-בירה נורו יריות אל הרכב ממכונית חולפת על ידי מחבלים. צבי נפצע אנושות בראשו ונוסעת נוספת נפצעה קל. בתו של צבי מרב, שנכחה ברכב, לא נפצעה והזעיקה עזרה. צבי פונה לבית חולים. הוא מת מוות קליני ביום כ”ה בחודש, ולמחרת בלילה, כ”ו בכסלו (3 בדצמבר), נקבע מותו.

זכרו הונצח בשכונה חדשה בעפרה על שמו – גבעת צבי – ובמרכז רפואי קדמי בקרית ארבע. כן הונצח זכרו בהוצאת הספר “שומרון ובנימין: כרך שלישי”, במעבדה בבית הספר “הודיות”, ביער המורים, במדרשיית נועם ובקרן צדקה במועצה האיזורית מטה בנימין.

רונן קרמני הי"ד

שמאסנה יוסף ע' גואד מחמד

שמאסנה יוסף ע' גואד ע' גואד

רונן, בן מזל ואליהו, נולד ב-כ”ו בטבת התשל”ב (13 בינואר 1972) בירושלים.

ב-י”ג באב התש”נ (4 באוגוסט 1990) יצא רונן עם חברו הטוב ליאור טובול לביקור אצל חברותיהם בפסגת זאב. חבר אסף אותם עם רכבו, אך מסיבות שונות הוריד אותם בצומת רמות. בעוד השניים פוסעים לכיוון האוטובוס עצרה לידם מכונית טרנזיט בעלת לוחית זיהוי ערבית ובה שלושה גברים, שהציעו לקחתם. משנתקלו בסירוב, אחד מהם שלף אקדח ואילץ אותם בכוח לעלות לרכב. הנערים התנגדו ונאבקו, ואז כפתו השלושה את ידיהם וסתמו את פיותיהם בסמרטוטים כדי שלא יוכלו לזעוק לעזרה. הם הוסעו לוואדי בבית חנינא ושם תוך מאבק נדקרו למוות.

המשפחה קיבלה את הידיעה מאחת החברות שלא הגיעו לפגישה, ויצאו לחיפושים עם המשטרה ומתנדבים. כעבור יומיים נתגלו גופותיהם.

רונן היה בן 18 במותו, חודש לפני גיוסו לצה”ל.

הרוצחים נתפסו שלוש שנים לאחר האירוע. בפרק זמן זה ביצעו שני מעשי רצח נוספים. הם נידונו לשלושה מאסרי עולם. אחד מהם שוחרר בעסקת שליט.

ראובן דוד הי"ד

מצאלחה עואד מחמד יוסף

מצלח עבדללה סלאמה סאלמה

ראובן, בן אליהו ומרים, נולד ב-תרצ”ב (1932) בעיראק. ב-1949 עלה לארץ בעלייה בלתי ליגאלית תוך סיכון חייו. נישא למאירה והיה אב לשלושה ילדים: זמירה שלהבת, דורלי וזמיר שאול. ראובן היה איש שלום, אהוב על הבריות ומוכן לעזור לזולת ברוחב לב; אדם ישר, עניו וביישן, שאהב את השירה הערבית. ראובן ניהל מיני-מרקט בפתח תקווה.

ביום שני, ז' בסיון התשנ”א (20 במאי 1991) נכנסו פועלים ערבים למיני-מרקט, התנפלו עליו, קשרו את ידיו ורגליו והיכו אותו למוות. אחר כך נעלו את החנות והסתלקו במכוניתו.

ראובן היה בן 59 במותו. הוא הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים ונכדים.

סטיבן פרידריך רוזנפלד הי"ד

אל-חאג' עותמאן עאמר מוסטפה

דמרה אברהים מוסטפה בלאל

פרידריך, בן יוג'ין ואתל, נולד באלול התש”א (29 באוגוסט 1941) בניו-יורק. עלה לישראל ב-1968 והתנדב לקיבוץ מסדה, שם נפצע כשהמשאית בה נסע עלתה על מוקש. לאחר שיקום, החל לעבוד בחפירות ארכיאולוגיות בעין בוקק, שם פגש את רחל. היה ציוני שאהב מאוד את הארץ.

ביום שבת, י”ד בסיון התשמ”ט (7 ביוני 1989), יצא פרידריך לטייל בגבעות שליד אריאל, מקום מושבו. נתקל בקבוצה של רועי צאן שחטפו ממנו סכין שהייתה ברשותו, דקרוהו למוות והסתירו את גופתו בצד הדרך. למחרת נמצאה הגופה על ידי רועה צאן אחר, שעבר בסמוך לה.

היה בן 48 במותו. הותיר אישה ואח.

מרדכי (מוטקה) רויכמן הי"ד

נולד ב-י' בתמוז התרפ”ב (6 ביולי 1922), בן למשפחה מוותיקי חדרה. משבגר נישא לרחל. מרדכי, שהכל הכירוהו כ”מוטקה”, עסק בריהוט, בניין ותובלה והיה מוכר כאחד מנכבדי חדרה. כן היה ידוע ומוכר בעיר בחסדיו הרבים. החל מראשית שנות השבעים היה יו”ר התאחדות הסוחרים בעיר.

ביום רביעי, ה' בניסן התשנ”א (20 במרץ 1991), לפנות ערב, נכנס צעיר ערבי לחנות הרהיטים של מוטקה ברחוב הנשיא, ומוטקה הזמין את הצעיר לראות רהיטים במחסן הסמוך. הצעיר הערבי רצח אותו שם בסכין ונמלט.

מוטקה היה בן 68 במותו הוותיר אישה וילדים.

איזק רוטנברג הי"ד

אבו-מוסא סאלם עלי עטיה

שביר קאסם טאהר חאזם

איזיק, בן נתן ומרים, נולד באדר ב' התרפ”ז (15 במרץ 1927) בפולין. אחר פרוץ מלחמת העולם השניה נערכה סלקציה בעירו ומשפחתו נשלחה למחנה ההשמדה סוביבור. כל המשפחה נספתה, פרט לו, לאחיו הקטן ולאחותו. הוא נלקח עם אחיו לעבודת כפייה במחנה. בפרוץ המרד הם הצליחו להימלט מהמחנה, אך הם איבדו אחד את השני במהומה שפרצה. איזיק הצטרף לפרטיזנים ביערות.

באפריל 1947 הגיע לארץ. כעבור כשנה הצטרף לשורות צה”ל, ולחם בקרבות מלחמת העצמאות בצפון, ליד קיבוץ מנרה.

איזיק נישא לרבקה ולשניים נולדו שני ילדים: ציפורה ופנחס. הוא עבד כטייח בנייה, והיה ממקימי העיר חולון. בהגיעו לגמלאות החליט לעבוד מספר שעות ביום להעסיק את עצמו.

ב-29 במרץ 1994, פסח התשנ”ד, במקום עבודתו בפתח תקווה, כשעסק בתיקון רצפה והיה רכון על ברכיו, הגיחו שניים מהעובדים הערבים בבניין והלמו בעורפו בגרזנים. הוא נפצע קשה, ושקע בתרדמת. כעבור יומיים, ב-31 במרץ, נפטר.

המרצחים נתפסו אצל משתפי פעולה, ערבים ישראלים בלוד, ונדונו למאסר עולם.

איזיק היה בן 67 במותו. הותיר אישה, בן, אח ואחות.

יגאל שחף הי"ד

אבו-חדיר מוחמד יאסין יאסין

יגאל בן אורה ויום טוב מסרופי נולד בשבט התשכ”ג (21 בפברואר 1963). גדל עם אחיותיו, טלי ואיריס, ואחיו, שי; היה נער חייכן ואהוב ותלמיד מוכשר. שר שנים במקהלת בית הכנסת”ישורון”. היה חניך פעיל בצופים וכספורטאי חובב אהב לשחק כדורסל. בהיותו בן 16 החליף את שם משפחתו לשחף: יכולת השחף להגביה עוף הקסימה אותו, ולדעת בני משפחתו סימלה את אופיו ושאיפותיו כאחד. יגאל שירת בחיל האוויר והיה חייל מצטיין.

בשבת, 10 באוקטובר 1987, חול המועד סוכות התשמ”ח, טיילו יגאל ואשתו עם זוג חברים לכותל. מחבל ירה בראשו של יגאל ברחוב ויה-דולורוזה. אשתו התחננה לפניו: “אל תמות לי עכשיו; אני אוהבת אותך כל כך”, ויגאל, שניסה לחייך ולהתרומם בכוחות אחרונים, התמוטט. למחרת, י”ח בתשרי התשמ”ח (11 באוקטובר), מת. המחבל היורה והיהודי שמכר לו את הנשק נתפסו ונשפטו אחרי כמה חודשים.

יגאל היה בן 24 וחצי שנים במותו. הותיר אישה, הורים, אחיות ואח.

מנחם שטרן הי"ד

מועמר עטא מחמוד מחמוד

צלאח חליל אחמד אברהים

מנחם שטרן, בן גיטל ופנחס, נולד בפולין ב-ט' באדר התרפ”ה (5 במרץ 1925). עלה לארץ בגיל 13. בשנת 1943 החל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, וסיים את לימודיו כמוסמך בהיסטוריה של עם ישראל ובהיסטוריה כללית. ב-1959 הוסמך כדוקטור לפילוסופיה. בשנת 1966 קיבל תואר פרופסור. הוא היה מעורכי כתב העת “ציון”, חבר בועדות שקבעו תכניות לימודים במשרד החינוך, נשיא החברה ההיסטורית הישראלית, מנהל מרכז זלמן שז”ר וחבר האקדמיה הישראלית למדעים.

מנחם נישא לחוה. בני הזוג גרו בירושלים ושם נולדו ילדיהם: פנחס, טלי, מאירה ודפני.

ב-י”ט בסיון התשמ”ט (22 ביוני 1989) הלך שטרן מביתו לאוניברסיטה בגבעת-רם. כשעבר בעמק המצלבה נרצח בדקירות סכין על ידי שני מחבלים. גופתו נתגלתה על ידי תלמידי בית ספר שעברו שם.

היה בן 64 במותו והותיר אישה, ארבעה ילדים ונכדים.

יוסף שירזי הי"ד

חגה סלים מחמוד מואיד

יוסף, בן סאלם בן יוסף שירזי ונעימה בת כדורי הלל, נולד בשנת התר”צ (1930) בבגדאד, אח לאליהו, דוד ויצחק. בצעירותו היה פעיל בתנועה הציונית, שפעלה מטעם ההנהגה הציונית בארץ. עלה לארץ ב-1950. לאחר שירות צבאי בנח”ל התגייס למשטרת ישראל, ונישא לג'וזט. היה אדם נעים ומאיר פנים.

בערב שבת, 29 במאי 1992, יצאה קבוצה של ארבעה מחבלים מנמל עקבה לאילת, בדרכם לבצע פיגוע המוני. ב-כ”ז באייר התשנ”ב (30 במאי) בשש בבוקר הגיעו שני מחבלים מן החוליה בשחייה מעקבה לאילת. יוסף, שהתחיל לעבוד כשומר במעבדה לביולוגיה ימית באילת רק יומיים קודם לכן, קיבל דיווח על תנועה חשודה בשטח המעבדה ויצא מיד לבדוק מה קורה בחוץ. המחבלים ירו בו למוות ממרחק קצר וניסו אחר כך לבצע פיגוע בכביש אילת–טאבה. אחד המחבלים נורה ונהרג על ידי המשטרה והצבא. השני נפגע, נתפס ונשפט למאסר עולם.

יוסף היה בן 62 במותו. הותיר אישה ושלושה אחים.

חגי שלהבת הי"ד

אחמד מחמד אחמד אולאד מחמד

סעיד אחמד מחמד אולא ד מוחמד

יעקב שלום הי"ד

מוקבל מחמד בדווי נאג'ח

יעקב, בן חנה ושלמה, נולד בירושלים ב-י”א בכסלו התש”י (2 בדצמבר 1949), אח לסימה, רותי ורמי. שרת בחטיבת “גולני” והמשיך ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית. עבד בטאבו ובמשרד פרטי. הוא נישא לשרה, ונולדו בנותיהם נעמה ויעל. ב-1990 פתח את מסעדת “פונדק עין כרם”. יעקב היה איש נעים, שנון ובעל חוש הומור נדיר. היה חבר אמיתי שתמיד נכון לעזור.

ביום ראשון בערב, כ”ו באייר התש”נ (20 במאי 1990) נדקר יעקב בסכין בדירתו, שמעל הפונדק שבבעלותו בעין כרם, על ידי שני ערבים שעבדו במטבח שם. הוא הספיק לצאת לחצר, ושם מת.

יעקב היה בן 40 במותו. הותיר שתי בנות, אם, אחיות ואח.

זלמן שליין הי"ד

ג'נדיה יוסף רדואן נהאד

חמדיה מחמוד עווד מוחמד

זלמן, בן אריה ובילה, נולד בפולין ב-כ”א באייר התרפ”ה (15 במאי 1925). בהיותו נער בן 15, אילץ האיום הנאצי את זלמן לעזוב את עיירת הולדתו ואת משפחתו ולנדוד ברחבי ברית המועצות וברחבי אירופה. הוא עלה לארץ בשנת 1947 באוניית המעפילים “שבתאי לוז'נסקי”, שהגיעה לחוף ניצנים, שם המתינו למעפילים תושבי גן יבנה. שם החליט להשתקע ולבנות את ביתו.

הוא נישא לרבקה והיה אב לאריה ולבלהה. עבד כבנאי וכקבלן בנייה שבנה רבים מבתי המושבה והסביבה. היה בעל ערכים, שורשים, תרבות ואהבת אדם, אוהב ארצו ואיש משפחה; שתקן, צנוע, עניו, מבין, רחב לב, מוכן לסייע לכל

ב-י”א בתמוז התשמ”ט (14 ביולי 1989) הגיעו לביתו של זלמן שני פועלים ערבים צעירים. הם נסעו יחד איתו לאתר הבנייה בו בנה בית. שם שלפו השניים סכין, דקרו את זלמן והיכוהו במוט ברזל. זלמן נפל מתבוסס בדמו.

מת מפצעיו באמבולנס. היה בן 64 במותו.

אלקרקי פהמי פהד עלאא אלדין

בן בתיה ושוקור. נולד ביום ג' בשבט התשל”א (29 בינואר 1971) בירושלים. התגייס לצה”ל במסלול ישיבת הסדר.

ביום ח' בסיוון התשנ”ג (28 במאי 1993), בדרכו למערת המכפלה, בה נהג להתפלל מדי יום, ארז נפל בקרב עם מחבלים שתקפו והרגו אותו.

היה בן 22 בנופלו. הותיר אחריו אב ותשעה אחים ואחיות: יגאל, יחיאל, בת שבע, דינה, אתי, שרה, יונתן, רחל וענת. משפחתו וישיבת ההסדר בקרית ארבע הנציחו את זכרו בהכנסת ספר תורה למערת המכפלה ובפתיחת מועדונית לילדים.

שרה שרון הי"ד

דעאגנה נופל מחמד מחמוד

יעקוב מוחמד עודה רמדאן

עפאנה מוסטפה אחמד מוחמד

שרה, בת אסתר ומשה זנטי, נולדה ב-י”ח באדר התשט”ו (12 במרץ 1955). הייתה אחות לדורית, שמעון ויעקב. גדלה באשדוד. משבגרה נישאה שרה ונולדו ילדיה: לימור, מייקי, רמי, טלי, חגית, נועם ודוד. שרה עבדה בעבודות שונות והתגוררה בראשון לציון.

ביום רביעי, כ”ז בטבת התשנ”ג (20 בינואר 1993) נרצחה שרה בדקירות סכין על ידי מחבל ברחוב היוגב בחולון. גופתה נתגלתה על ידי עובר אורח אחרי כשעה.

שרה הייתה בת 38 במותה. הותירה ארבעה בנים, שלוש בנות, הורים, אחות ושני אחים.

משה תמם הי"ד

אבו-מוך חמדון מוחמד רושדי

אברהים אבו-מוך

ביאדסה עבדל ראזק אחמד איברהים

דקה נימר אסעד וליד

בן גליה ואלי, נולד בסיוון התשכ”ה (23 ביוני 1965) בחבצלת-השרון. בחוש ההומור שלו כבש את לב הכל, ובשעות מצוקה היה מקור תמיכה ומשען לנזקק. במאי 1983 התגייס לצה”ל; עבר אימוני טירונות והוצב לשירות בחיל ההנדסה.

ב-6 באוגוסט 1984 יצא משה לחופשה לביתו, נפגש עם חברתו וליווה אותה לביתה בטבריה. כשחזר מטבריה לתל-אביב וירד מהאוטובוס בתחנת בית ליד, ועקבותיו נעלמו.

כעבור ארבעה ימים, ב-10 באוגוסט, נמצאה גופתו וסימני חבלה בראשו. בחזהו היה נקב של כדור חודר. חקירת המשטרה הצבאית וכוחות הביטחון העלתה שמשה נחטף ונרצח בידי מחבלים תושבי המדינה מבאקה אל-גרבייה.

היה בן 19 בנופלו. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושתי אחיות.

חיים חי תקתוק הי"ד

אל-חטיב עבדאללה קאיד בשיר

חיים, בן אברהם ומזיאנא, נולד בתוניס ב-כ”ד באדר א' הת”ש (4 במרץ 1940).

ביום 21 ביולי 1988 נמצאה גופתו של חיים, שנעדר מביתו מזה חמישה חודשים, מאז י' באדר התשמ”ח (28 בפברואר), בתוך רצפת ביטון יצוק במחסן בית ברמלה. בחקירה הודה הערבי בעל הבית שרצח אותו על רקע לאומני.

היה בן 48 במותו.