הדיון המשפטי בחוקיות גדר ההפרדה שנערך השבוע בהאג היה בראש ובראשונה חגיגית הסברה ישראלית. האיפוק של הממשלה והכישלון ההסברתי במהלך השנים האחרונות הניעו ישראלים ואוהדי ישראל 'לקחת את העסק בידיים'. ההוראות נגד התלהמות הביאו את ההפקה התקשורתית הכי מרשימה ומשפיעה שהיתה לישראל, שהפתיעה גם את הציניקנים. הפיגוע בקו 14 בירושלים, פעולת הטרור ה-110 מאז תחילת האינתיפאדה הנוכחית, הוסיף גם הוא לטיעון בדבר נחיצותה של הגדר. "גול פלשתיני עצמי", דיווחו העיתונאים האירופיים בבוקרו של יום פתיחת הדיונים.

אוטובוס מפויח, משפחות שכולות, תערוכת צילומי פיגועים, צעדת הנרצחים ואלפי נרות נשמה לזכרם ? כל אלה סיפקו את ההצגה הכי טובה בעיר. בעיר כמו האג, לפחות. להולנדים יש הרגל חביב לקרוא לכל דבר גבוה יותר מפס האטה 'הר'. הממשל נלחץ מאלפי המפגינים (בעד ונגד) שהגיעו מרחבי העולם, וניסה להפחית את ה'נזקים'. ראש העיר ניסה למנוע את הצעדה עם 927 התמונות של נרצחי הטרור הפלשתיני בטענה ש"זו הסתה", ועמיתו לעירייה כינה את האוטובוס שהובא על-ידי אנשי זק"א "גימיק מגעיל".

ניסיונות אלה רק הגבירו את כמות המגיעים. רוקה רינהוט וידידו הגרמני מרטין באושר טוענים שראו את הפרסומים באינטרנט והחליטו להגיע להולנד. "הישראלים הם עם מיוחד", אומר באושר עטוף בדגל ישראל. "אני מתפלל לשלומכם מדי יום. יש חוסר צדק בשיפוט של העולם את ישראל". בינואר האחרון הוא ביקר בארץ עם קבוצת נוצרים מגרמניה. לדעתו, יפו היא העיר הכי מקסימה באזור. עוד סיבה לא להעביר אותה לפלשתינים.

סטודנטים מישראל, צרפת, בריטניה, גרמניה, בלגיה, פולין והולנד, משלחות תמיכה מקהילות יהודיות וארגונים יהודיים מאירופה, נציגי מד"א וזק"א, נפגעי טרור שהגיעו מטעם משרד החוץ הישראלי והארגון 'אלמגור', וכלי התקשורת העולמיים ? הם פסטיבל שלא נראה בהאג בימים שגרתיים. אפילו החנות הכשרה היחידה בהאג סגרה את שעריה כהזדהות עם ישראל. מכוניות עמוסות בנוסעים מעבר למותר חצו את הרחובות, וטרמפים מזדמנים הפכו לאמצעי תחבורה כשר ל'טו דה קורט האוס'.

ההולנדים מצדם הציבו אבטחה כבדה והקפידו על הפרדה מוחלטת בין המפגינים הפלשתיניים למפגינים בעד ישראל. ג'יפים, סוסים וגדרות פוזרו ברחבת ארמון השלום ? בית הדין הבינלאומי בהאג, וברחובות הסמוכים. עבור התושבים מדובר בהפיכת הסדרים באחת החברות המסודרות ביותר עלי אדמות.

"הנרי קיסינג'ר אמר שטרור זה מתקפה שמשבשת את חיי החברה", ניסה אזרח מקומי להרשים אותי בציטוט מיהודי. להסביר לו את משמעות הזוועה ואיבוד חיי האדם היה עוזר כמו להסביר לראשיד,
צעיר פלשתיני מהגיע מלבנון, מהו מוות, כי לדעתו "החומה הזאת תביא למותם של אלפי פלשתינים". לא פחות ולא יותר.

פיגוע 'בתזמון גרוע'

החלטת ישראל לכפור בסמכויותיו של בית הדין ולא להשתתף בדיונים הוציאה את המאבק התקשורתי מחוץ לכותלי ארמון השלום, בניין לבנים אדום מרוצף בפסיפס צרפתי, שבראשו מגדל שעון. בעוד שברחובות מונפים שלטים והקהל זורם בחופשיות בתוך תחומי גדר ההפרדה של המשטרה ההולנדית, ישבו באולם בית הדין המעוטר בוויטראז'ים ענקיים 15 שופטים חמורי סבר. הבקשה לדון בגדר התקבלה בהתלהבות בבית המשפט, שסובל מדימוי מנומנם. האירוע המתוקשר האחרון שלו היה משפטו של הרודן מיוגוסלביה, סלובודן מילושביץ'.

חתן האירוע הוא נאסר אל-קיוודה, שגריר אש"ף באו"ם וראש המשלחת הפלשתינית להאג. הוא הגיש באו"ם את ההצעה הקוראת לישראל להפסיק את בניית הגדר ולקבל חוות דעת משפטית של בית הדין הבינלאומי. מקריח, ממושקף וחנוט בחליפה כהה, הוא פותח את דבריו בגינוי פיגוע ההתאבדות בירושלים, פיגוע שכרסם במקצת בטיעון הפלשתיני. הטלוויזיה הספרדית אף החליפה השבוע את המונח 'חומת הבושה' ב'חומת הביטחון'. באירופה, שבה כינוי 'חומת האפטרהייד' מופע בתדירות יומית בתקשורת, מדובר בהתקדמות משמעותית. אפשר להוסיף אפילו שכל ההסברה הישראלית בהאג היא תקדים משמעותי.

כתבי התקשורת הישראלית שנשלחו לסקר את הדיונים פותחים גם הם את הפה: "אני עוקב שלוש שנים, ויש לי ביקורת רבה על ההסברה הישראלית הכושלת. בפעם הראשונה אני מצדיע להם", הודה ספי הנדלר מ'מעריב'. מאידך גיסא, ניצן הורביץ' מערוץ 10 טען כי מדובר בהישג נאה לפלשתינים. "נכון שיצאנו יפה בתקשורת, אבל ישראל פספסה הזדמנות. כאילו אנחנו לא מדינה מתוקנת, כאילו אין לנו טיעונים משכנעים".

בית הדין לא אובייקטיבי

יגאל סרנגה, איש משרד החוץ, ניסה לטעון כי "ישראל הגישה תצהיר מפורט שכופר בסמכות בית הדין, וזה מספיק. אם היינו משתתפים, היתה להם סמכות לשפוט". הורביץ עונה מיד: "טוענים שאין להם סמכות ובאותו נשימה מסבירים את עצמנו. התוצאה המצטיירת היא שלישראל אין קייס, ולכן הוכרחה ללכת על דעת קהל". סרנגה העדיף שלא לענות.

אחד הגורמים מציין כי כבר בשנות ה-60 הסירה ישראל הסירה את אמונה בסמכות בית הדין, כשהיא הגישה תביעה נגד בולגריה, שבשמי מדינתה הופל מטוס 'אל-על' והשופטים דחו את התביעה.

ישראל הגישה רק חוות דעת משפטית כתובה, והצהירה כי את המחלוקת יש לפתור במשא ומתן, ולבין-הדין אין סמכות לדון בנושא. עמדתה זוכה לתמיכתן של 30 מדינות חשובות, ובהן ארה"ב, רוסיה, קנדה, אוסטרליה ומדינות האיחוד האירופי. עם זאת, חלק מהמדינות ציינו שהן מתנגדות לבנייה באופן חד-צדדי.

סמנכ"ל ההסברה במשרד החוץ, גדעון מאיר, רואה את ההתנגדות המסיבית לדיון כהישג גדול לראש הממשלה ולשר החוץ. אולם גורם במשרד החוץ הבהיר כי התמיכה איננה מאהבת מרדכי, אלא מפחד מעיסוק בנושאים כמו פרשת צ'צ'ניה (עבור הרוסים), המלחמה באפגניסטן ובעיראק (עבור ארה"ב), והמלחמות בטרור ובמהגרים (במדינות אירופה).

מסיכום ימי הדיון, אפשר לומר שהפלשתינים אכן ניצחו בבית הדין. הם הרימו תביעה מנומקת ומשכנעת (בעיקר את המשוכנעים מכבר, קרי השופטים) מבחינה מדינית ואנושית. היועצת המשפטית של הרשות הפלשתינית, סטפני חורי, הציגה סיור וירטואלי לאורך הגדר עם טיעונים ומצגות של "השוחות, הגדרות החשמליות, המצלמות, דרך הטשטוש וכביש הסיור". לטענותיה הצטרפו מדינות כמו דרום-אפריקה, ירדן, קובה וערב הסעודית, שטענו כי הגדר אינה תורמת לביטחון ישראל ופוגעת בהסדר שלום עתידי. הרי זה בדיו מה שהם מקווים לו.

באולם עצמו נכחו חמישה עורכי דין של משרד החוץ, שעקבו אחר התפתחויות הדיונים בלי להשתתף בהם. דניאל טאוב, איש מחלקת המשפט הבינלאומי במשרד החוץ, טען (איך לא) שהדיונים הם חד-צדדיים ומכוונים נגד ישראל. "הפלשתינים לא התייחסו כלל לצורך שהביא לבניית הגדר ? פיגועי הטרור. הרגשנו שאין טיפת אמפטיה ל-935 קורבנות הטרור", הוא התלונן בפני סוכנות הידיעות 'רויטרס'. שלא במודע, מוחמד דאחלה, משפטן מהמשלחת הפלשתינית אישר את טענותיו של טאוב: "לא הוצרכנו להוכיח הרבה שהצדק עמנו", הוא התגאה בתום הדיונים.

מחריביך ממך יצאו

שני יהודים ? שלוש דעות, אומר הפתגם העממי. בקהילה היהודית בהולנד, המונה כ-30 אלף משפחות (רובן תושבות אמסטרדם הבירה), הדעות היו חלוקות בנושא הגדר וה'כיבוש' הישראלי, אם כי רובן היו בעד ישראל. העיתון היהודי המקומי 'איזלאליש וונבלאט' הוסיף בגיליונו האחרון מוסף באנגלית לטובת האורחים, ונתן במה למגוון הדעות בנושא.

בעוד שרובין ויס, מזכיר הארגונים היהודיים בהולנד ועו"ד במקצועו, מסכים שאין לבית הדין סמכות לדון בנושאים אלה, הג'ו מאיר, חבר ארגון השמאל 'קול יהודי אחר' טוען כי הוא מתבייש שישראל לא השתתפה בדיונים. לדבריו, "החומה היא טרור מדיני. היא אולי תפחית התקפות לתקופה קלה, אבל בטווח הארוך היא תעלה את הדחף להתאבד ולנקום".

פריץ בארנד, עיתונאי יהודי ומנחה תכנית טלוויזיה הולנדית, מגחך לשמע הטענות של עמיתיו היהודים: "החומה מתדלקת את השנאה? אנשים בין כה מדברים נגד ישראל. החומה היא גרועה ונצרכת כאחד. אבל אין לי ספק שבית הדין יעביר ביקורת על ישראל". זו היתה ההרגשה הרווחת בהפגנה הישראלית. "הם שונאים אותנו, לא יעזור כלום. אין לנו מה להפסיד", אמר טומי, העוסק בלובינג למען ישראל. "לפחות נשיג משהו בדעת הקהל". הוא קיווה בלי לדעת שבתחום הזה ישראל תצא כשידה על העליונה.

מאמץ קולקטיבי בין הארגונים הישראליים הביא למסע הסברתי יעיל ומכובד שהפגין את עוצמת הכאב, הצער והיגון שהם מנת חלקם של תושבי ישראל. זו היתה זעקה אילמת שהצטיירה כמאופקת בעיני התקשורת, לעומת זעקות הפלשתינים. קיר של תמונות נרצחי הטרור הפלשתיני נתלה בסמוך לאוטובוס המפויח, שרעיון הבאתו הוכח כמבריק.

הצלמים תיעדו את אנשי זק"א עומדים בחזית האוטובוס ומחלקים עלונים לעוברים ושבים. "מה שאתם רואים לפניכם אירע שוב בירושלים לפני זמן קצר", סיפר יהודה משי-זהב לתקשורת. רק השוטרים נותרים אדישים. "איך הם מסוגלים?" תהתה בכאב אשה מבוגרת עם מדבקה על כובעה החום, המעידה על תמיכתה בגדר. היא הגיעה מרוטרדם הסמוכה עם בעלה הישיש.

בין שלל האנשים והשלטים: "ארמון השלום?", "יועמד הטרור למשפט בינלאומי", "האג מעודדת טרור" ועוד, הוכנה פינה להדלקת נר נשמה והנחת זר פרחים לזיכרון ההרוגים. ג'ואי לו האמריקאי והסטודנטים שהוא מימן את הכשרתם הסתובבו והתראיינו לכלי התקשורת. ארגון 'אלמגור' של מאיר אינגדור תלה שורה של פוסטרים עם פנים חשוכים ושמות הנרצחים. בפינה נוספת הציב הרב יוסף כצמן, איש חב"ד בהאג, דוכן להנחת תפילין, "סגולה לניצחון וביטחון".

ח"כים ישראליים בצד הפלשתיני

בתוך כל אלה, מגיעה הצעדה של 'נוצרים למען ישראל', עם תמונותיהם של נרצחי הטרור מונפות למרומים. הם צודעים בדממה, כשנפגעי הטרור נזכרים בתוך הדומיה. דניאלה, בחורה צעירה, מזילה דמעה. צלמי התקשורת מתעדים את הרגע המרגש. "אחי, צביקה גולומרק, נרצח במסעדת סבארו בירושלים", היא מספרת להם. "הוא רצה להציע נישואין לחברתו, ולא הספיק. אם היתה גדר אז ? הוא היה צועד עמנו היום. אף אחד לא יקבע לישראל איך לתת ביטחון לתושביה".

הצעדה עוצרת, ומגפון מאולתר מבקש מהמשתתפים לעמוד דום לזכר הנפגעים. "תרימו את התמונות. זה המראה שישודר במהדורות החדשות בעולם", הוסיף בעברית. הצודעים, הנוצריים מביניהם, התחילו לשיר את 'התקווה', כשישראלים ויהודים אירופיים מצטרפים אליהם. "ישראל חי לעולם", קוראות שני נשים נוצריות מהעיר אפגרטן בהולנד, שתיהן מחזיקות בתמונות של נרצחים.
נשיא 'בני ברית' באירופה, דוד לוי בן-טולילה, לא מצליח להתאפק ופוצח בבכי חרישי. "חוסר הצדק מתפרץ כאן", הוא אומר. "אנשים תמימים שנרצחו על לא עוול בכפם, ואנו אלה שנשפטים". ג'ו קפלן, עמיתו מ'בני ברית' העולמי, נשא נאום בפני מאות הנוכחים וקרא: "זו לא הגדר של ישראל, אלא של החמאס והג'יהאד האיסלמי. הם הזמינו את הגדר והם בנו אותה".

הפרדוקס האמיתי מתגלה מעבר לגדרות. בראש ההפגנה הפלשתינית בגנות ה'כיבוש' וה'חומה', עומדים חברי כנסת ישראליים. מוחמד ברקה, אחמד טיבי ועזמי בשארה מנצחים על קולות הפורעים בצווחות וזעקות. הקהל שלהם מורכב ממוסלמים מקומיים, פלשתינים שנפגעים מהגדר ותומכים מאירופה, שנעשים מוסלמית מיום ליום. ההפגנה שלהם עומדת קרוב יותר לבית המשפט. אחמד מרמאללה לא רואה בכך יתרון. לדבריו, אין סיכוי רב להסברה הפלשתינית, כי "ישראל שולטת בפוליטיקה העולמית, ויש לה בכיס את ארה"ב והרבה ממדינות אירופה".

לכתב תקשורת שתוהה על העניין, נענה אחד המפגינים בתמימות: "אנו נגד אלימות וטרור. הגדר שלכם זה משהו נוראי", הוא מצביע עלי, ומוסיף בלי בושה: "הגדר תביא ליותר אלימות".

יאסר ערפאת ניצל ראיון ברשת ה-CNN, ערוץ שהאובייקטיביות שלו מוטלת בספק, וקרא לפלשתינים ו"לישראלים שוחרי השלום" להשתתף ולהשמיע את קולם. חברי ארגון 'קול יהודי אחר' בהולנד נענו לקריאתו, וכן ארבעה מאנשי 'נטורי קרתא', שנעמדו ללא בושה, ביד ביד עם בני הדודים ונשאו שלטים בגנות המדינה. "אנו משפרים את הדימוי של העם היהודי", אמר משה-אריה פרידמן, תמהוני ידוע מווינה. "אנחנו מראים לעולם שיש יהודים טובים המתנגדים לאלימות. ובכל מקרה, המדינה הציונית כבר מתפרקת".

בארמון השלום ניצבים אנשי הטרור ומציגים את צדקותם ללא מורא, כשברחובות אירופה מוגנים תומכי הרוצחים בידי כוחות הביטחון מחשש לפגיעה ישראלית. אבי וייס, יהודי ניו-יורקי שהגיע עם צעירי ה'ישיבה יוניברסיטי', זועק "זו אנטישמיות שאיננו יכולים להסביר את עצמינו". המארגנים משתיקים אותו, בעוד שהקהל מתחיל לנגן "עוד אבינו חי, עם ישראל חי". אלה ההוראות: בלי התלהמות. אבל ככה זה גם העם היהודי. נסבול בשקט ונמשיך בכוח אמונתנו. עם ישראל בהחלט חי.