בזמן שעסקנו בגזירות ובקיצוצים, סוכלו בתקופה האחרונה מספר נסיונות חטיפה ובצמתי יהודה ושומרון עומדים גם כעת מאות אזרחים וחיילים ביד מושטת, ממתינים לטרמפ ומתעלמים משאלת המחיר שנשלם עבורם, אם ו(חלילה) כאשר.

ישנו מחירון מאוד ברור: כבר לפני ארבע שנים הוחלט לקבוע "קווים אדומים" למשא ומתן על החטופים שאחרי גלעד שליט. נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר, האלוף (מיל') עמוס ירון ופרופ' אסא כשר ישבו על המדוכה במטרה מוצהרת להקשיח את העמדות ולשפר את נקודת המוצאשלנו. מיד לאחר עסקת שליט הוגשו מסקנותיהם לשר הביטחון דאז אהוד ברק, שהכריז כי "הגיעה העת לעצור את המדרון החלקלק" אך סירב לתת פומבי להמלצות עצמן. לפי ההערכות, המליצה הוועדה לשחרר מחבלים בודדים בלבד תמורת חייל חטוף, ובשום אופן לא לשחרר מחבלים חיים תמורת גופות.

ובכן, שעת ההכרעה הגיעה. יש להודיע מראש מה המחיר האחרון שלנו, וכיצד ננהג כשארגון טרור יחזיק אותנו במקום הכי רגיש — ב"ילד של כולנו" הבא.

צריך להודות: החברה הישראלית לא עומדת בלחצים. אנחנו מתפרקים — וזה מובן — מול ידיעה על חייל חטוף. כשלכל אם עברייה יש את מספרי הטלפון של כל מפקדי צה"ל, וילד שנפצע הופך אוטומטית ל"הקטן", אסור שפסטיבל הרגש שהתחולל סביב שליט יחזור על עצמו עם החייל הבא. במילים אחרות, חייבים לסנדל את עצמנו מראש. עלינו לקבוע מסמרות בנושא, כמי שמכיר בחולשותיו ומרחיק עצמו מהן לכתחילה. רק כך יידעו ארגוני הטרור שחטיפה כבר אינה נשק אפקטיבי. כדי שהם יידעו את זה, חובה לפרסם את המסקנות.

לאורך תקופת השבי של גלעד שליט ביקשו אנשי אלמגור, ארגון נפגעי הטרור, לדעת מהן המסקנות, ונענו כי "הדו"ח יפורסם אחרי ששליט יחזור". מאז הם מבקשים לחשוף את הדו"ח, ולא נענים.

מולם עומדות משפחות שכולות, שהכריזו עם הגשת דו"ח שמגר כי "אין מחיר לחיים של חייל". למרבה הצער, יש לחלוק על אמירה זו. ודאי שיש מחיר. למשל, חייהם של חיילים אחרים. או של יותר מ־170 אזרחים שרצחו משוחררי עסקת ג'יבריל. זה חישוב ציני ומזעזע, אך הוא נכפה עלינו.

אולי ראוי שנלמד מרוסיה כיצד לנהוג. בספטמבר 1985 נחטפו בביירות ארבעה עובדי שגרירות ברית־המועצות. הרוסים לא התבלבלו, וחטפו שניים מבני החמולה הקרובה לחוטפים. אחד מהם הושלך כעבור יומיים בפתח ביתו כש"גרונו משוסף ואיבר מינו תחוב בפיו" (כך על־פי הספר "מדינת ישראל תעשה הכול" של רונן ברגמן). החטופים הרוסים שוחררו מיד, ומאז איש אינו מנסה לחטוף אזרחים סובייטים.

תגובה כזו לא תתרחש בישראל, וטוב שכך. אך על הסקאלה שבקצה האחד שלה חטיפות נקם ובקצה השני 1,027 מחבלים, הגיע הזמן שנחליט איפה אנחנו עומדים.