"מה יש לי להגיד לחמאס? לברך אותם, שהרגו את הבן היחיד שלי – וזכו. נשארתי בלי בעל שנפטר לפני כמה שנים ובלי ילד. הם זכו. היקר ביותר הלך לי, אין לי לילה ואין לי יום, הלב שלי שרוף". המילים הקשות האלו של שרה בן ארויה, אמו של שמעון ז"ל, שנרצח בפיגוע במלון פארק בנתניה, מבטאות אולי במעט מה שמרגישות בכל רחבי הארץ משפחות שנפגעו מטרור ואיבדו את יקיריהן. עבורן, ניצחונו של החמאס, שאחראי לרוב המכריע של אירועי הטרור האלה, הוא ניצחון הרצח על השפיות.

בקפה מומנט בירושלים, שידע פיגוע קשה, תתקיים הערב ישיבת חרום של הנהלת "אלמגור", ארגון נפגעי הטרור, עם נציגות משפחות שכולות ופצועים מפיגועי החמאס. בחוץ תתקיים משמרת מחאה סמלית, בעקבות תוצאות הבחירות לרשות הפלסטינית.

מאיר אינדור, יו"ר הארגון, אומר כי "ניצחון החמאס הגדול מוכיח לעם בישראל שאצל הפלסטינים מי שהורג יותר ביהודים, פופולרי יותר. כמה נואלת היא ההחלטה לתת להם שלטון עצמי שהופך להיות שלטון טרור ויותר שטחים שהופכים למרכזי טרור. מי שימשיך בכך, יביא לפה בסוף גם את החיזבאללה ואת אל-קאעידה".

בקרב המשפחות ששיכלו את יקיריהן בפיגועי טרור עדיין מתקשים להאמין. אבי זאנה, אביו של אריאל שנרצח בישיבה הקדם צבאית של עצמונה, מספר: "אני מבין שהאמא של המחבל שהרג את בני היא היום מועמדת לפרלמנט הפלסטיני מטעם החמאס, אום נידאל שמה. האשה הזאת, שלצערי עדיין בחיים, שלחה את בניה להרוג וכעת היא הופכת להיות פוליטיקאית, מתראיינת באופן חופשי ומובילה את קמפיין החמאס".

לדבריו, "אנחנו יושבים ומסתכלים מהצד. איפה החיסולים וכוח ההרתעה? כנראה שהפוליטיקאים עסוקים יותר בבחירות. זה עוד כישלון של מדינת ישראל. זאת תעודת עניות גם של הפלסטינים, שקיבלו על מגש כסף את רצועת עזה. איך נתנו לחמאס להתמודד? אנחנו קוטפים את מה שזרענו. יש לנו בגבול הדרום-מערבי מדינת חמאס איסלאמית, שתהיה קיצונית לא פחות מאיראן. אני כאזרח קטן לא יכול לעשות כלום, אבל אני מצפה ממדינת ישראל לא לאפשר את זה. לא יכול להיות שארגון שמוגדר כארגון טרור יקים פרלמנט ואנחנו נשב בחיבוק ידיים".

"מדינת ישראל מאפשרת שיטבחו בנו"

יצחק מעוז, אביה של תהילה ז"ל שנרצחה בפיגוע במסעדת סבארו בירושלים, אומר ל-ynet: "חלפו 4 שנים וחצי מאז שבתי תהילה נהרגה. לפני שנתיים וחצי הייתי בפיגוע בקו 14 בירושלים ואיבדתי את השמיעה באוזן אחת. אני רואה את נצחון החמאס כתוצאה של הוויתורים שעשתה ישראל לכל אורך הדרך. כשהתחילו לדבר עם ערפאת התחילו כל הפיגועים. האמריקאים לא רוצים לדבר איתם, אז למה אנחנו צריכים לדבר?"

לדבריו, "ביום הזה, התחושות שלי קשות מאוד. התוצאות עכשיו מעירות אותנו לראות מי ניצב מולנו, מי הפרטנר שלנו וכן את העובדה שהפלסטינים לא מעוניינים בשלום. אבל הכל תלוי בנו: אם היינו משתפים פעולה, האויב לא היה מרים ראש".

התחושה שיש אשמים במצב החדש שנוצר משותפת לרבים מבני המשפחות. קורין בן ארויה, אלמנתו של שמעון ארויה ז"ל, אומרת: "אני מפנה אצבע מאשימה כלפי מדינת ישראל. אם מדינת ישראל מאפשרת שיטבחו בנו, שיהתלו בנו והם לוקחים את השלטון והמושכות לידיים, מה לנו כי נלין? אנחנו לא מחזירים על כל פשע שעושים, אז איך לא יבחרו תומכי הטרור הגדולים ביותר, החמאס?"

בן ארויה מוסיפה כי אין בה שנאה כלפי הפלסטינים, אלא רק כלפי ארגוני המחבלים הממשיכים לקטול ישראלים: "מי שהציל את חיי בפיגוע היה רופא ערבי, אז זה לא נכון לומר שאני שונאת ערבים. אבל ההנהגה צריכה להחזיר להם שוק על ירך. רק באמצעות כוח יבינו".