בראשית דבריי ברצוני להדגיש שרצונו של השמאל הישראלי והתקשורת בשחרורו של גלעד שליט איננו גדול מרצוננו אנו, המתנגדים לעסקת השחרור רוויית הדמים. ממשלת ישראל לא נקטה עד היום בשום צעד לזירוז העסקה תוך הורדת המחיר, כמו למשל: הכבדת היד על אסירי החמאס בבתי הסוהר, ועוד ועוד.

לגופו של עניין, מזה כשנתיים וחצי שאנו נחשפים למסע תעמולה תקשורתי שמטרתו שחרור גלעד שליט בכל מחיר. עד לפני כמה חודשים גם שחרורם של אלדד רגב ואהוד גולדווסר הי"ד היה מושא לאותו מסע תעמולה.

ברור שהמושג "בכל מחיר" משמעותו הבלעדית, בעיני התקשורת, הוא שחרור סיטונאי של מחבלים רוצחי יהודים. המחיר הכבד שתושבי ישראל שילמו בעבר בעבור עסקאות מפוקפקות אלו, ועלול חס וחלילה לשלם בעתיד, מוצנע על ידי התקשורת או למעשה מושתק כליל.

כל גחמה של משפחת שליט וחבריהם, ובעבר של משפחות גולדווסר ורגב, זוכות מיד לכיסוי ועיבוד תקשורתי מודגש. אין יום שלא סופרים בכלי התקשורת את מספר הימים בהם מוחזק גלעד שליט בשבי. אגב, מדוע לא סופרים את מספר הימים בהם יושב יונתן פולארד בשבי? האם זה לא מעניין את התקשורת? אולי מכיוון שזה אינו כרוך בשחרור רוצחים, ולכן ההתעלמות?

ספירה זו מזכירה כיצד בעבר, כשהתקשורת עודדה את הבריחה מלבנון, ספרו כל יום את מספר הנפגעים בלבנון. מחיר הבריחה ידועה עתה לכל.

מדוע נמנעת התקשורת מלספור את מספר הישראלים שנרצחו על ידי מחבלים משוחררים גם ללא דם על הידיים? מדוע נמנעת התקשורת מלשאול את האדונים אברהם ואביטן, האם החזרת גופות בניהם היו שוות חייהם של 13 ישראלים שנרצחו עד עתה על ידי משוחררי העסקה ההיא?

בשיחה שהייתה לי עם צחי הנגבי, יו"ר ועדת חוץ וביטחון, הוא אמר לי שאם היה יודע ערב עסקת טננבוים את מה שהוא יודע היום, היה מצביע נגד העסקה.

באותם מפגשים שקיימתי בזמנו עם רוב חברי הכנסת והשרים מהקואליציה במטרה למנוע עסקת דמים, הם הודו בפניי רובם שלא לציטוט, שהם מתנגדים לעסקת שחרור בה תדרש ישראל לשלם מחיר כה כבד.

מדוע נמנעת התקשורת מלשאול שאלות נוקבות בדבר המחיר את המרואיינים הרבים הדוחפים ל"שחרור בכל מחיר"? מדוע נמנעת התקשורת מלראיין מומחים כמו האלוף במיל. יעקב עמידרור שהיה ראש מחלקת מחקר באמ"ן ומתנגד לעסקה? מדוע לא יתנו ביטוי לעיתונאים, כמו: דן מרגלית שכתב בישראל בגנות הכניעה לדרישות החמאס והחיזבאללה? מדוע לא נתנו במה הוגנת לשאול מופז שהתנגד לשחרור רוצחים מתוך חרדה לחיי ישראלים?

לפני מספר ימים שלחו קבוצת חברים של גלעד שליט מכתב לאהוד אולמרט ובו דרישה לפעול לשחרורו המיידי של גלעד שליט ובכל מחיר. "אין מחיר לשחרורו", הם כתבו במכתב. המכתב זכה לכיסוי תקשורתי לפחות כאילו היה זה מכתב התנצלות של האפיפיור על האשמת היהודים ברצח ישו.

שבוע לפני פרסום מכתב זה שלחנו, ארגון "אלמגור", מכתב לראש הממשלה ובו אנו דורשים ממנו לעשות שיקול דעת ממלכתי בבואו לדון בתנאים לשחרור גלעד שליט, ולא להיגרר לתעמולת התקשורת המחזקת את דרישות החמאס. שלחנו העתק לכל כלי התקשורת, אבל לא הייתה שום תגובה מצידם. הייתה התעלמות מוחלטת, מדוע?

חוסר האיזון של התקשורת, תוך הבלטת כאב המשפחה בלבד והתעלמות מוחלטת מהמחיר, מחזק את ראשי החמאס בדיוק כפי שחיזק את ראשי החיזבאללה לפני כחודשיים. יחד עם זה מכרסם מהלך זה בכוח העמידה של ישראל, מהווה סיכון קיומי ומעודד חטיפות נוספות.

קשה שלא לקבוע שהתקשורת בישראל משתפת פעולה עם החיזבאללה והחמאס במטרה להחליש את כוח עמידתה של ישראל במאבקה נגד האוייב.

תמהני אם לא היה ראוי להעביר חוק שבמידה והתקשורת משרתת מגזר מסויים בלבד של הציבור בישראל, שישלם אותו ציבור עבור השירותים שהוא מקבל ויבוטל החוק המחייב את כלל הציבור לשלם אגרת רדיו וטלוויזיה.

בתשלום האגרה אנו מממנים, למעשה, את מבקשי נפשנו ופוגעים בעצמנו.