המשוגע התורן

מאיר אינדור

המשוגע התורן

הטרור מורכב ממפגע בודד, ועוד אחד ועוד אחד. גם אם נראה ששחרור המחבלים הוא עובדה מוגמרת, עלינו למחות בכל פה נגד הכניעה לטרור

חדשות מחלקה ראשונה

2013-12-28


הפגנה נגד שחרור מחבלים (צילון: AP)

הסיפור של הטרור הוא סיפורו של הצלף הבודד מעזה שירה השבוע. אלף הסכמים עם הרש"פ וחמאס לא יוכלו לכבות את המפגעים הבודדים. הטרור בנוי מהמחבלים הבודדים. מניח שקית הנפץ, לובשת חגורת המתאבדים והצלף. לכן התשובה לטרור היא לא הסכמים אלא שליטה ביטחונית מלאה של חיילי צה"ל בשטח. בכדור אחד המפגע מהשבוע יצר חשש של החקלאים לעבד את השדות ליד קו הגבול. זה מה שהיה פעם ליד כורזים ואלמגור בגבול עם הסורים לפני מלחמת ששת הימים. כדור ועוד כדור ירתיע את ישראל והצבא יודיע לאזרחים לא לצאת לשדות כשהשאלטר נתון בידי הפלשתינים.

שחרור המחבלים הנוכחי בחודשים האחרונים כולל הפעימה הנוספת בשבוע הקרוב הוא כניעה לטרור. נתניהו יכול לומר שזה ניהול מושכל של משבר ועד מושגים מתורת ניהול המשברים, אבל גם הפלשתינים למדו את התורה הזו (בכוון הפוך) והם מספקים משברים בלי סוף ומכל משבר הם מרווחים עוד. כל המשברים שישראל מייצרת הם הגנתיים. כולל התקיפה הישראלית על יעדי חמאס כתגובה לפיגוע בכביש המערכת בעזה. ישראל נסוגה מהרצועה בלחץ הפיגועים. ישראל נסוגה מלבנון בלחץ פיגועים בדרום לבנון. ישראל הלכה להסכמי אוסלו בלחץ האינתיפאדה הראשונה. מנגנוני הטרור צופים משתאים על ההתנהלות הישראלית, לפעמים הם מנצלים את ההצלחה ללחץ נוסף ולפעמים הם מצטערים שאיחרו את הרגע. היחידים שמראים מגמה הפוכה אלו הם האזרחים שמיישבים את יהודה ושומרון. במקום לברוח מהטרור -הם מרימים דגלים ציוניים על הגבעות מהם יורים עליהם. המתנחלים אינם חיילים אבל הם כוח המחץ נגד הטרור.

כוח נוסף הם משפחות שכולות ופצועים שנאבקים ציבורית נגד גורמי הטרור. לפעמים נראה שזו מלחמה פרטית שלהם נגד המחבלים שפגעו ביקיריהם, אבל התוצאות ציבוריות בהחלט. כל מחבל שהם מצליחות למנוע את שחרורו הוא ניצחון של מדינת ישראל על הטרור.

לראשונה אני מספר זאת. הופעתי עם נציגי אלמגור ממשפחת השכול לפני ועדת שמגר. סיפרנו להם שישראל הרשמית השתמשה בהתנגדותנו לעסקה כדי להוריד את המחיר אצל חמאס לאחר שהוא קיבל את הרושם מהפגנות מטה שליט שכל הצבור בעד העסקה והעלה לכן את המחיר. אמרתי, אולי תמליצו לממן את אלמגור על-ידי הממשלה. שמגר חייך אבל עמוס ירון ביקש ממני בסוף העדות לסור עימו לחדר צדדי, הוציא צ'ק על שמו ועל שם רעייתו ורשם תרומה מכובדת למאמץ המלחמתי.

מקום המשפט שמה הרשע

סאמר אל-עיסאווי המחבל הבכיר חגג השבוע את נצחונו על כל מערכות הצדק והענישה של מדינת היהודים. הוא שוחרר מהכלא למרות שהיה צריך לרצות עוד שנים רבות בכלא. סאמר הוא מחבל ותיק ששוחרר בעסקת שליט לאחר שנידון לעשרות שנים. בשעה ששחרורו היה על הפרק ומשפחות שכולות הופיעו לפני בג"ץ בהתנגדות לשחרור מחבלים, הכינו נציגי הפרקליטות תשובה שתפקידה להניח את דעת השופטים והעותרים. אם סאמר וחבריו יחזרו לטרור, אמרו הם לשופטים, הוא יוחזר לכלא לריצוי מלא של עונשו.

אבל לסאמר היו תוכניות אחרות. הוא חזר להפר את החוק וכשהוחזר לכלא, פתח בשביתת רעב. ארגוני הסיוע הישראלים למחבלים (יש כאלה ארגונים עם שמות יותר מכובסים ) סייעו לו להביא את קולו בעיקר לחו"ל. הציעו לו ללכת לרצועה. אבל הוא התעקש וניצח. ממשלת נתניהו נכנעה והורתה על שחרורו לביתו באזור ירושלים. לאחר שסאמר למד מה כוחה של ממשלת ישראל, הוא התראיין מיד בסוף השבוע אצל אוהד חמו מערוץ שתיים וקרא לחטוף עוד חיילים כי 'זו הדרך היחידה לשחרר אסירים'.

עכשיו נחכה ונראה אם ממשלת ישראל תחזיר אותו לכלא על הפרה נוספת של תנאי השחרור שהרי הוא קרא לבצע פעולת טרור וזו עברה מפורשת על חוק 'פקודת הטרור תש"י'

לא נשתוק

קולו של הצבור חשוב בימים אלו יותר מכל – דווקא בגלל כניעת הממשלה. בשבוע שעבר בכנס 'מעורבים' של 'מעריב', באילת דנו בסוגיות חברתיות רבות. לטעמי המאבק הציבורי בטרור הוא סוגיה חברתית-ביטחונית מהמעלה הראשונה שגם הוא היה צריך להיות בתוך רשימת הנושאים החברתיים. דווקא כשממשלות קורסות ביכולת העמידה שלהם מול ארגוני הטרור המתוחכמים, צריך הצבור להקים חומה. בלשונו ההדרית של זאב ז'בוטינסקי מייסד תנועתו של נתניהו להציב קיר ברזל מול הטרור הערבי.