בית המשפט העליון דחה הערב (יום א') את עתירת ארגון "אלמגור", שטען כי יש לבטל את שחרור האסירים הפלסטינים מחר בבוקר. בית המשפט, שנימק את החלטתו בכך שמדובר בעניין מדיני מובהק, נתן את האות לקראת חגיגות השמחה של 199 משפחות האסירים המתגוררות בגדה המערבית.

המשפחות יחגגו מחר את שחרור בניהן, במסגרת המחווה של ממשלת ישראל כלפי נשיא הרשות, מחמוד עבאס (אבו מאזן). האסירים, בהם גם בכיר התנזים, חוסאם חדר, יועברו לשטחים וישתתפו בטקס במוקטעה שברמאללה. לאחר מכן הם ישובו לבתיהם. למרות השמחה, משפחות רבות בשטחים התאכזבו לשמוע כי יקיריהן לא נמצאים בין רשימת המשוחררים.

אום מוחמד שתיווי, המתגוררת במחנה הפליטים בלאטה בשכם, חשה בימים אלה שמחה מהולה בעצב. "אני חשה שמחה על השכנים והאסירים שמשתחררים וכאב על הבנים שלי שלא זכו לצאת לחופשי", היא אמרה ל-ynet.

לשתיווי בת ה-60 שלושה בנים בכלא, שהורשעו בחברות ובפעילות בארגון טרור ולא נכללו ברשימת האסירים שישוחררו מחר. "התפללתי, חלמתי, שלפחות אחד מהם ישתחרר, לא ציפיתי ולא ביקשתי שכל השלושה ישתחררו, אבל שלפחות אחד מהם כן, כדי שבבית אצלנו תהיה גם מעט שמחה", אמרה שתיווי.

אום מוחמד מספרת שכשהתפרסמה רשימת האסירים היא הרגישה אכזבה. "הבנות שלי עברו על הרשימה עשרות פעמים, בכל הפעמים לא היה שם ולו של אחד מהשלושה ובכל פעם אמרתי להן, אולי יש טעות במחשב, תחזרו ותקראו אולי טעיתן, אולי בכל זאת יש שם של אחד מהשלושה לפחות. הבנות קראו שוב ושוב, אבל שם לא היה, לא של אחמד, לא של ואאל, לא של מחמוד, אף אחד. מה נגיד? תודה לאללה בכל מצב".

פרט לשלושת האסירים, בן נוסף מהמשפחה מבוקש על ידי כוחות הביטחון. בן אחר שהיה מבכירי גדודי חללי אל אקצה, הזרוע הצבאית של הפתח, חוסל בתחילת 2006 על ידי צה"ל. "אני נושאת בנטל לבדי ופעמיים בחודש נוסעת לבקר את הבנים. אחד בכלא מגידו והשניים האחרים בקציעות שבנגב", מספרת שתיווי.

אום מוחמד מתארת את תחושת הגעגוע לבנים: "כשיש חתונה בחוץ אני נזכרת בהם. כשאני מכינה תבשיל שהם אוהבים אני נזכרת בהם. זה קורע אותי העובדה שאני לא יכולה לראות את ילדיי איתי כמו כל משפחה נורמלית. העין שלי לא צרה לאלה שילדיהם משתחררים מחר, אני שמחה בשבילם אבל להגיד שאין בי צער על ילדיי שנשארים מאחור אני לא יכולה להגיד".

בתשובה לשאלה אם היום היא לא מצטערת על כך שבניה בחרו בדרך הטרור , אמרה אום מוחמד: "לא, אני לא מצטערת, זה גורלם, אם כוס נשברת מה יעזור הצער על זה שהיא נשברה. זאת הדרך שהם בחרו אבל כשהם ישתחררו זה כבר יהיה סיפור אחר. לפעילות הזו בארגונים הם לא יחזרו. מספיק".

היא הוסיפה: "אני והם הקרבנו את החלק שלנו, לא הרבה בתים ומשפחות הקריבו את מה שהבית שלי הקריב, שלושה בנים בכלא, רביעי נרדף והחמישי, אללה ירחמו, היה גיבור ומת שאהיד. בכל המחנה, בכל מקום, מדברים על כמה הוא היה גיבור אבל זהו, מספיק, לא עוד. המשפחה הקריבה והפרק הזה ייסגר כשהם ישתחררו בעזרת אללה".