מרגע שבג"ץ נתן את האות – שחרור המחבלים היה בלתי נמנע. אבל המחאה, המשיכה ממש עד הרגע האחרון. כמה עשרות פעילי ימין עמדו שעות ארוכות מול כלא עופר בניסיון סמלי לעצור את השחרור. הפעילים הגיעו מוכנים לעימות עם כוחות הביטחון, אבל בשירות בתי הסוהר דאגו שהאוטובוסים שהסיעו את האסירים יעברו הרחק מעיני ההמון. הפגינים קראו: "ממשלת ישראל של לפיד, של נתניהו ושל בנט, אתם ממשלת הפקרת יהודים. בוז לממשלת ישראל!"

המחאה נגד החלטת הממשלה לשחרר 26 פלסטינים שהיו מעורבים בפעילות טרור לפני החתימה על הסכמי אוסלו, נמשכה גם אתמול בבוקר (ג') – עם מיצג שנוי במחלוקת בהר הרצל. על קברי חללי צה"ל בהר הונחו שלטים עליהם נכתב – "סליחה ששכחנו, מותכם היה לשווא". השלטים הללו הצליחו לעורר את זעמם של כמה הורים שכולים, בהם גם עמי יפרח אביו של דני זכרו לברכה, שקבור בהר הרצל. "שילכו להפגין מול משרד ראש הממשלה, שילכו להפגין מול השרים – אלה מקבלים החלטות. החיילים שקבורים פה מזמן כבר לא מקבלים החלטות, ואני חושב שהם עשו מעשה נבלה אחד גדול וזה הכעיס את כל ההורים", אמר עמי.

12 שעות לפני המועד שנקבע לשחרור האסירים הגיש ארגון נפגעי הטרור "אלמגור" עתירה לבג"ץ נגד המהלך. סיכויי ההצלחה הנמוכים של העתירה היו ידועים מראש, בעיקר נוכח פסיקות קודמות בנושא, אבל המשפחות השכולות התעקשו להשמיע את קולן גם בבית הדין הגבוה לצדק. בין הנוכחים בדיון, אורטל תמם שדודה משה נרצח על-ידי ארבעה ערבים ישראלים. "זה לא דבר הגיוני לשחרר רוצחים, לשחרר אנשים שביודעין, במכוון, ברצון, באו ורצחו", אמרה אורטל, "משהו שם כל-כך צועק ואנחנו כבר איבדנו את המצפן שלנו את מה שאומר לנו מה נכון ומה לא נכון".

אבל, כאמור, העתירה נדחתה ומהלך השחרור יצא לדרך. חמישה מחבלים הוברחו בשעות הערב המוקדמות ברכב שחלונותיו אטומים וחיכו לשחרורם שעות ארוכות במעבר ארז שבצפון רצועת עזה. יתר 21 האסירים שוחררו רק בחסות החשיכה, כדי לצמצם כמה שיותר את הסיקור התקשורתי של חזרתם לשטחי הרשות הפלסטינית.