מדינה פרו-ערבית

בועז העצני

מדינה פרו-ערבית

שחרור המחבלים הוא רק חלק קטן מהאפליה המתמשכת של זרועות השלטון כנגד יהודים ובעד הערבים: בגירוש, בסכסוכי קרקעות ובאכיפת חוקי הבנייה.

בשבע

גיליון 307

2008-08-28

חאלד ג'מיל דראס הוא מחבל רב פעלים שירה פעמים רבות על חיילים, יישובים ומחנות צבא. הוא השתחרר אחרי 5 שנים בלבד, לאחר שהשופטים שדנו אותו ל-13 שנות מאסר כתבו: "נחישות זו לגרום למוות ופציעה ומספרם הרב של אירועי הירי ראויים לענישה מחמירה ולדעתנו העונש שהגיעו אליו הצדדים (בעסקת טיעון) אינו יכול להיחשב מחמיר כלל". תחקיר של ארגון 'אלמגור' מעלה כי המשפט הזה חוזר על עצמו בחלק גדול מגזרי הדין, בעקבות עסקאות טיעון המפחיתות את העונש מלכתחילה.

דראס הוא 'ילד' לעומת איברהים מחמוד מוחמד, שגם משתחרר לאחר שרצח לאור יום את יהושע סלומה בחברון, ובכלא רצח אסיר ערבי שבו חשד בשיתוף פעולה עם ישראל.

השבוע שוחררו 199 כאלה, תשתית שלמה של רוצחים, ראשי התארגנויות, מרגלים, יצרני וסוחרי נשק. שרי הממשלה מתנהגים כמו הורים מטורפים המשחררים נחשים ארסיים בבית שבו חיים ילדיהם, ובג"ץ דחה (כמובן) את העתירה נגד השחרור.

מחבלת שנעצרה לפני 6 שנים בטול כרם בדרך לפיגוע בנתניה הלכה כבר הביתה, ולעומתה, חברי "מחתרת בת עין" נידונו ל-12-15 שנה, על ניסיון בודד, שלא יצא לפועל, לפוצץ מטען ליד בית ספר ערבי. הדרישה לאיזון בשחרורים, גם לטובת היהודים, נדחית בבוז.

לא רק הממשלה עושה הנחות לטרור. כשנכנס שמעון פרס לתפקידו כנשיא, עוד בטרם הניח את תיקו, מיהר וחתם על חנינת המרצחים הערבים שאנסו ורצחו את הנער דני כץ בן ה-14. בקשת חנינה של האחים דני ואיציק חלמיש, שנדונו במשפט מפוקפק, ולאחר חקירה מפוקפקת, לכ-8 חודשי מאסר על חשד לירי להרתעת עשרות ערבים שפלשו לאדמתם, נדחתה ע"י הנשיא לאחר סחבת ארוכה. תלונתם במשטרה נגד הערבים הפולשים כלל לא נחקרה.

המדינה ערערה בפני בית המשפט העליון על אי הרשעת קטינים שחסמו את נתיבי איילון נגד "ההתנתקות", ע"י הבערת מזרונים (ע"פ 06\5025), וגם על אי הרשעת קטינים ערבים שהתפרעו בירושלים, חסמו צומת ע"י הצתת עגלות אשפה, יידו אבנים ובקבוקים על שוטרים, פצעו שוטר, וגרמו נזק גדול לכלי רכב (ע"פ 04\7211).

התוצאה אופיינית: היהודים הורשעו והערבים זוכו.

"…בשל המחסור במשאבים ובכוח אדם, נאלצים לקבוע סדר עדיפויות באכיפת דיני התכנון והבנייה". כך התגוננה המדינה בעתירה נגד בנייה ערבית בלתי חוקית. זו טענה מעניינת כשהיא מגיעה מאותה מערכת "אכיפת חוק" שחודש קודם גייסה כ-7000 שוטרים להרוס תשעה בתים בפוגרום עמונה.

בעתירה שביקשה להורות למדינה להרוס בתים ערביים שנבנו על קרקע פרטית יהודית בירושלים, העדיף בג"ץ, לפתע, לסמוך על סדר העדיפויות של המדינה.

'מעריב' חשף לפני שנתיים כי במנהל האזרחי קיימת הנחייה להעדיף ערבים בסכסוכי קרקעות נגד יהודים.

החשודים ברצח הנערה שקד שלחוב בת ה-16 שוחררו ממעצר עקב פגם טכני, כי לדברי שופט בג"ץ הם "אינם צריכים לשלם את המחיר של מחדלי מערכת המשפט". מול קטינות בנות 12, נערים וצעירים שחטאו בהתנגדות לגירוש לא היו למערכת כל מחדלים, ובציטוט מדו"ח הסנגוריה הציבורית: "סטייה בולטת לחומרה ממדיניות המעצרים… אכיפה סלקטיבית של החוק על פי השתייכות פוליטית" ו"שיתוף פעולה מצד בית המשפט".

רדיפת המאחזים נעשית בשם החוק, ונגד הישובים החוקיים בעזה ובשומרון "התאימו" חוק חדש, כשבג"ץ משמש כחותמת גומי.

מהרשימה המדגמית הזו מתקבלת תמונה של ממסד שלם – משטרה, פרקליטות, בתי משפט, ממשלה ותקשורת, המקיימים אפליה ברורה בעד הערבים ונגד היהודים. המערכות תומכות למעשה בהשתלטות ערבית על קרקעות, ונלחמות בהתיישבות יהודית. אוי ליהודים הפוגעים בערבים, אפילו תוך הגנה עצמית, בעוד שמחבלים ערבים זוכים להנחות בעסקאות טיעון, בשחרורים מוקדמים, ובערעורים. התנכלות למורשת היהודית הפכה לשגרה.

הממסד המסוכן הזה, האחראי גם ל"הסכמים המדיניים" המבריקים, שם את היהודים, בייחוד המתנחלים, במרכז הכוונת – כאילו הם האויב. המגמה הזו גורמת בהכרח לתגובת מרי – החל מהתגובה האלימה נוסח עמונה וכלה בשיטות בלתי אלימות בעשרות מקרים אחרים.