להטיל מרות ואימה על הרוצחים / הרב דב ליאור, יו"ר ועד רבני יש"ע

לפי הוראת תורתנו, בית דין שדן דיני נפשות זקוק לעדים ולסנהדרין שידונו בנושא. אולם מצד הנהגת המלכות – או בדורנו שאין לנו מלכות – עוברות סמכויות המלך לעם. כך כותב הרב קוק במשפט כהן בתשובה קמ"ג.

אם העם בחר ממשלה, יש לממשלה הסמכות אפילו לדין דיני נפשות לפי חוקי המדינה, כפי שכותב הרמב"ם בהלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ד הלכה ב: "וכל אלו הרצחנים וכיוצא בהם… אם רצה מלך ישראל להורגם בדין המלכות ותקנת העולם – הרשות בידו".

לממשלת ישראל יש עניין להטיל מרות ואימה על רוצחים שפלים כדי להרתיע אחרים מלבצע זממם. לכן יש מקום להטיל עונש מוות על רוצחי המונים ובכך להגן על חפים מפשע ועל אנשים תמימים. מדינת ישראל צריכה להשכיל ולהבין כי אנו מוקפים אויבים מבחוץ, וכי כל יחס של סלחנות מצדנו למעשי הזוועה שלהם אינו מתפרש שאנחנו ג'נטלמנים אלא הוא מתפרש כחולשה. חולשה זו אינה תורמת לביטחון המדינה. הרמב"ם כותב באגרת תימן כי "כל זמן שאנו רודפים שלומם הם ישיבו בחירום ובמלחמה".

כלומר הנטייה להומאניות מצד ישראל רק מגביר את הפגיעה בעם ישראל. הסלחנות שבה נקטנו במשך שנים ארוכות הייתה בעוכרינו, והגיע הזמן לשנות את המדיניות ולנקוט באמצעים קשים. על כן ברור שיש עניין שממשלת ישראל תחוקק חוק שיקבע עונש מוות על רוצחים המוניים, ובכך נצליח להרתיע עושי עוולה שכאלה לטובת כלל הציבור.

חלק מחובת תיקון העולם / הרב ד"ר חיים שיין, מרצה לפילוסופיה של המשפט, מכללת שערי משפט

התשובה היא: כן. סוגיית הטלת עונש מוות נתונה בוויכוח מוסרי, משפטי וחברתי. רוב מדינות אירופה ביטלו את עונש המוות, ואילו במדינות לא מעטות בארצות הברית הוא עדיין מופעל נגד עבריינים שעברו עבירות חמורות.

בסוגיות ערכיות במדינת ישראל מן הראוי שנפנה למורשתנו ההלכתית. על פי ההלכה קדושת החיים היא ערך עליון. מתוך החשיבות המיוחדת בהלכה לחיי אדם, רק לעתים נדירות, אם בכלל הוצא לפועל עונש מוות. גדולי ישראל, רבי עקיבא ורבי טרפון, הצהירו: "אילו היינו בסנהדרין לא היה נהרג אדם מעולם". עם זאת ברור לכול כי ההימנעות הכוללנית בהטלת עונשי מוות, יש בה כדי להרבות שופכי דמים.

על אף הריסון בהטלת עונש מוות, הרי שעל עברות חמורות במיוחד הוטל עונש מוות. עברות חמורות במיוחד הן עבירות המסכנות את שלום הציבור ופוגעות בשלום העולמי. כשההפקרות משתלטת על ההוויה החברתית וקיימת זילות של חיי אדם – מוטלת על בית הדין החובה לפעול לתיקון העולם ולבער את הרוע. אין דבר שעליו הקפידה התורה כשפיכות דמים, ושפיכות דמם של רבים על אחת כמה וכמה. אשר על כן רוצחי רבים אין דינם אלא מוות. על אייכמן, סדאם חוסיין וצוררים שכמותם – שחלק מהם יושב בבתי הכלא שלנו וזוכה לביקורים של אנשי ציבור – אומר התלמוד: "גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות שנאמר: 'אל נקמות ה'". ורש"י על אתר מוסיף: "במקום שצריכה נקמה דבר גדול הוא". משורר תהלים אומר: "בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו. אשרי שיאחז ונפץ עלליך אל הסלע". ולהווי ידוע הוא כי מי שמרחם על האכזרים, סופו להתאכזר על רחמנים.

בארה"ב צריכים ללמוד מההלכה היהודית / פרופ' ידידיה שטרן משפטן, אוניברסיטת בר-אילן

הוצאתו להורג של סדאם לוותה במחיאות כפיים מארצות הברית ועד לאיראן. גם בישראל עלה חיוך של שמחה על פני רבים כי הנה לנו סוף מתאים לאדם רע. אולם מה שמתאים לטקסס ולטהראן – כמו לסעודיה, סין ועוד מדינות מתוקנות – האם מתאים גם לנו? דומני שערכיה של מדינה יהודית, ואפילו ערכיה של מדינה דמוקרטית, מכוונים אותנו לתשובה שלילית. אין להוציא להורג איש. לא את קוזו אוקמוטו רוצח ההמונים, לא את יגאל עמיר רוצח הממלכתיות וגם לא את האנס הבכיר בני סלע.

בקום המדינה התרחשו כמה משפטי שדה, שבחלקם התגלו כִשגוּיים. האדם האחרון שהוצא להורג על ידי בית משפט מקומי הוא הצורר אייכמן. מאז ועד היום התאפקנו, וזאת על אף המצב הבטחוני, הדם הרותח ויצר הנקמה, ועל כך צריכה להיות גאוותנו. יש כאן נקודה יהודית שורשית שמתנגדת להוצאתו להורג של כל נאשם באשר הוא.

המשנה החותמת את דיני הנפשות קובעת: "סנהדרין הורגת אחד בשבוע ונקראת חובלנית; ר' אלעזר בן עזריה אומר: אחד לשבעים שנה. ר' טרפון ורבי עקיבא אומרים: אילו היינו בסנהדרין לא נהרג בה אדם מעולם. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף הן מרבין שופכי דמים בישראל". כלומר אף על פי שקיימות עשרים ושמונה עבירות שדינן מוות, ההוצאה להורג על ידי בית דין איננה ראויה, כעניין שבעקרון. רבים הצביעו על הקושי שביישום דיני ההמתה במשפט העברי: אין חובה להעיד לחובת הנאשם; חקירת העדים בודקת "עוקצי תאנים" כדי להפריך העדות; ראיות נסיבתיות והפללה עצמית אינן קבילות; יש להתרות בנאשם לפני מעשה העברה על ידי עדים. כלומר אין ממיתים גם את מי שברור שהוא אחראי לעברה שעליה הוא נשפט. המסורת ההלכתית מחזיקה בעמדה הומניסטית מאין כמותה, ובתי המשפט הליבראלים בארצות הברית מוזמנים ללמוד ממנה. זהו מסר דתי עמוק וגם לגבי סדאם נאמר: "חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר: כי בצלם אלוקים עשה את האדם".

רוצחי המונים ראויים לעונש מוות / עו"ד יורם שפטל

עקרונית אני נגד עונש מוות. בבסיסו עונש מוות הוא מעשה ברברי בדיוק כמו לקטוע יד לגנב, ולכן אין לו מקום בעולם המודרני. יחד עם זאת, כמו שכל כלל אינו מוחלט וכמו שלכל כלל ישנם יוצאים מן הכלל – כך גם בעניין זה.

החוק הישראלי עושה את השקלול המתאים בין העיקרון הנכון שעונש מוות הוא ברברי ולכן אינו חל במקרים של עבירה פלילית 'רגילה' או אפילו רצח 'רגיל', לבין "החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם". חוק זה קובע עונש מוות על עבירות של פשע בהשמדת עם כמו העם היהודי, ועל כן כל מי שנטל חלק פעיל בהרג המוני של יהודים במטרה להשמיד את העם היהודי – חוקית ראוי לעונש מוות.

בישראל יש עוד חוק היוצא מן הכלל: חוק הקובע עונש מוות גם במקרי בגידה במדינה – כמו שראוי לחול על אנשי כנופיית ז'נבה הפועלים להוציא מריבונותה של מדינת ישראל את קודש הקודשים של מדינת ישראל, קרי: ירושלים, העיר העתיקה והר הבית.
סדאם חוסיין בהחלט נכנס לקטגוריית היוצאים מן הכלל. כדי לשמור על 24 שנות שלטונו, גרם סדאם למותם של מאות אלפי עיראקים, וזה בלבד מצדיק לראות אותו כחריג לכלל. כמו כן סדאם גם גרם לפשעי מלחמה – פלישתו לאיראן ולכווית. המלחמה באיראן הביאה למותם של מיליון קרבנות, מהם כחצי עיראקים.

החוק הגוזר עונש מוות על בגידה במדינה או על הנאצים ועוזריהם דומה לחוק שצריך להיחקק בישראל בנושא רוצחי המונים.

עשיית צדק מוסרי עם הנרצחים / מאיר אינדור מנכ"ל 'אלמגור'- ארגון נפגעי הטרור

עונש מוות מקובל גם בחלק ממדינות ארצות הברית הנאורה על מקרים פליליים, קל וחומר, אצלנו, כשהזירה היא זירת הטרור אנחנו צריכים להפעיל את עונש המוות.

בריטניה הנאורה דיכאה את המרד הערבי בשנות השלושים במאבק חריף ששולבו בו גם הוצאות להורג.

האפקטיביות של הענישה הזו היא ברורה מהטעמים הבאים:

1. אותו מחבל שמוצא להורג לא יוכל יותר לפעול מתוככי הקבר שלו כפי שקורה היום, שמחבלים מפעילים אחרים מתוך כותלי הכלא או לאחר יציאתם. בכל קרב משתדלים לפגוע כמה שיותר באלה העומדים מולך במערכה כדי לצמצם את מספר הלוחמים, למרות שהקרב מול הטרור הוא לאורך זמן עונש מוות הוא חלק בלתי נפרד מהקרב. מחבל מת הוא מחבל לא פעיל!
2. ימנע לחצים לשחרורם, כל הלחץ על ישראל יהיה קצר עד יום ההוצאה להורג. כיום ישיבתו של ברגותי מביאה ללחצים מדיניים בלתי פוסקים לשחרורו ומרגע כניסתו לכלא סופרים את הימים לשחרורו, ישיבתו בכלא מביאה לחטיפות על מנת להשיג קלפי מיקוח שיביא לשחרורו. עונש מוות יפסיק את הפארסה הזאת.
3. העונש יהווה הרתעה למחבלים, החברה הערבית מתרגמת ענישה יותר קלה ממוות כסימני רכרוכיות, לא לחינם כשהוציאו להורג את סדאם חוסיין להורג דאגו לצלמו תמונות משפילות, זו השפה שהם מבינים.
4. העונש יהווה מענה של צדק, הוא הרג, אז מוציאים אותו להורג. לא לחינם תורתנו שהיא מוסרית טבעה עונש מוות, קל וחומר כשאנו במצב של מלחמה עם האויב והוא משתמש בכל ההתייפייפות "המוסרית שלנו" על מנת להמשיך בטרור. מי שטוען שהם לא מפחדים ממוות, עובדה שהם מתאבדים, טועה ומטעה., עובדה שמעגל המתאבדים לא חופף את מספר הערבים באוכלוסייה. רוב פעילי הטרור מכינים את הפיגועים כך שיוכלו להימלט ולהישאר בחיים וכאשר הם נתפסים הם עושים את כל המאמצים כדי לקצר את זמן שהותם בכלא. עד כדי כך חשוב להם להמשיך בפעילות הטרור.
5. עבור המשפחות השכולות, החברה הישראלית והחזרת מאזן הצדק, לא תיתכן מציאות שבה אדם חף מפשע נרצח והרוצח מסתובב חופשי וחי, זהו מאזן לא נורמלי, ולכן תמיד רואים משפחות בבתי משפט שצועקות לצדק, משפחות אלה רוצות לראות את מי שפגע ביקיריהם בא על העונש הראוי לו, עד שהצדק לא נעשה אין מנוח למשפחת הנפגע, דרישה זו היא דרישה אנושית וצודקת.

.
לסיכום: תמיד אומרים אל תהיה צודק, תהיה חכם. במקרה זה, שמושא הדיון הוא מחבלים, עונש מוות הוא גם צודק וגם חכם, הוא גם יעיל יותר מעשית לצבא ולביטחון ועם זאת הדבר יביא לעשיית צדק מוסרי עם הנרצחים, הנפגעים ובני משפחותיהם.