מלכודת פלסטינית: אזהרת מסע לקהיר

מאיר אינדור

יו"ר ארגון נפגעי הטרור "אלמגור", סא"ל במילואים

מלכודת פלסטינית: אזהרת מסע לקהיר

הרצון הישראלי המתגבש לערב את אבו מאזן יהפוך מבלי משים להכשרת החמאס ולמכשול לישראל מפני פעולה כנגדו

NRG

2014-08-18

על שרי הממשלה להסתכל ביושר על המתרחש בקהיר ולהקשיב היטב לדברי ראש המשלחת הפלסטינית, עזאם אל-אחמד: "תקופת שלטון חמאס ברצועה הסתיימה, יש לפעול בתיאום מלא עם הרשות הפלסטינית וממשלתו של רמי חמדאללה שתהיה הריבונית בשטח, כולל בעזה". לכאורה, נפלא. הסתיים שלטון החמאס!

אלא שהחמאס לא מפורק מנשקו. תוך כדי המו"מ עם ממשלת ישראל, מתמסמסת לה הדרישה האולטימטיבית הדורשת פרוק החמאס מנשקו – לפחות מהנשק הארטילרי. כמו גם הדרישה להחזרת גופות החיילים.


אנשי המשלחת הפלסטנית בקהיר (צילום: איי.אף.פי)

ישראל חוזרת למגרש המוכר והעצוב של 1996 שבו הרש"פ כיהנה אמנם ביש"ע כגוף הרשמי, אבל החמאס המשיך לפעול מתחת לאפה בפיגועים.

המשחק הכפול הזה מסוכן לישראל. הקו-פרודוקציה של החמאס והרשות הפלסטינית הרשמית, אם תהיה כזו, תאפשר לזוג הפלסטיני ליהנות ברצועת עזה מכל העולמות.

כשהטרור יתחדש, יאשימו אנשי אבו מאזן את החמאס. "אין לנו שליטה מוחלטת", יאמרו, "אבל ננסה לייצב את הפסקת האש".

תמורת הניסיונות להפסקת האש ישראל תשלם לרש"פ דמי ניהול ותיווך בשורת מחוות וצעדים פוליטיים. ברמאללה ירוויחו מהתיווך, המשחק הכפול שיתרחש ברצועה יעניק נקודות לפטרונים מהרש"פ. כבר עתה נושא שחרור המחבלים לאבו מאזן בפעימה הרביעית חוזר ועולה על שולחנם של המתדיינים בקהיר.

כך גם שחרור כל אנשי החמאס, משוחררי שליט ואחרים, שנעצרו ביו"ש אחרי חטיפת שלושת הנערים. ייאסר על ישראל חיסול ממוקד של אנשי ומנהיגי טרור. מוחמד דף – לחופש נולד, וכל נרצחיו בקבריהם. גם בשעת הצורך של פיגוע מתגלגל ו"פצצה מתקתקת", ספק אם יהיה לישראל חופש הפעולה שיש לה היום.

ציר אבו מאזן-משעל הופך איפוא בקהיר את ההישגים הצבאיים של לוחמי צה"ל לתבוסה מדינית:

ההתנגדות הישראלית שהייתה עד כה לממשלת אבו מאזן והחמאס מאבדת את הרלוונטיות שלה; החמאס מרוויח כשהוא מקבל מעתה מעטפת לגיטימית של הרש"פ תוך השארת המנגנונים הצבאיים עם כלי נשקם ברצועה; 1000 חיילים מרמאללה יוצבו במעברים. זה לא ימנע את הברחות החמאס ופעילות הטרור אבל יכול להוות כוח תגבור בהתפרצות הבאה כלפי ישראל כפי שקרה באינתיפאדה בשנת 2000, כשהכוחות הפלסטינים ביחד עם החמאס ירו על ישראל – והפעם מדובר יהיה בכוחות מאומנים היטב על ידי גנרל דייטון האמריקאי. אותו גנרל כבר אמר שאין שום בטחון שהכוחות שאימן לא יצטרפו ללחימה נגד ישראל אם יהיה משבר מדיני.

עוד הישגים לחמאס? הנה רשימת הדרישות שגם אם חלקם יתקבל יהיו בגדר תשלום מכובד להפגזות על ישראל:

הרחבת תחום הדיג ברצועה ל-18 קילומטרים, מה שיגדיל את טווח השטח שחיל הים יצטרך לפקח עליו. רמת הסיכונים תגדל בהתאם להגדלת השטח.

תשלום משכורות ל"פקידים" – כולל קצינים וחיילים – של החמאס דרך הרש"פ. אמרו מעתה: המחבלים שלחמו נגדינו לאחרונה יקבלו משכורות בעתיד והפרשי שכר על העבר.

השארת הדרישות לנמל ימי ולשדה תעופה של החמאס כתביעה משותפת לרש"פ. המכולות לעזה שיגיעו בים יהיו כפולות-דפנות ללא אפשרות גילוי מהיר בלב ים. אם הנמל הימי לא יספיק, תתאפשר רכבת אווירית לאמל"ח לטובת ממשלת החמאס. ציר הטיסות לא חייב להיות ישיר מטהראן; הוא יכול לעבור בחניית ביניים בקאטר או בסודן.

וכמובן, הרחבת פעילות המעברים היבשתיים לעזה. דרישת הפלסטינים בקהיר כעת היא ש"המעברים בין ישראל ועזה ייפתחו, תתאפשר תנועת אנשים וסחורות, ותותר העברת חומרי בנייה בין הגדה המערבית לעזה". מה שיאפשר לחמס לספק בטון למנהרות ואנשים לטרור. מערכת התקשורת בין הרצועה לגדה תשודרג לתדרוכים ואימונים משותפים.

מעבר לכל הסכנות הללו, יש בהסכמה למתווה אבו-מאזן גם אמירה לעולם: המצור החלקי שהוטל על עזה עם עליית החמאס – מסתיים. מעתה שערי מדינת החמאס פתוחים לכל, ובמדיה רבה זה עלול להיות אקט הסיום בתהליך ההכרה הבין לאומי במדינת החמאס.

וכמובן, מי שתולה את יהבו על תגובות חריפות כחלופה להמשך המבצע היבשתי, צריך לזכור שהמטרייה המשותפת של אבו מאזן והחמאס תעכב כל פעולה צבאית ישראלית.

אלה מקצת מן השאלות שממשלת ישראל צריכה להציב מול עיניה בבואה לחתום על הסכם עם החמאס הרש"פ ומצרים.