"הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל". גם בשכול הכל תלוי במזל ובפרסום. אין דין הרוג אחד כהרוג שני. הכל תלוי במידת הפרסום שניתן להרוג או למשפחתו.

הנה אלמנתו של המרגל מדמשק אלי כהן לא הפעילה מערכה יחצנית, ואף אחד לא חשב על החזרת גופתו תמורת מאות מחבלים.

לעומת מסכת השחרור של טטנבוים וגופות שלשת החיילים. שם הופעלו הרבה ספינים תקשורתיים.

עכשיו כבר מותר לגלות: כולם עבדו על כולם במטרה לבצע את העסקה השנויה במחלוקת.

אפילו הרגעים האחרונים היו רצופים שטיקים ועבודה בעיניים.

הטקס בשדה התעופה: עבודה בעיניים. טקס ממלכתי שלא כתוב באף פרוטוקול שהופק בהוראת ראש הממשלה. גם כתבי חצרו הודו שהטקס הוא על מנת לחלוב אהדה וסימפטיה ציבורית אחרי הבקורת הציבורית על ההסכם. הייתם צריכים לראות את החגיגיות שם על פני חלק מהמוזמנים. כמה מהם יבואו להלוויות נפגעי הטרור שלא תהיה בהן תקשורת?.

הרוקדים על הדם – כמה פעמים הם מאשימים (כולל באותו יום) את המפגינים שכואבים את הפגועים ויוצאים מייד להפגנות במקומות פיגוע. איפה הם והמפיקים הממשלתיים שהניחו את שלושת הארונות להמתנה ארוכה עד לטקס "קבלת פנים" לשדור החי בחדשות תשע. הם כמובן לא רוקדים על הדם – הם רוקדים רק על הארונות.

גם העתונאים – עבדו בעיניים על הציבור כאשר שיתפו פעולה עם המשפחות השכולות כשדיברו על "החזרת הבנים הביתה" כאילו מדובר בבנים חיים בעוד שכולם ידעו את האמת. כך גם הרגילו את הציבור לשלם את המחיר המופקע.

משפחת טננבוים – שדאגה לספר לכולם שטננבוים הוא שבר כלי רפואי.

מערכת המשפט סירבה לפרסם את שמות אלה שנהרגו בידי המחבלים בלבנון כדי להקשות על נפגעי הטרור להתארגן.

הנשיא, שעבד על הצבור במשך שנים כאילו הוא איש לאומי גאה ועכשיו מתגלה כרכיכה שבכל פעם מציע ויתורים חדשים, הפעם מודיע מראש (גם לאוזני נסראללה) שהוא בעד כל מחיר בתשלום לעתיד לחיזבאללה. חכו לבאות.

"הוועד להחזרת הבנים" שידע לפלס את דרכו אל לב הציבור הדתי לאומי בעיקר אל נוער דתי מתנדב. בכסף שהנוער הדתי אסף, גם ליד הכותל, עשו את הקמפיין שסיומו עסקה נוראה עם נסראללה והחיזבאללה.

העתונות – שמדברת כל העת על "אלה שנשכחו" ושוכחת במכוון את משפחות השכול ונפגעי הטרור שעבורם שחרור מחבלים הוא כאב אדיר ובלתי פוסק. לגביהם נפגעי הטרור מהווים מטרד. זו אותה עתונות שמבינה ומסקרת היטב את האשה האנוסה נאבקת להכנסת מי שפגע בה לכלא.

גם ההודעות היזומות ביומיים האחרונים מגורמים הכפופים לרה"מ שטננבוים סבל הם בגדר ספין תקשורתי.

מי לא עבד על עמו בעיניים? נסראללה. לו ולחבריו היו כל הסיבות לארגן חגיגות נצחון. אולי גם בגלל ההתנהגות הישראלית שנחשפה בקלונה עם מלך עירום.

ומן הצד השני, וללא השוואה, בולטת, אשה אמיצה, כמגדלור של אור, בתיה ארד ע"ה, אמו של רון הנווט, שהשאירה צוואה מוסרית חשובה "אל תשחררו מחבלים אם רון אינו בחיים!"