יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת צחי הנגבי (קדימה) מתנגד בחריפות לתעריף הגבוה שישראל משלמת בעסקאות שבויים. אבל גם הוא אומר שאינו בטוח שאם היה בעמדת הכרעה הוא היה עומד בלחץ. לדבריו, המנהיגים "יודעים שיש דרישה הולכת ומתעצמת לשלם מחירים כואבים אז הם לא מסתכנים. אני לא רואה את ראש הממשלה שעומד ומסביר לעם ישראל שהוא מוכן רק לתשלום מוגבל כדי להציל את חייו של גלעד שליט, כי הוא יזכה לביקורת שלא יוכל לעמוד בה".

הוא מדגיש שהוא לא מדבר על אולמרט אלא על כל ראשי הממשלה בעשרים השנים האחרונות. לדבריו, "ראשי הממשלה רואים שאין להם את הציבור ואין להם את התקשורת. ואם בוגי יעלון מעז להביע עמדה חריגה, המשפחות מכנות אותו 'עסקן קטן' ואף אחד לא מעז להזדהות אתו". ראשי הממשלה, אומר הנגבי, "מוצאים את עצמם בעמדה שהם האויב ולא הטרור. הם אלה שבגלל אטימותם הבנים לא חוזרים". זה מאד מגביל, לדבריו, את היכולת שלהם לקבל החלטות שהן לטובת המדינה ולשים גבול לוויתורים.

אין ספק ששדולת החטופים היא השדולה החזקה ביותר בארץ בשנתיים האחרונות. בימים הראשונים לאירוע החטיפה ביולי 2006 עוד נזהרו במשפחות החיילים גולדווסר ורגב בהצהרותיהם לתקשורת. המשפחות התכנסו בבתיהן ומיעטו להתבטא. שלמה גולדווסר, אביו של אודי, היה היחיד שנקט עמדה קצת שונה: "בואו נשתמש בצבא העיתונאים שעומדים בפתח הבית. הם יהיו הפה שלנו לציבור ולאנשי הציבור". העמדה זו הפכה לאט לאט למדיניות של המשפחות. קרנית גולדווסר, אשתו של אודי, הפכה לדמות הדומיננטית ביותר בקמפיין.

הפתיחות של בני המשפחות והבמה החופשית שקיבלו מהתקשורת הפכו לכדור שלג. לצד המשפחות הקימו חברים ומכרים את "המטה למען הבנים" ואת אתר הבנים באינטרנט. החברים של אודי ואלדד מהפלוגה וחברים נוספים הקימו מטה שני – "מטה החברים למען החיילים החטופים". שני המטות החלו לארגן שורה של אירועים בנוכחות המשפחות. מיקי ליבוביץ ממטה החברים אמר השבוע כי "המטרה הייתה שלא יישאר אזרח אחד במדינה שלא יידע מי זה אודי ומי זה אלדד ומי זה גלעד ובזה הצלחנו".

בתוך מספר חודשים הקמפיין הלא מתוכנן הפך לקמפיין של העם. בתי ספר, מועדונים, ארגונים בארץ ובחו"ל וגם חברות מסחרית נרתמו למאמץ. כמעט שלא עבר שבוע בלי אירוע למען החטופים כמו מסע רגלי מאילת עד לנקודת החטיפה. את החשיבות של אותם אירועים ביטאו בני המשפחות: "להשאיר את הנושא על סדר היום".

"אני יודע שאנשים אומרים שהכוח של עם ישראל הוא הערך שאנחנו מייחסים לחיי אדם, אבל זה לא מקור של כוח אלא מקור של חולשה ולא יעזור לייפות את זה". כך אומר פרופ' שלמה ברזניץ, פסיכולוג, המומחה מספר 1 בישראל למצבי לחץ וח"כ לשעבר מטעם קדימה. "אנחנו קוראים לחטופים 'הילדים'", אומר ברזניץ. "הם הילדים של כולם. אפילו בביטוי הזה יש כדי לרפות את ידי אלה שצריכים לעמוד בלחץ". ברזניץ אומר שלא היה קול נגדי למאבק המשפחות, "כי יש קצת טרור של התקשורת שקשה מאד לעמוד בו".

מאיר אינדור העומד בראש ארגון נפגעי הטרור אלמגור אומר שלציבור ברור שלקורבנות אונס יש זכות שהעבריין ייענש. אבל היחס שונה לגמרי לקורבנות טרור, שמשחררים את רוצחיהם תמורת חטופים. הוא סבור שזה משום שעסקאות שבויים נתונות לוויכוח פוליטי. אינדור אומר שהיה הרבה כסף בקמפיין של המשפחות ושהוא היה מאד מתוחכם, למשל סיסמאות כמו "האדישות תהרוג אותם". "אני", הוא אומר, "לא יודע לעבוד כך". לדבריו, "ידו הארוכה של החיזבאללה הפעילה את משפחות רגב וגולדווסר". בתגובה להערה שזה משפט מאד קשה הוא אמר שהמשפחות "לא שיתפו פעולה מרצון אלא הפכו לבנות ערובה". אבל התוצאה של הקמפיין היתה ש"כל החברה הישראלית הפכה לשבויה".

צחי הנגבי, יו"ר ועדת חוץ וביטחון

פרופ' שלמה ברזניץ, מומחה בכיר למצבי לחץ