קופסת החשיבה של הגנרלים

מאיר אינדור

יו"ר ארגון נפגעי הטרור "אלמגור", סא"ל במילואים

קופסת החשיבה של הגנרלים

הקבעון המחשבתי המובנה בדרגות הבכירות מוליד כשלים כמו מחדל המנהרות. הצבא צריך צוות אזרחי שחושב מחוץ לקופסה ומציע חוות דעת שנייה

NRG

2014-08-13

מיד אחרי הנסיגה מהרצועה והתייצבות כוחות צהל לאורך גדר הפרדה, התרעתי בפני גורמי הביטחון על השימוש במנהרות כדרך עוקפת גדר הפרדה. מול עיניי היו המנהרות בציר פילדלפי לכיוון השטח המצרי. נעניתי שאין הדבר דומה: המנהרות שם משמשות להברחה ואילו מאזור השטח הישראלי אין מה להבריח. אחר כך התברר שיש מה להבריח. חיילים. בחטיפת שליט התגלתה מנהרה ממנה יצאו החוטפים.

אחרי החטיפה כתבתי לאלוף מוכשר שהוצב בראש ועדת חקירה והצבעתי על מקור הבעיה: בתים פלסטינים שהתפשטו ב"סיפוח זוחל" אל עבר גדר ההפרדה. משם, מהבתים, החל חיל החפרים הפלסטיני לחפור את המנהרות ההתקפיות אל מעבר הגדר. אף מנהרה לא החלה משטח גלוי – אלא תמיד מבית שחיפה על פתח הכניסה.

לא הייתי גאון יותר מהיתר – אלא עם נסיון אישי: נפצעתי ברצועה בעת שגילינו בסיירת רימון מחילה שיוצאת מהבית אל בונקר עם 4 מחבלים. תבעתי איפוא, בשם "אלמגור", לייצר רצועת בטחון של 2 ק"מ לאורך הגדר, סטרילית ממבנים.

מאוחר מדי, אמרו לנו בדרג הטאקטי, הם כבר בנויים. לכו תהרסו אותם, השבנו, הרי זה בניגוד לסיכומים ואסור להם לבנות סמוך לגדר. זו כבר בעיה מדינית, אמרו לנו.

מחדל צפוי

אז איך קרה שאלופי צהל במטכ"ל לא עיכלו את איום המנהרות כבעיה אסטרטגית – למרות המידע שהיה בידיהם? מדוע רק הסרטון הקצר של תצפיתנית של צה"ל הוא ששינה את אופי הלחימה מלחימה אווירית לכניסה יבשתית?

התשובה היא שמה שקרה שם הוא מה שעובר על גנרלים שלא מסוגלים לעכל מידע חדש, בעיקר כזה שסותר הערכת מודיעין קודמת. עומס האחריות גורם להם "להשתבלל" באיומים המוכרים והישנים שבהם טרם הצליחו לטפל. כך קרה שהגנרלים של מלחמת יום הכפורים לא עיכלו את המידע המודיעיני על כמות ה"סאגרים", שהתגלו במלחמה כאיום מרכזי על הכוחות הממונעים.

זו תופעה טבעית, שאם רוצים להימנע ממנה, מייצרים בתוך המערכת יסוד אנרכיסטי בחשיבה כדי לא ליפול בשבי ה"קונספציה".

ואם במלחמות בין צבאות סדירים נחוצה חשיבה מחוץ לקופסה, קל וחומר בלוחמת טרור. מה שמזכיר את הסיפור האמריקאי העצוב של פיגוע התאומים: כל ההיערכויות המוקדמות של ראשי השירותים החשאיים באמריקה הגדולה נגד פיגועים, לא צפו פיגוע שמתחיל עם סכין יפנית שנצמדת לגרונו של איש צוות במטוס בשמיים ומסתיימת במגה-פיגוע. קו ישיר עובר משם למנהרות ברפיח שנחפרות בטוריה וב"קונגו" ומדופנות בביטון פשוט.

סרן סימן טוב

המסקנה היא פשוטה. המלחמה בטרור היא לא עניין לגנרלים. הטרור עובד עם ראש קרימינאלי. לגנרלים שרגילים להפעלת אוגדות וגייסות קשה לחשוב מחוץ לקופסא אל מול לוחמת הפרט והקומנדו. דרגותיהם הבכירות הם סוד הכשל שלהם.

מה להם ולמחילה שחופר מחבל בודד מתחת לגדר ההפרדה של כביש, עובר דרכה, צולף במכונית עוברת ורוצח ילדה בת 3?

במלים אחרות, למערכה הבאה דרוש סרן סימן טוב למערכה.

סרן סימן טוב שלמד גמרא בישיבה ירושלמית והיה קצין המודיעין במודיעין פיקוד דרום, התריע לפני מלחמת יום הכיפורים על מלחמה קרבה.

את המידע הוא מצא אחרי שחפר בהררי פיסות המודיעין שזרמו תחת ידיו.

את המסקנה הוא שאב מתוך המוח התלמודי שלו.

אלוף המודיעין זעירא ביטל את דעת סימן טוב, וכל השאר היסטוריה עצובה.

למלחמה הבאה צריך להקים צוות חשיבה מחוץ לקופסה. כדוגמת צוות אנשי המילואים שהתגייס לטובת החיפושים אחרי שלושת הנערים החטופים, והביא תובנות חדשות. בזכותם, בחטיבות "עציון" ו"יהודה" היו פתוחים לאמץ את הגישה של גיוס המוח והניסיון של אזרחים שגוייסו לחיפושים.

אי אפשר לבזבז את המוח האנושי היהודי ואת כל הניסיון האדיר שהצטבר בישראל בקרב החברה האזרחית ולא לגייסה למערכת חשיבה של "חוות דעת שנייה" מול הטרור.